עכשיו, שהטוב עולה בחלוני

[שירה כמים 1959]

ואני היא המזריחה אותו
ואני היא המפצירה בו
עלה ובער
דוחקת בי הילדה להתכרבל למרגלות האב והאם והאחות
ולדעוך - בעודי מצפה שהם יצילו. שיחמלו לרגע.

 

[פילוסוף רוחני33]

ואני היא המזריחה אותו
ואני היא המפצירה בו
עלה ובער
דוחקת בי הילדה להתכרבל למרגלות האב והאם והאחות
ולדעוך - בעודי מצפה שהם יצילו. שיחמלו לרגע.

יפה, הרעיון של יצירת הבוקר בעצמך יפה ומעניין, והקושי הרגשי בסוף חזק ומשפיע היטב.

 

[שירה כמים 1959]

שונאת אתכם כי טוב לי
כי טוב לי ואתם עם חניתות ופגיונים
שונאת אתכם כי טוב לי
ואתם עם פגיונים
שונאת אתכם
כי טוב לי
ואתם חותכים
שונאת אתכם

 

[שירה כמים 1959]

הם טוענים שמגיעה לי מלחמה
שמגיעה לי מחלה
מגיפה
רצח
להיות דקורה עשרות פעמים
שהדם שלי ישטוף את הרצפה
עד שאני אמות שאני אסבול מיליארד
אבל כבר סבלתי אמא
אבל כבר סבלתי אבא
לא מספיק!!!
הם שולפים את הרצועה.

מישהו מספר לי שיש גשם יורד באיזה מקום
יש לו קול רך
הוא אומר שמחכה לי אהבה רכה
זרועות עוטפות שלא יחנקו

גשם של דם יורד מול העיניים שלי
מכסה את המשקפיים שלי
הגשם של דם שיורד מול העיניים שלי
הוא מכסה את המשקפיים שלי
מישהו עוד רגע יצרח
מישהו יתקע חוד דק של להב מושחז בבשר שלי
אבל רגע הבשר עוד חי
אין מקום למחאה שלי
אין מקום למחאה שלי
אני זורמת עם ההמון הדקור הזב
אל המקום הסופי

אבל לפני זה עוד קצת לסבול

הם מנצחים
הם מנצחים
לא!!!

 

[שירה כמים 1959]

אז לא הייתה לך אמא
ונאלצת לטפל באחיך הצעיר
ואמא שלך לא אהבה אותך
ואת בתורך לא אהבת אותי
אז מה אפשר לעשות עם כל זה
תשכבי על הצד אמא ותנשפי החוצה את כל השיט
האויר מורעל גם ככה תריחי
והימים מתקצרים
ואולי ניפגש
עוד קצת
או עוד קצת וקצת יותר
תשכבי על הצד אמא ותנשפי החוצה את כל הדם
את כבר מתה כל כך מזמן
תשכבי על הצד אמא זה קצת פחות יכאב
הניחי לי לשים רטייה לחה על מצחך
כמו שאת היית עושה לי בילדותי
אחרי שהייתי מתעלפת מהמכות,
זוכרת? את כבר מתה כל כך הרבה שנים
תשכבי על הצד אמא, זה קצת פחות יכאב,
אולי, ואני אניח רטייה על מצחך, הו, איך שהימים מתארכים

 

[שירה כמים 1959]

הם רודפים אחריי עם לפידים של אש
וסבתא ח' צועקת לי לעצור
הרי זאת אמא ע' צורחת לי מאחור
זה הכול באשמתך
ערפו את ראשך
ערפו את ראשך
בלילה הזה הקודר שאף ירח לא נדלק
והתנים שוקטים

 

[שירה כמים 1959]

לשמוח בשביל רותי
רותי רוצה שאשמח בשבילה
כשהם רודפים אחריי
הי, שבת בבוקר
לאכול אותך
לקרוע
אנחנומנעניש
ושום דבר לא עודר ולא יעזור
גם לא השנים שחולפות
כשהגשם יורד במקום אחר
במקוםפ אחר הוא מפרה את הטדמה
במקום אחר אמא ואבא לא רודפים אחרי אשה זקנה
במקום אחר אין פצע
כזה עמוק
כזה שותת
מוגלה ודם
במקופ אחר

 

[שירה כמים 1959]

אמא, אם היית באה עכשיו
הייתי אומרת לך
שבי
על מיטתי ליד
והייתי מביאה לך כוס מים
והייתי יושבת לידך
והיינו שותקות
ואז היית נאנחת
והייתי אומרת לך
אני יודעת שהיו לך חיים קשים
קשים מנשוא
ואת היית ממשיכה לשתוק
ואני הייתי מגישה לך את כוס המים
ואת היית לוגמת לגימה ומחזירה לשולחן
לא היית נשענת על אף כרית
גם אני לא
מבחוץ הייתה נשמעת המולה מרוחקת של השכנים, ציוץ ציםורים,
מישהו אולי היה מדליק את הרדיו, כמו אז, היית שותקת

 

[שירה כמים 1959]

אמא, אם היית באה עכשיו
הייתי אומרת לך - אמא, הרבה זמן חיכיתי, בדמיוני
הייתי רוצה להניח את זרועי על כתפך
ולנחם אותך, אבל קשה לי, אמא, האם
גם את רואה אותי, אמא, כמה פעמים אקרא בשמך
אמא אמא ואומר איזה חיים מרים היו לה
כמה פעמים עד שאולי פעם אחת את תסתכלי עלי אמא
ותראי, זקנתי, ותאמרי איזה חיים מרים היו לך
ואולי אניח לרגע את ראשי על שדייך הריקות

 

[שירה כמים 1959]

ולא, אני לא סולחת לך
אבל אולי אולי אני מעט מבינה
מי שלא מבינה היא הילדה הקטנה בפנים
היא לא מבינה
אני כן מבינה
היא לא מבינה
והבעיה שהיא אני
או לפחות חלק ממני
גרעיני וכל כך נוכח

 

[שירה כמים 1959]

והילדה הקטנה שאת היית?
אני לא רוצה לחשוב עליה
כל בטני מתכווצת

 

[שירה כמים 1959]

והקושי הזה, אמא,
להגיד לי
יפה
טובה
חמודה שלי
הקושי הזה,
אמא,
שאין לי למי להגיד
אמא

 

[שירה כמים 1959]

אשלח את המילים שלי לכל עבר
מפחדת שאמות שיהרגו אותי
אני חיה יפה מאוד כבר
זקנה בעשרים ושלוש שנים מאמי
בשעה שהלכה מכאן

 

[שירה כמים 1959]

אם היית חיה עד גיך מבוגר יותר
אולי היינו מצליחות לדבר
אני לא מעזה לחלום שלהשלים
אבל לדבר, אולי מעט להתרכך,
אולי אפילו עכשיו שיוצא לי ספר
היית לרגע שמחה בשבילי?
גאה בי?

 

[שירה כמים 1959]

אבל הלכת עוד לפני שמלאו לך ארבעים שנה
דוויה וכאובה, כבר היית חצי מתה הרבה זמן לפני כן
הסרטן אכל אותך, אין מילים אחרות, והשאיר אותך צמוקה להשפלות של אבי
ולכאבי אי הציות שלי. טוראית שירה כמים
לא עמדה דום כאשר צעקת באין כוחות
הרופא אמר שאסור לי להתרגז. אוי,
כמה הרגזתי אותךם כאשר היית מועכת אותי
תחת כף רגלך החולה, הדורסנית.

 

[שירה כמים 1959]

כמה פעמים חלמתי על המלך
ולא סיפרתי לך
ולא סיפרתי לעצמי
המלך מפחיד אבל נדיב
יושב בתחתית האמפיתיאטרון הענק
ואסור להרגיז אותו
והכול כל כך יפה
כמו בחלום

 

[שירה כמים 1959]

כל כך רציתי
שיחכה לי מישהו
בתחנת הרכבת חיכה לי אבק
ומאבטח מנומנם וכתם של משנהו שנשפך על הרצפה
קיוסק של פעם המולת אנשים ריח סנדויצ'ים
ואש בוערת בבטן

 

[שירה כמים 1959]

מתי אזכה להיות כאן
להריח את הפרחים
למשש את הגבעולים
לנשום עמוק אל תוכי
לדעת אני כאן אני כאן אני כאן

לא שם
השם הוא לא פה
השם הוא רחוק
לא נוגע