עכשיו הפשוש סופסוף נרדם...
בשבוע שעבר בעלי היה בחו"ל. בניגוד לנסיעה הקודמת (לפני כחודש וחצי), בה לא נרשמה כל התייחסות להיעדרו מצד הפשוש, הפעם פשוט ראו עליו שהוא התגעגע (השיא היה שהסתכל - לבקשתו- על אלבום החתונה שלנו, ראה תמונה של אבא ושם עליה את הראש - תודו שזה ממיס...). בקיצור, ביום שישי בעלי חזר. היה סופ"ש נחמד ביותר. הלילה בעלי קילח וארגן את הפשוש לשינה, ויצא ללמוד. פתאום הפשוש מתעורר, ומתחיל לבכות "אבא אבא", נוכחותי לא עוזרת. אני מספרת לו סיפור, הוא נרגע, ובאמצע נזכר וממשיך לבכות. מוכן להרגע רק עם השיר "לאבא שלי יש סולם", וגם אז בוכה באמצע. נקרע לי הלב. בעלי חזר, לקח זמן עד שהוא הצליח להרגיע אותו, ואני מקווה שזה כבר עד הבוקר. והבעסה- בסופ"ש הזה יש לנו קורס הכנה ללידה מרוכז. הפשוש אמור להשאר אצל הוריי. כבר נסענו לסופ"ש לבד והלך חלק, אבל אני לא יודעת מה יהיה הפעם...
בשבוע שעבר בעלי היה בחו"ל. בניגוד לנסיעה הקודמת (לפני כחודש וחצי), בה לא נרשמה כל התייחסות להיעדרו מצד הפשוש, הפעם פשוט ראו עליו שהוא התגעגע (השיא היה שהסתכל - לבקשתו- על אלבום החתונה שלנו, ראה תמונה של אבא ושם עליה את הראש - תודו שזה ממיס...). בקיצור, ביום שישי בעלי חזר. היה סופ"ש נחמד ביותר. הלילה בעלי קילח וארגן את הפשוש לשינה, ויצא ללמוד. פתאום הפשוש מתעורר, ומתחיל לבכות "אבא אבא", נוכחותי לא עוזרת. אני מספרת לו סיפור, הוא נרגע, ובאמצע נזכר וממשיך לבכות. מוכן להרגע רק עם השיר "לאבא שלי יש סולם", וגם אז בוכה באמצע. נקרע לי הלב. בעלי חזר, לקח זמן עד שהוא הצליח להרגיע אותו, ואני מקווה שזה כבר עד הבוקר. והבעסה- בסופ"ש הזה יש לנו קורס הכנה ללידה מרוכז. הפשוש אמור להשאר אצל הוריי. כבר נסענו לסופ"ש לבד והלך חלק, אבל אני לא יודעת מה יהיה הפעם...