Dia Leoghann
New member
עלילות בעל וענת - לוח שני
למי שפיספס: הקדמה ללוחות אוגרית הקדמה לעלילות בעל וענת לוח ראשון לוח 2 - 137 הלוח פגום בחלקו העליון, שם כנראה סופר על האל ים שזה עתה זכה בהכרת אִל בעליונותו ובצו להקמת ארמון עבורו. עתה רוצה ים שהאלים האחרים יכירו בו, ובעיקר אויבו הגדול בעל. הלוח נפתח לאחר שים מטיח בבעל דברי איבה ושטנה, אך גם פיו של בעל אינו נקי למדי והוא מטיח בים עלבונות עזים. שורות 1-10 אלו הם דברי בעל לים: 1. (---------------------------------------------) 2. (---------------------------------------------) 3. אתה הופעת ב(-----------------------) ויען 4. אַלְאִין בַּעַל: תגורש מכסא מלכותך, מכס 5. שררתך. (----------------------------------) 6. בראשך אַיְמוּר, הוי ים, בקדקדך יַגְרוֹש, הוי 7. שופט נהר. ישבור חורון, הוי ים, ישבור חורון 8. ראשך, עַשְתֹרֶת שְמוֹבַעַל – קדקדך (--------) 9. (------) מטה תפלנה בגבל שנותיך (-----) 10. (---) שנם נשותים (-----------------------) שורות 1-2 – שבורות ובלתי ניתנות לקריאה. שורה 4 – אלאין – תואר של בעל. משמעות המילה היא עוז וגבורה. לפעמים המילה הזו מופיעה גם כ'אלאי' או 'תלאית'. שורה 6 – אימור ויגרוש – אלו הם שני מטות או אלות שיצר כושר-וחסס, אל האומנויות, עבור בעל. אימור פרושו 'המגרש' כך שאפשר לקרוא להם "הגרשן והמגרש" או "המגרש והמסלק". ניתן להשוות את שני המטות האלה למטות מן התנ"ך: "...ואקח לי שני מקלות לאחד קראתי נֹעם ולאחד קראתי חֹבלים" (זכריה, יא', 7) שורה 7 – חורון – אל החרון והנקם בשמו מקללים ומאיימים. "חרון אף". על שמו נקרא בית-חורון ואולי גם חרן אבי אברהם . שורה 8 – עשתרת – אלת השפע והפריון שהיתה ידועה ביופיה. שמובעל – באנגלית מתורגם כ-name of Baal, אולם זו טעות. המלה שֵם, משמעה הוא 'רם ונישא', וכך שמובעל פירושו 'בעל הרם והנישא'. כך מופיעים גם שמות כמו שמוֹיַם, שמואל ועוד. כך גם "בעזרת השם" = בעזרת הרם והנישא. שורה 9 – גבל שנותיך – גבל הוא כנראה הר. הרים שמשו גבולות בין ערי מדינה בימי הכנענים. וכך בגבל שנותיך = "במרום שנותיך" או "בגבול שנותיך". שורה 10 איננה ברורה. שורות 11-19 ים שולח שליחים אל אִל הנמצא בצור-לול, ומצווה עליהם לא לחלוק כבוד לאל ולשאר פחר האלים, לא לקוד ולא להשתחוות, ולדרוש את הסגרת בעל ומלוויו, ואת כל זהבו לידי ים. 11. מלאכים ישלח ים, משלחת - שופט נהר 12. בעלץ עלצים פרחו (---------------------) 13. אט שברו אף המה. צאו עלמים, אל תשובו! אזי פנים 14. לו תיתנו אל קהל מועד, תוך צור לול. לפעמי אל 15. אל תפלו, אל תשתחוו לקהל מועד. קמים אמור אמרו: 16. שנו ידיעתכם ודברו אל שור אבי אל, שנו לקהל 17. מועד: נאם בעלכם, אדנכם שופט נהר: 18. תנו אלים זה תצפינוהו, זה יצפינהו המון, תנו בעל ועונניו, 19. בן דגן – אירש פזהו! ... (המשך השורה בקטע אחרי ההסברים) שורה 12 – עלץ עלצים – בשמחה וגיל. פרחו – עפו (כמו אפרוח הפורח מן הקן...) שורה 13 – אט שברו – בגלל המחסור בשורה קודמת, ביטוי זה אינו ברור. אזי פנים לו תיתנו – אז תשימו פעמיכם אליו. תלכו לכיוונו. שורה 14 – קהל מועד – הקהל שהתאסף לסעודה אצל אל צור לול – צור יכול להיות או גבעה או הר, "..מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו" (במדבר, כג, 9), או מערה. שתי האפשרויות הגיוניות כיוון שמצד אחד כתוב שהאלים הם בתוך צור לול, כלומר זו מערה, ומצד שני נפוץ יותר שאלים במיתולוגיות מתכנסים בראש הרים. המילה לול יכולה גם כן להיות בעלת שני פרושים. האחד הוא מחילה או מקום בבטן האדמה, והשני הוא ליל, שהוא אל הלילה המופיע גם כ'שלם' והוא אחיו של שחר, אל השחר, ואולי ישנו גם קשר ללילית. לפעמי – לרגלי שורה 15 – קמים – בעמידה 16 – שנו ידיעתכם – אמרו את אשר אני מצווה עליכם 18 – להצפין – להחביא עוננים – עוזרים. מכשפים ונביאים בפמליתו של כל אל ואל (גם ליהוה העברי יש כאלו) 19 – דגן – אל התבואה אותו עבדו מאוחר יותר הפלישתים תחת השם דגון. הוא אביו של בעל. שורות 19-29 שליחי ים מתקרבים אל צור לול בזמן שהאלים סועדים. כאשר האלים רואים אותם הם מרכינים ראשם בכניעה. בעל נוזף בשאר האלים על כך שהם משפילים ראשם ומצווה עליהם להזדקף ולקרוא את דברי ים – כנראה שהיה נהוג בקרב האלים להביא את הודעותיהם חקוקות על לוחות. 19. .... יצאו עלמים, לא ישובו. אז פנים 20. לו יתנו תוך צור לול, אל קהל מועד. אף אלים ללחם 21. ישבו, בני קודש – לסעוד. בעל קם על אל, הנה 22. הנה אלים יראום – יראו מלאכי ים, משלחת שופט נהר. 23. ירכינו אלים ראשיהם על גבי ברכיהם, ולכס 24. נשיאותם. בהם יגער בעל: למה הרכנתם, אלים, ראשיכם 25. על גבי ברכיכם ולכס נשיאותכם? אחד 26. אלים יקרא לוחות מלאכי ים - משלחת שופט נהר. 27. שאו, אלים, ראשיכם מעל גבי ברכיכם, מכס 28. נשיאותכם! ואנכי אענה מלאכי ים – משלחת שופט נהר. 29. ישאו אלים ראשיהם מעל גבי ברכיהם, מכס נשיאותם. שורות 30-35 שליחי ים מגיעים לצור לול, אך אין להם לוחות והם אומרים את שציווה עליהם ים מבלי להשתחוות לפני אל ומבלי לחלוק כבוד לשאר האלים. עניהם לוהטות כאש (אש אשים יראו) ודבריהם כחרב מלוטשת. 30. אחר יגיעו מלאכי-ים, משלחת שופט נהר. לפעמי 31. אל לא יפלו, לא ישתחוו לקהל מועד. קמים אמור אמרו, 32. שנו ידיעתם, אש אשים יראו, חרב לטושה 33. לשונם, דברו אל שור אביהו אל: נאם ים בעלכם, 34. אדנכם שופט נהר. תנו, אלים, זה תצפינוהו, זה יצפנהו 35. המון. תנו בעל ועונניו – בן דגן אירש פזהו. שורות 36-41 אל נכנע לדרישותיו של ים, ואומר שבעל יהיה מעתה עבדו של שופט נהר. בעל זועם וקם להרוג את השליחים, אך ענת ועשתרת עוצרות אותו וגוערות בו 36. ויען שור אביהו אל: עבדך בעל, הוי ים, עבדך בעל, 37. הוי נהר, בן דגן אסירך, הוא יוביל ארגמנך כאלים, 38. הוא יוביל כבני קודש מנחתך! אנף וקצף זבול בעל, 39. יאחז ביד משחט, ביד ימין מחץ, עלמים ישחט. 40. ימינו ענת תאחז, שמאלו תאחז עשתרת. איכה מחצת מלאכי- 41. ים, משלחת שופט נהר? מלאכי מטחר (-----------) 39 – משחט – חרב מחץ – אלה 40 – איכה - איך אתה? איך העזת.... 41 – מלה לא ברור כיוון שכנראה אינה שלמה, ושאר השורה חסרה. שורות 42-47 כנראה שענת ועשתרת לא מצליחות להרגיע את בעל והוא מכה בשליחים ואחר שולח אותם חזרה אל ים עם מסר ממנו. 42. (---------) מלאך בין כתפיים, דבר בעליו ו(-----) 43. (---------) אנף קצף זבול בעל. שדמה ב(-------) 44. בין
למי שפיספס: הקדמה ללוחות אוגרית הקדמה לעלילות בעל וענת לוח ראשון לוח 2 - 137 הלוח פגום בחלקו העליון, שם כנראה סופר על האל ים שזה עתה זכה בהכרת אִל בעליונותו ובצו להקמת ארמון עבורו. עתה רוצה ים שהאלים האחרים יכירו בו, ובעיקר אויבו הגדול בעל. הלוח נפתח לאחר שים מטיח בבעל דברי איבה ושטנה, אך גם פיו של בעל אינו נקי למדי והוא מטיח בים עלבונות עזים. שורות 1-10 אלו הם דברי בעל לים: 1. (---------------------------------------------) 2. (---------------------------------------------) 3. אתה הופעת ב(-----------------------) ויען 4. אַלְאִין בַּעַל: תגורש מכסא מלכותך, מכס 5. שררתך. (----------------------------------) 6. בראשך אַיְמוּר, הוי ים, בקדקדך יַגְרוֹש, הוי 7. שופט נהר. ישבור חורון, הוי ים, ישבור חורון 8. ראשך, עַשְתֹרֶת שְמוֹבַעַל – קדקדך (--------) 9. (------) מטה תפלנה בגבל שנותיך (-----) 10. (---) שנם נשותים (-----------------------) שורות 1-2 – שבורות ובלתי ניתנות לקריאה. שורה 4 – אלאין – תואר של בעל. משמעות המילה היא עוז וגבורה. לפעמים המילה הזו מופיעה גם כ'אלאי' או 'תלאית'. שורה 6 – אימור ויגרוש – אלו הם שני מטות או אלות שיצר כושר-וחסס, אל האומנויות, עבור בעל. אימור פרושו 'המגרש' כך שאפשר לקרוא להם "הגרשן והמגרש" או "המגרש והמסלק". ניתן להשוות את שני המטות האלה למטות מן התנ"ך: "...ואקח לי שני מקלות לאחד קראתי נֹעם ולאחד קראתי חֹבלים" (זכריה, יא', 7) שורה 7 – חורון – אל החרון והנקם בשמו מקללים ומאיימים. "חרון אף". על שמו נקרא בית-חורון ואולי גם חרן אבי אברהם . שורה 8 – עשתרת – אלת השפע והפריון שהיתה ידועה ביופיה. שמובעל – באנגלית מתורגם כ-name of Baal, אולם זו טעות. המלה שֵם, משמעה הוא 'רם ונישא', וכך שמובעל פירושו 'בעל הרם והנישא'. כך מופיעים גם שמות כמו שמוֹיַם, שמואל ועוד. כך גם "בעזרת השם" = בעזרת הרם והנישא. שורה 9 – גבל שנותיך – גבל הוא כנראה הר. הרים שמשו גבולות בין ערי מדינה בימי הכנענים. וכך בגבל שנותיך = "במרום שנותיך" או "בגבול שנותיך". שורה 10 איננה ברורה. שורות 11-19 ים שולח שליחים אל אִל הנמצא בצור-לול, ומצווה עליהם לא לחלוק כבוד לאל ולשאר פחר האלים, לא לקוד ולא להשתחוות, ולדרוש את הסגרת בעל ומלוויו, ואת כל זהבו לידי ים. 11. מלאכים ישלח ים, משלחת - שופט נהר 12. בעלץ עלצים פרחו (---------------------) 13. אט שברו אף המה. צאו עלמים, אל תשובו! אזי פנים 14. לו תיתנו אל קהל מועד, תוך צור לול. לפעמי אל 15. אל תפלו, אל תשתחוו לקהל מועד. קמים אמור אמרו: 16. שנו ידיעתכם ודברו אל שור אבי אל, שנו לקהל 17. מועד: נאם בעלכם, אדנכם שופט נהר: 18. תנו אלים זה תצפינוהו, זה יצפינהו המון, תנו בעל ועונניו, 19. בן דגן – אירש פזהו! ... (המשך השורה בקטע אחרי ההסברים) שורה 12 – עלץ עלצים – בשמחה וגיל. פרחו – עפו (כמו אפרוח הפורח מן הקן...) שורה 13 – אט שברו – בגלל המחסור בשורה קודמת, ביטוי זה אינו ברור. אזי פנים לו תיתנו – אז תשימו פעמיכם אליו. תלכו לכיוונו. שורה 14 – קהל מועד – הקהל שהתאסף לסעודה אצל אל צור לול – צור יכול להיות או גבעה או הר, "..מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו" (במדבר, כג, 9), או מערה. שתי האפשרויות הגיוניות כיוון שמצד אחד כתוב שהאלים הם בתוך צור לול, כלומר זו מערה, ומצד שני נפוץ יותר שאלים במיתולוגיות מתכנסים בראש הרים. המילה לול יכולה גם כן להיות בעלת שני פרושים. האחד הוא מחילה או מקום בבטן האדמה, והשני הוא ליל, שהוא אל הלילה המופיע גם כ'שלם' והוא אחיו של שחר, אל השחר, ואולי ישנו גם קשר ללילית. לפעמי – לרגלי שורה 15 – קמים – בעמידה 16 – שנו ידיעתכם – אמרו את אשר אני מצווה עליכם 18 – להצפין – להחביא עוננים – עוזרים. מכשפים ונביאים בפמליתו של כל אל ואל (גם ליהוה העברי יש כאלו) 19 – דגן – אל התבואה אותו עבדו מאוחר יותר הפלישתים תחת השם דגון. הוא אביו של בעל. שורות 19-29 שליחי ים מתקרבים אל צור לול בזמן שהאלים סועדים. כאשר האלים רואים אותם הם מרכינים ראשם בכניעה. בעל נוזף בשאר האלים על כך שהם משפילים ראשם ומצווה עליהם להזדקף ולקרוא את דברי ים – כנראה שהיה נהוג בקרב האלים להביא את הודעותיהם חקוקות על לוחות. 19. .... יצאו עלמים, לא ישובו. אז פנים 20. לו יתנו תוך צור לול, אל קהל מועד. אף אלים ללחם 21. ישבו, בני קודש – לסעוד. בעל קם על אל, הנה 22. הנה אלים יראום – יראו מלאכי ים, משלחת שופט נהר. 23. ירכינו אלים ראשיהם על גבי ברכיהם, ולכס 24. נשיאותם. בהם יגער בעל: למה הרכנתם, אלים, ראשיכם 25. על גבי ברכיכם ולכס נשיאותכם? אחד 26. אלים יקרא לוחות מלאכי ים - משלחת שופט נהר. 27. שאו, אלים, ראשיכם מעל גבי ברכיכם, מכס 28. נשיאותכם! ואנכי אענה מלאכי ים – משלחת שופט נהר. 29. ישאו אלים ראשיהם מעל גבי ברכיהם, מכס נשיאותם. שורות 30-35 שליחי ים מגיעים לצור לול, אך אין להם לוחות והם אומרים את שציווה עליהם ים מבלי להשתחוות לפני אל ומבלי לחלוק כבוד לשאר האלים. עניהם לוהטות כאש (אש אשים יראו) ודבריהם כחרב מלוטשת. 30. אחר יגיעו מלאכי-ים, משלחת שופט נהר. לפעמי 31. אל לא יפלו, לא ישתחוו לקהל מועד. קמים אמור אמרו, 32. שנו ידיעתם, אש אשים יראו, חרב לטושה 33. לשונם, דברו אל שור אביהו אל: נאם ים בעלכם, 34. אדנכם שופט נהר. תנו, אלים, זה תצפינוהו, זה יצפנהו 35. המון. תנו בעל ועונניו – בן דגן אירש פזהו. שורות 36-41 אל נכנע לדרישותיו של ים, ואומר שבעל יהיה מעתה עבדו של שופט נהר. בעל זועם וקם להרוג את השליחים, אך ענת ועשתרת עוצרות אותו וגוערות בו 36. ויען שור אביהו אל: עבדך בעל, הוי ים, עבדך בעל, 37. הוי נהר, בן דגן אסירך, הוא יוביל ארגמנך כאלים, 38. הוא יוביל כבני קודש מנחתך! אנף וקצף זבול בעל, 39. יאחז ביד משחט, ביד ימין מחץ, עלמים ישחט. 40. ימינו ענת תאחז, שמאלו תאחז עשתרת. איכה מחצת מלאכי- 41. ים, משלחת שופט נהר? מלאכי מטחר (-----------) 39 – משחט – חרב מחץ – אלה 40 – איכה - איך אתה? איך העזת.... 41 – מלה לא ברור כיוון שכנראה אינה שלמה, ושאר השורה חסרה. שורות 42-47 כנראה שענת ועשתרת לא מצליחות להרגיע את בעל והוא מכה בשליחים ואחר שולח אותם חזרה אל ים עם מסר ממנו. 42. (---------) מלאך בין כתפיים, דבר בעליו ו(-----) 43. (---------) אנף קצף זבול בעל. שדמה ב(-------) 44. בין
