יכולתי לכתוב לך שאני מבינה כמה קשה-
אבל אז יבוא Mr.F ויקיא על השטיחים החדשים...
ברובד אחד אני באמת מבינה שזה לא נעים (מתייחסת כרגע לענין הביצפר), אבל אני רוצה להציע לך (שוב) גישה אחרת.... כי לשבת ולהיות מבואסת למה זה ככה? ואיך יכול היה להיות טוב יותר אחרת - לא יביא אותך למקומות טובים את בחורה צעירה אומנם אבל מאוד חכמה (כך את נשמעת לי) ונדמה לי ש"יש עם מי לדבר" - אז נסי אולי לדבר עם עצמך ולראות בשינוי הזה אתגר אתגר להכיר חברים חדשים (עם הישנים הלוא תוכלי לשמור על קשר אחה"צ), אתגר לראות איך את משתלבת דווקא במקום שעל פניו הוא לא מה שאת רוצה, ועם חברים שאת אפילו לא יודעת מי ומה ומי יודע, אולי דווקא בין החברים החדשים לכיתה, את תמצאי כמה שיהיו במשך הזמן מאוד יקרים לליבך. מחר בבוקר - לכי לביה"ס בהחלטה לפתוח את הלב ואת הראש להתנסויות חיוביות! החליטי ליהנות - ולוא מהיום הראשון. יש סיכוי טוב מאוד שאם תגיעי לביצפר עם אנרגיות חיוביות - כך יהיה המשך היום! הרגשה של אי מיצוי??? וואללה, פה איבדת אותי... בגילך? (ואני חלילה לא מזלזלת!) - את רוצה להרחיב בענין הזה? כי הרי במקרה שלך- ממש כל החיים לפנייך... אחחח... הפיוזים שלנו שקופצים... והעובדה שתמיד אנחנו מאשימים את האחרים בזה... זה לא אנחנו שקפץ לנו הפיוז - זה "ההוא" שהקפיץ אותו, נכון?
אז זהו שלא נכון... פיוז שקופץ לך הוא מקום בעייתי
אצלך, זה כמו נורה אדומה שאומרת לך: כאן צריך לעשות עבודה פנימית. וכמה אני שמחה בשבילך ואפילו קצת מקנאת
(רק קצת!) - על כך שהתחלת את המסע הנפלא הזה בגיל שבו ה"קליפות" וה"קלקולים" עוד רכים, אפשר בקלות-יחסית לטפל בהם.
חביבה, ושמרי על קשר איתנו גם בזמן הלימודים - ככל שתוכלי