הקוסם השחור
New member
עלילות חסר השם: פרק 2
עם נץ השחר, נהגו הדייגים לצאת אל רצועת החוף, ולסחוב איש איש את סירתו אל הים הפתוח... היו נשארים שם עד בוא הערב, ואז שטים חזרה לחוף, מפאת אימת יצורי הים האיומים, אשר נהגו לצאת אל פני השטח עם צאת הלילה. אך כעת, כשהשמש החלה לזרוח בשמיים, איש לא הטריד מנוחתו באשר לאותם יצורים. מרבית הדייגים כבר השיטו את סירתם אל מרחב האוקיינוס, והחלו להרוויח את פרנסתם. אך לא כל הדייגים היו עסוקים כרגע בעבודתם, לא ולא! ביל הקשיש וטד העלם הצעיר לא הניחו דעתם על דיג - זאת למרות שגווני הזריחה כמעט והתפוגגו... שהרי ביל וטד היו ידועים כעצלנים מבין הדייגים, זאת כיוון שעם כל שחר אשר ניצנץ בפתח, נהגו הם לשוחח כשעה קלה ברצועת החוף, לפני ששייטו איש איש אל חלקת הדיג הקבועה שלהם. ובעת זאת, צפו הם בכל הסירות הקטנות נעלמות מפני השטח, יחד עם אותם דייגים שהתקדמו בכדי למלא את תפקידם הפשוט אך הכה-בסיסי. "יודע מה הייתי עושה אילולא הייתי אתה?" פנה ביל, בעוד הוא משפשף את עיניו הקטנות והאפורות. חשב הוא לרגע שראה דבר כלשהוא מופיע במרחק... וודאי היו אלו התעתועים של הבוקר, שהרי שאר הדייגים לא ישובו עד צאת הערב, ורק אז מפלצות האוקיינוס עולות הן מקרקעית המים. שקע ביל כה חזק במחשבות על יצורי הים, אשר אינו שם לב למבט התמה שהניח בו טד. "למה אתה מתכוון, ביל?" הוא שאל, בעוד הוא מגרד את שערותיו השחורות והמבריקות. ביל התנער לפתע. הוא הסתכל על ידידו הצעיר... פעם, לפני שנים רבות, דמה הוא לטד. אומנם בעברו היה הוא אדום שיער בניגוד לזה השחור והאפל של חברו, אך מבנה גופו, גם, היה תמיר וחסון. כעת דימה עצמו ביל לנייר הנזרק למדורה, אשר מתפחם, מתקמט ומזדער ככל שעובר הזמן, עד שלבסוף נשרף קליל, ונעלם מפני העולם לצמיתות. הוא הרגיש כאילו האש מלחכת אותו מזה זמן רב, ושהעת בה יישרף קליל קרובה מתמיד... "ביל?" ניער אותו טד ממחשבותיו העגמומיות. "כן!" קפץ ביל. "שאלת אותי אם יודע אני מה היית עושה אילולא היית אני..." אמר טד, "למה התכוונת?" "לכך ש... אתה יודע כמה מחבב אני אותך, נכון טד?" טד הסמיק קלות. נדירים היו הפעמים בהן שמע טובות על עצמו. שלושה שנים לפני, כשהגיע לראשונה לאיזור, שמע רק לעג וכלס מאת הדייגים האחרים, אשר צחקו לו לגילו הצעיר. אך לא ביל. הוא לקח אותו לחיקו, לימד אותו על המקום, ונתן לו עיצות דיג מועילות שעד היום נוהג טד להשתמש בהן בעת הצורך... ביל היה ידידו היחיד של טד במקום זה, בעוד שביל עצמו היה דמות אהובה בקרב כולם. "ובכן, מוטב שאגיע לעיקר." אמר ביל, כשהוא מלטף את השערות שעוד נותרו על ראשו, "אתה צעיר, טד, וחסון... אני לא הייתי נשאר בעיירה הארורה הזאת במקומך." "הו, תפסיק עם זה." ענה טד, "יודע אתה כמה אני אוהב לדוג..." ביל עמד להגיב לו, כשלפתע תפסה את עינו נקודה באופק, אשר הלכה וגדלה עם חלוף הזמן. מסתבר שגם שגם טד הניח דעתו על אותה נקודה, שהרי הסתכל הוא לאותו כיוון של חברו. "ביל, מה זה?" שאל טד. "איני יודע... ייתכן שזו ספינה... אך תמה אני על כך, האין הספינות באות אל הרציף...?" הירהר ביל. "אינך חושב ש..." החל טד לאמר, אך עצר לרגע, מתלבט אם מוטב להעלות השערה זו, "הייתכן שזאת דמנסיס?" "חדל שטויות, טד! לא קיימת מפלצת כדמנסיס! וגם אם קיימת, שהרי לא תצא לאור החמה." "אם כך, אז מה זה?" וכך, אט אט, התבהר לצמד הדייגים מה הדבר העומד מולם. אור השמש בהק בעץ הכיסה אותה, הופך אותה לזוהרת-כביכול. טד שיפשף את עיניו. הייתה זאת- "ספינה!" אמר ביל, "אך אין איש המשיט אותה..." ואכן, ספינה בגודל בינוני עמדה לנוכח עיניהם, ואף אדם לא נראה על הסיפון. "וודאי בעליה זנח אותה, והפליגה לכאן עם הגלים..." אמר טד. לפתע, ברק הבליח בעיניו. "ביל!" פנה בהתלהבות לידידו, "הספינה הזאת באה אלינו משמיים, היא תהפוך אותנו לדייגים המצליחים באיזור!" "נערי, על מה הינך מקשקש?" שאל ביל. ניכר היה שההתרגשות לא דבקה בו. "אם אכן ספינה זו נטולת בעלים, נוכל לאמצה לחיקנו! אתה מודע לכך שנוכל באמצעותה לדוג בעזרת רשת עשרות דגים ביום! נהיה עשירים עד זוב דם!" "הירגע נא, טד..." אמר ביל. נראה היה שמחשב בזהירות את הדברים. "הבה נבדוק אותה קודם, לפני שנקפוץ למסקנות פזיזות." "כן, ונוכל גם להפליג מע-" החל לאמר טד, לפני שקטעו ידידו, "אנו רק נעשה סיור קטן בספינה..." אמר ביל. "נו, טוב..." וכך, בעוד הספינה נעצרת לה מטרים ספורים מהחוף, החלו הזוג להתקרב אט אט עליה, בעוד הם מפשילים את מכנסיהם בכדי לא להירטב יתר על המידה משולי הים הגועש. "אתה רואה שם החרוט עליה, טד?" "לא... הבה נעלה ראשית לספינה, לאחר מכן נבדוק אם יש לה שם." "אם כך רצונך..." וכך, החלו לטפס בעזרת סולם מעץ שהיה מחובר הוא לספינה. "או!" אמר ביל, אשר עלה ראשון בסולם, ועתה ניצב על הסיפון. "מה קרה?" שאל טד, אשר ראשו הופיע מעבר לסולם, "או!" אדם ניצב שם, עיניו סגורות, בעוד הוא שוכב לצידו של ארגז גדול. טד עלה על הסיפון גם הוא. אכזבה גלויה ניכרה על פניו, אך עם זאת, נראה היה שיצר הסקרנות דובק בו אט אט. "אתה חושב... שהוא מת?" שאל את ביל. "הבה נבדוק..." ענה ביל. הם החלו מתקרבים אט אט אל האדם המסתורי, אשר נשאר כעין הוא. "טד קירב את ראשו לעבר חזהו של האיש. "הוא נושם, ביל!" לחש, "הוא נושם." "וודאי לא שם לב לנוכחותו," חשב לעצמו ביל, "או שאולי... אולי הייתה זו מלכודת..." לפתע מחשבה נוראית חלפה בראשו. "טד," הוא לחש לחברו, "תתרחק, לאט לאט, ממנו!" "מדוע?" שאל טד, בעוד הוא חוזר על קצות האצבעות למקום בו נעמד ביל. "לא חשבת, שאולי מדובר בפיראט?" אמר ביל. "פיראט?!" אמר טד בהתלהבות. נראה היה שבניגוד לידידו, לא קישר טד בין שודדי ים לסכנת חיים. "אתה חושב שיש כאן בספינה זהב?" ביל החל לחשוב על תשובה הולמת, כשלפתע, האדם שמולם פקח את עיניו, התרומם, והחל להתמתח אט אט אל מול אורה של החמה. לפתע שם לב לאורחיו הלא קרואים. "שלום!" אמר בקול עליז, בעוד הוא מלטף את זקנו הדקיק אשר צמח בזמן שינתו. "מה הינכם עושים בספינתי שלי?" שני הדייגים הביטו זה בזה, אובדי עיצות.
עם נץ השחר, נהגו הדייגים לצאת אל רצועת החוף, ולסחוב איש איש את סירתו אל הים הפתוח... היו נשארים שם עד בוא הערב, ואז שטים חזרה לחוף, מפאת אימת יצורי הים האיומים, אשר נהגו לצאת אל פני השטח עם צאת הלילה. אך כעת, כשהשמש החלה לזרוח בשמיים, איש לא הטריד מנוחתו באשר לאותם יצורים. מרבית הדייגים כבר השיטו את סירתם אל מרחב האוקיינוס, והחלו להרוויח את פרנסתם. אך לא כל הדייגים היו עסוקים כרגע בעבודתם, לא ולא! ביל הקשיש וטד העלם הצעיר לא הניחו דעתם על דיג - זאת למרות שגווני הזריחה כמעט והתפוגגו... שהרי ביל וטד היו ידועים כעצלנים מבין הדייגים, זאת כיוון שעם כל שחר אשר ניצנץ בפתח, נהגו הם לשוחח כשעה קלה ברצועת החוף, לפני ששייטו איש איש אל חלקת הדיג הקבועה שלהם. ובעת זאת, צפו הם בכל הסירות הקטנות נעלמות מפני השטח, יחד עם אותם דייגים שהתקדמו בכדי למלא את תפקידם הפשוט אך הכה-בסיסי. "יודע מה הייתי עושה אילולא הייתי אתה?" פנה ביל, בעוד הוא משפשף את עיניו הקטנות והאפורות. חשב הוא לרגע שראה דבר כלשהוא מופיע במרחק... וודאי היו אלו התעתועים של הבוקר, שהרי שאר הדייגים לא ישובו עד צאת הערב, ורק אז מפלצות האוקיינוס עולות הן מקרקעית המים. שקע ביל כה חזק במחשבות על יצורי הים, אשר אינו שם לב למבט התמה שהניח בו טד. "למה אתה מתכוון, ביל?" הוא שאל, בעוד הוא מגרד את שערותיו השחורות והמבריקות. ביל התנער לפתע. הוא הסתכל על ידידו הצעיר... פעם, לפני שנים רבות, דמה הוא לטד. אומנם בעברו היה הוא אדום שיער בניגוד לזה השחור והאפל של חברו, אך מבנה גופו, גם, היה תמיר וחסון. כעת דימה עצמו ביל לנייר הנזרק למדורה, אשר מתפחם, מתקמט ומזדער ככל שעובר הזמן, עד שלבסוף נשרף קליל, ונעלם מפני העולם לצמיתות. הוא הרגיש כאילו האש מלחכת אותו מזה זמן רב, ושהעת בה יישרף קליל קרובה מתמיד... "ביל?" ניער אותו טד ממחשבותיו העגמומיות. "כן!" קפץ ביל. "שאלת אותי אם יודע אני מה היית עושה אילולא היית אני..." אמר טד, "למה התכוונת?" "לכך ש... אתה יודע כמה מחבב אני אותך, נכון טד?" טד הסמיק קלות. נדירים היו הפעמים בהן שמע טובות על עצמו. שלושה שנים לפני, כשהגיע לראשונה לאיזור, שמע רק לעג וכלס מאת הדייגים האחרים, אשר צחקו לו לגילו הצעיר. אך לא ביל. הוא לקח אותו לחיקו, לימד אותו על המקום, ונתן לו עיצות דיג מועילות שעד היום נוהג טד להשתמש בהן בעת הצורך... ביל היה ידידו היחיד של טד במקום זה, בעוד שביל עצמו היה דמות אהובה בקרב כולם. "ובכן, מוטב שאגיע לעיקר." אמר ביל, כשהוא מלטף את השערות שעוד נותרו על ראשו, "אתה צעיר, טד, וחסון... אני לא הייתי נשאר בעיירה הארורה הזאת במקומך." "הו, תפסיק עם זה." ענה טד, "יודע אתה כמה אני אוהב לדוג..." ביל עמד להגיב לו, כשלפתע תפסה את עינו נקודה באופק, אשר הלכה וגדלה עם חלוף הזמן. מסתבר שגם שגם טד הניח דעתו על אותה נקודה, שהרי הסתכל הוא לאותו כיוון של חברו. "ביל, מה זה?" שאל טד. "איני יודע... ייתכן שזו ספינה... אך תמה אני על כך, האין הספינות באות אל הרציף...?" הירהר ביל. "אינך חושב ש..." החל טד לאמר, אך עצר לרגע, מתלבט אם מוטב להעלות השערה זו, "הייתכן שזאת דמנסיס?" "חדל שטויות, טד! לא קיימת מפלצת כדמנסיס! וגם אם קיימת, שהרי לא תצא לאור החמה." "אם כך, אז מה זה?" וכך, אט אט, התבהר לצמד הדייגים מה הדבר העומד מולם. אור השמש בהק בעץ הכיסה אותה, הופך אותה לזוהרת-כביכול. טד שיפשף את עיניו. הייתה זאת- "ספינה!" אמר ביל, "אך אין איש המשיט אותה..." ואכן, ספינה בגודל בינוני עמדה לנוכח עיניהם, ואף אדם לא נראה על הסיפון. "וודאי בעליה זנח אותה, והפליגה לכאן עם הגלים..." אמר טד. לפתע, ברק הבליח בעיניו. "ביל!" פנה בהתלהבות לידידו, "הספינה הזאת באה אלינו משמיים, היא תהפוך אותנו לדייגים המצליחים באיזור!" "נערי, על מה הינך מקשקש?" שאל ביל. ניכר היה שההתרגשות לא דבקה בו. "אם אכן ספינה זו נטולת בעלים, נוכל לאמצה לחיקנו! אתה מודע לכך שנוכל באמצעותה לדוג בעזרת רשת עשרות דגים ביום! נהיה עשירים עד זוב דם!" "הירגע נא, טד..." אמר ביל. נראה היה שמחשב בזהירות את הדברים. "הבה נבדוק אותה קודם, לפני שנקפוץ למסקנות פזיזות." "כן, ונוכל גם להפליג מע-" החל לאמר טד, לפני שקטעו ידידו, "אנו רק נעשה סיור קטן בספינה..." אמר ביל. "נו, טוב..." וכך, בעוד הספינה נעצרת לה מטרים ספורים מהחוף, החלו הזוג להתקרב אט אט עליה, בעוד הם מפשילים את מכנסיהם בכדי לא להירטב יתר על המידה משולי הים הגועש. "אתה רואה שם החרוט עליה, טד?" "לא... הבה נעלה ראשית לספינה, לאחר מכן נבדוק אם יש לה שם." "אם כך רצונך..." וכך, החלו לטפס בעזרת סולם מעץ שהיה מחובר הוא לספינה. "או!" אמר ביל, אשר עלה ראשון בסולם, ועתה ניצב על הסיפון. "מה קרה?" שאל טד, אשר ראשו הופיע מעבר לסולם, "או!" אדם ניצב שם, עיניו סגורות, בעוד הוא שוכב לצידו של ארגז גדול. טד עלה על הסיפון גם הוא. אכזבה גלויה ניכרה על פניו, אך עם זאת, נראה היה שיצר הסקרנות דובק בו אט אט. "אתה חושב... שהוא מת?" שאל את ביל. "הבה נבדוק..." ענה ביל. הם החלו מתקרבים אט אט אל האדם המסתורי, אשר נשאר כעין הוא. "טד קירב את ראשו לעבר חזהו של האיש. "הוא נושם, ביל!" לחש, "הוא נושם." "וודאי לא שם לב לנוכחותו," חשב לעצמו ביל, "או שאולי... אולי הייתה זו מלכודת..." לפתע מחשבה נוראית חלפה בראשו. "טד," הוא לחש לחברו, "תתרחק, לאט לאט, ממנו!" "מדוע?" שאל טד, בעוד הוא חוזר על קצות האצבעות למקום בו נעמד ביל. "לא חשבת, שאולי מדובר בפיראט?" אמר ביל. "פיראט?!" אמר טד בהתלהבות. נראה היה שבניגוד לידידו, לא קישר טד בין שודדי ים לסכנת חיים. "אתה חושב שיש כאן בספינה זהב?" ביל החל לחשוב על תשובה הולמת, כשלפתע, האדם שמולם פקח את עיניו, התרומם, והחל להתמתח אט אט אל מול אורה של החמה. לפתע שם לב לאורחיו הלא קרואים. "שלום!" אמר בקול עליז, בעוד הוא מלטף את זקנו הדקיק אשר צמח בזמן שינתו. "מה הינכם עושים בספינתי שלי?" שני הדייגים הביטו זה בזה, אובדי עיצות.
