היי אורי
אתה כל כך רציני לפעמים, שזה פשוט מעלה חיוך על הפנים שלי
אני לא יודע האם להגיד לך שאתה "צעיר".. או לתת לך להגיע לילד השני כדי להבין את זה.. (היי, ברוח טובה ביותר!!) ובכל זאת, אני סובל מבעיה דומה. כבר כמה שנים שאני לא שומע מוסיקה "כמו שצריך" - או אולי יותר נכון להגיד, כמו שהייתי רוצה. מה הייתי רוצה? לבוא הביתה, להזרק על הספה, לבהות במשהו, ולשמוע את הדיסק שבמשך כל שעות העבודה דימיינתי שאני שומע. להכין לי כוס קפה, לטבול משהו, ולשים דיסק אחר, שפתאום קורץ לי מתוך הערימה. לשמוע בשקט מוסיקה רועשת, להגביר חופשי מוסיקה שקטה. אבל יש בבית טרוריסטים קטנים שמכירים במערכת כפתור אחד: eject. אז מה עושים. גם מתבאסים, גם שומעים באוזניות. וגם מוצאים, בין לבין רגעי קסם שמיימים שאין אף אחד בבית. לפעמים צריך לתאם את זה מראש. קפ"ק. ואז, כשהממלכה שלי, אני גם גונב בסופר (תמורת כמה שקלים) איזה משהו מתוק, בשביל הקפה שיבוא, מתיישב בממלכה הקטנה, מודה לאל שברא את אישתי, שלקחה את המחבלים רחוק, ויודע, יש לי עכשיו את הזמן האיכותי ביותר שאפשר לקנות בזר פרחים, ולא פחות חשוב, מתוק. כי חמש אחה"צ, לבד בבית, עם המוסיקה הכי טובה בעולם, ועם הטבילה שקניתי מראש ועם זה שזה קורה כל כך מעט - מתוק זה בעצם לא מילה.