עליבותו של העם שעשה לעצמו מלך שכזה
בסקרי סוף השבוע, כרגיל, מפלגתו של אריאל שרון מקבלת כ-40 מנדטים. שרון הוא רשמית מלך ישראל השני, אחרי בן גוריון. יש לגביו קונצנזוס, מה שלא היה לגבי בגין ולא לגבי רבין. העם מקבל את מנהיגותו, אפשר אפילו לומר במעין "דיקטטורה וולונטרית", כפי שהגדיר זאת טומי לפיד לאחרונה. מילא שבשנים הקודמות אמרו ששרון הוא ברירת מחדל, תוצר של הואקום המנהיגותי. אז היה נכון לומר שאנשים בוחרים בו כי אין להם אחר מלבדו. כעת זה לא המצב. אנשים ממש עושים אותו למנהיג, וזה ניכר קודם כל בהתייחסות התקשורת והאליטה אליו, וכן בתמיכתו של שמעון פרס. זאת תעודת עניות גדולה לעמנו. תופעת הערצת שרון חושפת את דורנו בשיא עליבותו. לא שיש לי בעיה עם עצם הרעיון של הכתרת מנהיג, זה לאו דווקא דבר נלעג. אין לי שום בעיה שאנשים ינדבו מכוחם לאדם שהם מאמינים בו. אלא שיש לי בעיה עם כך שהאיש שעשינו אותו מנהיג הוא אדם מושחת ולא ראוי. שרון הוא אדם צבוע. כלפי חוץ הוא משדר שעניינו טובת המדינה בלבד, וזאת תהיה אמת המידה היחידה שעל פיה ישפט המעשה. בתוך תוכו, חשוב לו מאד הצלחה אישית. חשוב לו מאד שבעמדת השלטון ישב האדם בשם אריאל שרון. וחשוב לו גם שחבריו ומכריו יהנו מעוגת השלטון. בשביל להגיע למטרה הזאת, הוא מוכן לעשות כל תחבולה או לחילופין כל מה שיכתיבו לו הסקרים. ההתנתקות, כפי שהסברתי במאמר קודם, היתה המעשה האופורטוניסטי המנוול בתולדות ישראל. כלפי חוץ שרון מכר אותה כהכרעה היסטורית חשובה, בעוד שהמניע הפנימי שלו היה לתחמן את המערכת הפוליטית בשביל להישאר בשלטון. הכפילות הזאת, של מניע נסתר אגואיסטי והעמדת פני צדיק, היא לא נחלתו הבלעדית של אריאל שרון. כולנו נגועים בזה. כולנו פועלים למען עצמנו, ויכולים לדבר גבוהה. אצל כולנו יש כוונות נסתרות, תמיד אנחנו רוצים לקדם את עצמנו בעיקר. ואנחנו גם מספיק חכמים להסתיר זאת. למעשה, זה לדעתי הסיפור של הדור. זה דור חכם, שיודע לא רע מהם הערכים האציליים. אנחנו כולנו מכירים את המשפט "אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני". אנחנו יודעים טוב מאד שזה יהיה יפה לנו אם נחבר את חיינו הקטנים לערכים גדולים, ולאידיאלים נשגבים. עם זאת, עדיין הפנימיות שלנו לא מסונכרנת עם המילים היפות. הערכים האציליים שקופים לנו, ובכל זאת קשה לנו ממש לאמץ אותם ולעשות את עצמנו ערכיים בשד עצמותינו. ברור איפוא מדוע שרון הוא המלך. הדור הזה משלים בקלות עם הצביעות והשחיתות, מפני שהוא בעצמו כזה. הוא לא מושפע מהפנימיות של שרון, כי הוא ציני בשאלה האם בכלל ייתכן שלמנהיג תהיה פנימיות טהורה, שכל עצמותו קודש לטובת המדינה. למעשה, הדור יותר ממשלים עם הכוונות הנלוזות של שרון. הדור מעריץ את האדם הערמומי והתחבולן, שמצליח כל כך בהבסת מתחריו. רק שהרבה מאד פעמים מתחריו הם אזרחים תמימים. לפי דעתי זה אפשרי והכרחי לדרוש ממנהיג להיות בעל ידיים נקיות, בעל כוונות טובות. זה אפשרי למצוא בני אדם לא צבועים זה אפשרי שאנחנו נסתכל על הפנימיות, של המנהיג ושל עצמנו, ונדרוש בכל תוקף שגם היא תהיה טהורה. זה בסדר לרצות מאד להיות בעמדת השלטון, זה כשלעצמו לא מטמא את הפנימיות. אלא, עיוות הבחירה הדמוקרטית, וקידום הבחירה שלך ע"י כספים שהתקבלו במרמה ובשחיתות למשל, אלה מטמאים את האדם מלשמש נבחר ציבור. העשייה הזאת למען עצמך ברגל גסה שדורסת את טובת המדינה היא הטומאה. משילה בצורה אופורטוניסטית ותחבולתית היא לא הכרח. משילה בצורה תמימה וכנה, וביצוע תכניות בצורה רצינית ויסודית - אלה הכרחיים לאדם בשביל שיהיה ראוי להנהגה. טוב נעשה אם נדיר את אריאל שרון ושאר מושחתיו מעמדת ההנהגה. טוב יהיה אם נמצא לעצמנו מלך אחר. ונסיר את החרפה הזאת לצמיתות מכנסת ישראל. לפי דעתי, המפלגה שמבטאת את הסנטימנט הזה הוקמה השבוע, ושמה מפלגת תפנית. האדם שאני הייתי מנדב לו את הכוח הוא עוזי דיין.
בסקרי סוף השבוע, כרגיל, מפלגתו של אריאל שרון מקבלת כ-40 מנדטים. שרון הוא רשמית מלך ישראל השני, אחרי בן גוריון. יש לגביו קונצנזוס, מה שלא היה לגבי בגין ולא לגבי רבין. העם מקבל את מנהיגותו, אפשר אפילו לומר במעין "דיקטטורה וולונטרית", כפי שהגדיר זאת טומי לפיד לאחרונה. מילא שבשנים הקודמות אמרו ששרון הוא ברירת מחדל, תוצר של הואקום המנהיגותי. אז היה נכון לומר שאנשים בוחרים בו כי אין להם אחר מלבדו. כעת זה לא המצב. אנשים ממש עושים אותו למנהיג, וזה ניכר קודם כל בהתייחסות התקשורת והאליטה אליו, וכן בתמיכתו של שמעון פרס. זאת תעודת עניות גדולה לעמנו. תופעת הערצת שרון חושפת את דורנו בשיא עליבותו. לא שיש לי בעיה עם עצם הרעיון של הכתרת מנהיג, זה לאו דווקא דבר נלעג. אין לי שום בעיה שאנשים ינדבו מכוחם לאדם שהם מאמינים בו. אלא שיש לי בעיה עם כך שהאיש שעשינו אותו מנהיג הוא אדם מושחת ולא ראוי. שרון הוא אדם צבוע. כלפי חוץ הוא משדר שעניינו טובת המדינה בלבד, וזאת תהיה אמת המידה היחידה שעל פיה ישפט המעשה. בתוך תוכו, חשוב לו מאד הצלחה אישית. חשוב לו מאד שבעמדת השלטון ישב האדם בשם אריאל שרון. וחשוב לו גם שחבריו ומכריו יהנו מעוגת השלטון. בשביל להגיע למטרה הזאת, הוא מוכן לעשות כל תחבולה או לחילופין כל מה שיכתיבו לו הסקרים. ההתנתקות, כפי שהסברתי במאמר קודם, היתה המעשה האופורטוניסטי המנוול בתולדות ישראל. כלפי חוץ שרון מכר אותה כהכרעה היסטורית חשובה, בעוד שהמניע הפנימי שלו היה לתחמן את המערכת הפוליטית בשביל להישאר בשלטון. הכפילות הזאת, של מניע נסתר אגואיסטי והעמדת פני צדיק, היא לא נחלתו הבלעדית של אריאל שרון. כולנו נגועים בזה. כולנו פועלים למען עצמנו, ויכולים לדבר גבוהה. אצל כולנו יש כוונות נסתרות, תמיד אנחנו רוצים לקדם את עצמנו בעיקר. ואנחנו גם מספיק חכמים להסתיר זאת. למעשה, זה לדעתי הסיפור של הדור. זה דור חכם, שיודע לא רע מהם הערכים האציליים. אנחנו כולנו מכירים את המשפט "אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני". אנחנו יודעים טוב מאד שזה יהיה יפה לנו אם נחבר את חיינו הקטנים לערכים גדולים, ולאידיאלים נשגבים. עם זאת, עדיין הפנימיות שלנו לא מסונכרנת עם המילים היפות. הערכים האציליים שקופים לנו, ובכל זאת קשה לנו ממש לאמץ אותם ולעשות את עצמנו ערכיים בשד עצמותינו. ברור איפוא מדוע שרון הוא המלך. הדור הזה משלים בקלות עם הצביעות והשחיתות, מפני שהוא בעצמו כזה. הוא לא מושפע מהפנימיות של שרון, כי הוא ציני בשאלה האם בכלל ייתכן שלמנהיג תהיה פנימיות טהורה, שכל עצמותו קודש לטובת המדינה. למעשה, הדור יותר ממשלים עם הכוונות הנלוזות של שרון. הדור מעריץ את האדם הערמומי והתחבולן, שמצליח כל כך בהבסת מתחריו. רק שהרבה מאד פעמים מתחריו הם אזרחים תמימים. לפי דעתי זה אפשרי והכרחי לדרוש ממנהיג להיות בעל ידיים נקיות, בעל כוונות טובות. זה אפשרי למצוא בני אדם לא צבועים זה אפשרי שאנחנו נסתכל על הפנימיות, של המנהיג ושל עצמנו, ונדרוש בכל תוקף שגם היא תהיה טהורה. זה בסדר לרצות מאד להיות בעמדת השלטון, זה כשלעצמו לא מטמא את הפנימיות. אלא, עיוות הבחירה הדמוקרטית, וקידום הבחירה שלך ע"י כספים שהתקבלו במרמה ובשחיתות למשל, אלה מטמאים את האדם מלשמש נבחר ציבור. העשייה הזאת למען עצמך ברגל גסה שדורסת את טובת המדינה היא הטומאה. משילה בצורה אופורטוניסטית ותחבולתית היא לא הכרח. משילה בצורה תמימה וכנה, וביצוע תכניות בצורה רצינית ויסודית - אלה הכרחיים לאדם בשביל שיהיה ראוי להנהגה. טוב נעשה אם נדיר את אריאל שרון ושאר מושחתיו מעמדת ההנהגה. טוב יהיה אם נמצא לעצמנו מלך אחר. ונסיר את החרפה הזאת לצמיתות מכנסת ישראל. לפי דעתי, המפלגה שמבטאת את הסנטימנט הזה הוקמה השבוע, ושמה מפלגת תפנית. האדם שאני הייתי מנדב לו את הכוח הוא עוזי דיין.