עכשיו תורי לשתף בצרותיי...

[רונירון היחיד]

עכשיו תורי לשתף בצרותיי...

אני חוזרת כרגע מקופ"ח עם רון מ"בדיקת דם" ובכן דם לא יצא מזה, אבל ידיים מחוררות וילד בוכה ומותש כן. מה לעשות, אני חייבת את התוצאות לקראת הניתוח! וזה עוד כשהוא לא היה בצום כמו שבאמת עליו היה להיות, כך שעדיין נצטרך לדקור אותו באצבע להשלמת הבדיקות. אוי אם עכשיו אני מרחמת עליו, מה יהיה לאחר הניתוח??? מיכל

 

[טאניוש]

אויוש ../images/Emo7.gif

ליבי איתך. אני לא יודעת איך אשרוד את הניתוחון...

 

[אמא של כדור]

בדיקות דם

גם לנו כבר יש חוויה מאוד לא נעימה עם רופא שלא מצא וריד... האמת כשאני קוראת איך שחר ותומר מסתדרים אני כולי התפעלות מהיכולת של האדם לחזור לשיגרה כמה שיותר מהר. אולי תקראי את ההודעות של שחר אותי הן מעודדות. וגם זה הזמן לדבר עם עוד הורים שיוכלו לתת לכם טיפים. יש לכם אפשרות לעזרה בגן? אני זוכרת שלטל של יעל היתה סייעת ממש לפני שנה. אני רוצה לכתוב דוגמא קטנה שמידי פעם צצה לי לראש. על ילדה שחזר לה הק"פ והיתה צריכה לחזור בגיל 4 לנעליים לפחות ל18 שעות. כך שבגן היא היתה עם הנעליים. בבית הילדה רצתה שירימו אותה ממקום למקום וכו'. יום אחד אמה באה לגן וראתה את ילדתה מקפצת עם הנעליים. ברגע שהילדה ראתה את אמה היא התישבה על התוסיק ואמרה כמה קשה לה. (באתר יש אושרי בסעיף חזרה יש את הכיתוב של האמא). מסקנה: אושרי מפונק

אני כבר מודה בזה. הכל עכשיו ומיד ובידיוק איך שהוא רוצה. אבל הוא חולה כל הזמן אז יש תירוץ לפנק. (לא נכנסתי למחשב ולכן לא עניתי למסר... אולי שבוע הבא?) עוד מסקנה: איך אפשר לא לרחם אנחנו רוצים שיהיה להם קל וחלק וטוב פיזית ונפשית... השיטה שלי לא לרחם על אושרי בכל פעם שאני שמה לו את הנעליים היא לחשוב קדימה... רחוק קדימה... עם היית רואה באיזה תנוחות מזעזעות הוא ישן... כל העיניין של לא לרחם ליד הילד הוא נכון אך זה מזכיר לי למשל שיש שאומרים (אמא שלי ושל עודד...) שכאשר הילד מקבל מכה כואבת צריך להגיד לו שזה לא כואב ושהוא לא צריך לבכות. אך רב ההורים שאני איתם בקשר דוקא אומרים לידל שהם יודעים שזה כואב ושהוא יכול לבכות... כך שאתם תעברו את הניתוח ביחד כמשפחה ותתמכו אחד בשני.

 

[גווניבר]

מחשבות מ'הצד השני' של העיניין

סליחה מראש אם הדברים שאכתוב קצת בוטים. אין לי שום כוונה לתקוף או לבקר. אני לא סובלת שמרחמים עלי. נמאס לי שאמא שלי בוכה כל פעם שכואב לי ואני בוכה. זה הכאב שלי! אלה הרגשות שלי! הגוף שלי!. אין ברירה, חייבים לעשות את הריחוק. לא לך כואב. רון יצטרך להתמודד עם כאב בחיים, כמו שאר הילדים בעולם. אין שום דבר שתוכלי לעשות כדי למנוע ממנו זאת. מה כן תוכלי לעשות? להוות משענת חזקה, שנשארת איתנה גם במצבים משתנים. גם כשמפחיד, גם כשכואב. בדיקת דם הולכת לכאוב, אין טעם להסתיר. כשכואב מותר לבכות, זה מקל על התחושה. כשהוא בוכה, את יכולה לחבק. כשאני עברתי ניתוחים (בקע, לא ברגליים) ובכלל בכאבים שלי בחיים, תמיד הייתי צריכה להסתיר את הכאב שלי מאמא שלי. לא רציתי להעציב אותה ולהכביד עליה. החזקתי את עצמי חזק חזק לא לבכות לידה. המון מאמצים שרק החריפו את הקושי בהתמודדות עם הקשיים שלי.

כיף לרון שיש לו אמא שדואגת לו ומזדהה עם הכאב שלו. רק שימי לב שהכאב שלו מוצג בפרופורציות נכונות. אוהבת,

 

[אמא של כדור]

אני מסכימה עם המשפט האחרון שלך

מאוד מסכימה. אך רון בן שנתיים. איך אפשר לא אפילו קצת לרחם. ופינת וידוי- אני לפעמים אוהבת שמרחמים עלי. תלוי במה כמובן. אז באמת צריך להכיר את הנפשות הפועלות

 

[גווניבר]

כנראה בגלל שאני עוד לא אמא

קל לי להגיד דברים כאלה. חיבוקים אפשר המון, אבל רחמים עדיף פחות. מעניין מה אני אחשוב עוד כמה שנים...

 

[ש ח ר של י ו ם חדש]

מיכלי, עצה!!

בכל קופת חולים במעבדה, יש אחת שמתמחה בלהוציא דם לילדים ובכלל, יש אחת שיש לה ידי זהב. כך זה אצלנו. אצלי אף פעם לא מוצאים וריד. אין לי בכלל ורידים בידיים. בבתי חולים, כשילדתי וכשעברתי ניתוחים, תמיד סבלתי בגלל זה. חבל שלא ביקשת שרק מי שממש מיומן בעניין הזה, יקבל את הילד לבדיקת הדם. אל תוותרי. אם הם לא מוצאים מהווריד, יוציאו לו מגב כף היד. זה יותר כואב, אבל שם תמיד יש ורידים ויש דם. תתאפקי.לעבור איתו את הניתוח יהיה הרבה יותר קשה ויצריך ממש כוחות-נפש הרבה יותר גדולים. אל תבכי לידו. בשום אופן. רק חיבוק אמיץ ונשיקות. רק עידוד. לכי שוב מחר, למרות שהוא בטח קצת בטראומה ורק יראה את הקופ"ח, ויתחיל לבכות אבל אל תתייאשי. תראי את זה כמטרת חובה לנגד עינייך. אם זה קשה לך, קחי את בעלך איתך. אולי הוא "עמיד" יותר בפני מצבים כאלה. נשיקות וחזקי ואמצי. יעל

 

[רונירון היחיד]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

עכשיו אני כבר בסדר

. כרגיל לפעמים רק לשפוך את הלב ולקבל כתף אוהדת לבכות עליה, זה עוזר מאוד. תודה לכולכן, אין כמוכן! באופן מעשי, אני איישם קצת מהכול, ביום ג' נשים פעמינו שוב אל קופ"ח אך לסניף אחר המתמחה בלקיחת בדיקות מילדים. כמו כן אשתדל שאיל יילך אבל אם לא, אז אני אלך עימו. גוון, דברייך בהחלט נפלו על אזניים כרויות. תודה לך על זווית הראייה הנוספת. זו הרגשה טובה לדעת שיש היכן להשתפך ברגעים קשים, שעוד הולכים וקרבים. יום נעים ובריא לכולם (מה עם טל?). מיכל

 

[גן עדן היחידה]

תזכירי לי איפה אתם גרים???

לנו יש בדיוק אותה בעייה, כל פעם שצריך להוציא דם לתמיר, ולצערי צריך הרבה בגלל הבעיות בבלוטת התריס, שבוע לפני זה אני חולה ומדוכאת אבל מצאנו פתרון: יש רופא מקסים בראשון לציון, אם תרצי ארשום לך במסר את שמו, הוא מספר אחת בלהוציא דמים הוא קודם מחמם את היד קצת במיים , הורידים מתנפחים והפלא ופלא..... עוד רעיון שהגעתי אליו הוא לגשת לבית חולים, שתמיר היה בהתייבשות שמתי לב, יש להם עכשיו מכשיר חדש, לדעתי הוא חדש, זה מקרין אור על היד או במקום שרוצים לדקור ו..... אני מקווה שהבנתי במחשבה שנייה את הבעייה, האם היד נדקרה ולא יצא דם או שלא הצליחו בכלל להוציא דם...? תרגישו טוב ובאמת, תחשבים שהכל זה בשבילם אורית

 

[רונירון היחיד]

נוה ירק (ע"י פ"ת)

 

[אודונים]

למה בעצם בדיקות דם לפני הניתוח?

אנחנו לא עשינו בדיקות דם ואל תחשבי שבדיקת דם היא יותר קלה את תראי שאחרי הניתוח יהיו לך הרבה יותר כוחות ממה שנדמה לך עכשיו תרגישו טוב שחר

 

[רונירון היחיד]

כי כך הורו לנו מבית החולים, להגיע

ליום הבדיקות שחל שבוע לפני הניתוח עם תוצאות של כל מיני בדיקות (יש לי הרגשה שזה קשור לקופות החולים שמעדיפות לבצע בעצמן בדיקות רבות ככל האפשר, אבל זו סתם תחושת בטן לא מבוססת)?

 

[גן עדן היחידה]

הכוונה לבדיקת דם מהווריד????

 

[אורנית של לים לם]

מי דקר אותו?

לפעמים צריך שרופא יעשה את זה ולא אחות. ולאחר הניתוח - אני חושבת שברגע האמת אנחנו מצליחים לאסוף את עצמנו ולגייס כוחות בשביל הילדים. המון בריאות והצלחה חיזקי ואימצי

אורנית

 

[רונירון היחיד]

הכוונה לבדיקת דם מהווריד

שנעשתה ע"י אחות עתירת נסיון. אך למרות זאת, היא דקרה אותו בשתי זרועותיו וחיטטה וחיטטה ללא הועיל, לא הצליחה למצוא וריד.