עלילות גלעד בעיר הגדולה - פריס
למי שלא יודע (ולמי שעדיין אכפת), אני בפריס, מתארח אצל לא אחרת מאשר אנג´לדאסט היקרה שלנו, אשר החל מהיום תהיה ידועה בכינוי "המופרעת". פרטים בהמשך. אבל כמו כל סיפור טוב, נתחיל אותו בהתחלה. אני בן של כלכל האל על, וככזה אני זכאי לכרטיס טיסה חינם מתי שרק ארצה. הבעיה היא שאני טס על בסיס מקום פנוי. בקיצור (כי יש גבול כמה זמן אני מוכן להשקיע בהודעה), עליתי למטוס. הבעיה (או שלא) היתה שהוא היה מפוצץ, ולכן כל הטיסה ישבתי בתא הטייס. לא הרגשתי שמאחורי יש 400 איש, אישה וילדים שבדרך כלל אני שש להרוג. הגעתי לפריס בחתיכה אחת (שגם היא לפעמים יותר מדי עבור אנשים מסויימים, בלי להזכיר שמות), ותפסתי את המטרו הראשון לבית המופרעת, שהתנדבה לארח אותי. נשיקה, חיבוק, ויאללה, יצאנו לכבוש את פריס. תוך 3 דקות התברר שפסיכו יקירתנו נאלצת לנטוש אותי, וכך הסתובבתי בשאנז אליזה וסביבותיה. מה אני אגיד - כל הצרפתים מכוערים. הזהירו אותי כבר, אבל לזה לא ציפיתי. חבורת אוכלי גבינות מסריחות מכוערים מסתובבת ברחובות בלי השגחה צמודה. באמת שאי אפשר לעבור לסדר היום עם כאלה אנשים. אמילי הציעה שנלך הביתה ברגל (אחרי שישנתי שעה וחצי בלבד בלילה ואחרי 4 שעות של הליכה) ושזה יקח גג 20 דקות. ושוב אני אקצר את הסיפור - אחרי שעה וארבעים!!! הגענו הביתה. מופרעת!!! והיא עוד טוענת שהלכנו לאט. מה יהיה מחר? אני הולך לאכול גלידה ולנוח. תהיו טובים.
למי שלא יודע (ולמי שעדיין אכפת), אני בפריס, מתארח אצל לא אחרת מאשר אנג´לדאסט היקרה שלנו, אשר החל מהיום תהיה ידועה בכינוי "המופרעת". פרטים בהמשך. אבל כמו כל סיפור טוב, נתחיל אותו בהתחלה. אני בן של כלכל האל על, וככזה אני זכאי לכרטיס טיסה חינם מתי שרק ארצה. הבעיה היא שאני טס על בסיס מקום פנוי. בקיצור (כי יש גבול כמה זמן אני מוכן להשקיע בהודעה), עליתי למטוס. הבעיה (או שלא) היתה שהוא היה מפוצץ, ולכן כל הטיסה ישבתי בתא הטייס. לא הרגשתי שמאחורי יש 400 איש, אישה וילדים שבדרך כלל אני שש להרוג. הגעתי לפריס בחתיכה אחת (שגם היא לפעמים יותר מדי עבור אנשים מסויימים, בלי להזכיר שמות), ותפסתי את המטרו הראשון לבית המופרעת, שהתנדבה לארח אותי. נשיקה, חיבוק, ויאללה, יצאנו לכבוש את פריס. תוך 3 דקות התברר שפסיכו יקירתנו נאלצת לנטוש אותי, וכך הסתובבתי בשאנז אליזה וסביבותיה. מה אני אגיד - כל הצרפתים מכוערים. הזהירו אותי כבר, אבל לזה לא ציפיתי. חבורת אוכלי גבינות מסריחות מכוערים מסתובבת ברחובות בלי השגחה צמודה. באמת שאי אפשר לעבור לסדר היום עם כאלה אנשים. אמילי הציעה שנלך הביתה ברגל (אחרי שישנתי שעה וחצי בלבד בלילה ואחרי 4 שעות של הליכה) ושזה יקח גג 20 דקות. ושוב אני אקצר את הסיפור - אחרי שעה וארבעים!!! הגענו הביתה. מופרעת!!! והיא עוד טוענת שהלכנו לאט. מה יהיה מחר? אני הולך לאכול גלידה ולנוח. תהיו טובים.
