קופיפה טובעת
New member
עלילות קופיפה ממשיכות!
אז אתמול בלילה לפני השינה לקחתי קלונקס רחד מהשלושה שידיד שלי תרם לי. ישנתי כמה שעות וכרגיל התעוררתי, בתחוה קצת שונה מהחרדות הרגילות. הגוף היה רפוי ולא מתוח כמו בכל התקף חרדה לילי, אבל מבפנים הייתי מלאת מתח ומועקה. ככה זה אמור להיות עם קלונקס?
בכל אופן, היה לי עדיין רע, בעצתו לקחתי בהמשך עוד כדור ולהייתי ערה משהו כמו שעתיים עד שהצלחתי להרדם שוב אבל אחרי זה כשקמתי, הייתי הרבה יותר נינוחה וגם מאוד עייפה, כנראה מהקלונקס.
הלכתי לרופא המשפחה בשל בעיה רפואית שצצה לי והוא כמובן קלט שאני לא לוקחת יותר כדורים וכמובן שאל למה ואמר שלא מפסיקים ככה.
בכל אופן, הוא חושב שאני צריכה עזרה ממישהו אחר ולא ממנו. אמרתי לו שכבר נחליט על זה אחרי זה, כשאחזור לביקורת על הבעיה שבגללה באתי כי הראש שלי היה מרוכז בה בעיקר.
הוא הפנה אותי בדחיפות לכירורג ואישר את האבחנה שנתתי לעצמי גם ככה. ראיתי שבהפניה כתוב מה התרופות הקבועות שלי וזה שיעשע אותי כי אני בכלל לא נוטלת אותן.
אה ולפני שנכנסתי לרופא, הוצאתי לאמא טופס 17 (התחייבות).
הלכתי לכירורג וחיכיתי לפחות שעה והמתח עלה על גדותיו, הייתי בטוחה שהוא שולח אותי למיון ועלי לעבור ניתוח.
בסוף זה נכון שעלי לעבור ניתוח אבל לא אחד דחוף. הרופא קבע לי תור לשבוע הבא למרפאה בה אעבור את הניתוח, אחרי התור ההוא יקבע לי מועד לניתוח.
ואז קפצתי להביא כמה דברים מהסופר הסמוך והלכתי הביתה.
חזרה לשגרה... עד הניתוח.
עכשיו מחכה לטלפון מאמא, אני צריכה להתלוות אליה למסע חיפושים אחר פלאפון חדש עבורה.
אני אמורה לקנות לה כי כרגע אין לה כסף ומתישהו היא תתחיל להחזיר לי.
אז אתמול בלילה לפני השינה לקחתי קלונקס רחד מהשלושה שידיד שלי תרם לי. ישנתי כמה שעות וכרגיל התעוררתי, בתחוה קצת שונה מהחרדות הרגילות. הגוף היה רפוי ולא מתוח כמו בכל התקף חרדה לילי, אבל מבפנים הייתי מלאת מתח ומועקה. ככה זה אמור להיות עם קלונקס?
בכל אופן, היה לי עדיין רע, בעצתו לקחתי בהמשך עוד כדור ולהייתי ערה משהו כמו שעתיים עד שהצלחתי להרדם שוב אבל אחרי זה כשקמתי, הייתי הרבה יותר נינוחה וגם מאוד עייפה, כנראה מהקלונקס.
הלכתי לרופא המשפחה בשל בעיה רפואית שצצה לי והוא כמובן קלט שאני לא לוקחת יותר כדורים וכמובן שאל למה ואמר שלא מפסיקים ככה.
בכל אופן, הוא חושב שאני צריכה עזרה ממישהו אחר ולא ממנו. אמרתי לו שכבר נחליט על זה אחרי זה, כשאחזור לביקורת על הבעיה שבגללה באתי כי הראש שלי היה מרוכז בה בעיקר.
הוא הפנה אותי בדחיפות לכירורג ואישר את האבחנה שנתתי לעצמי גם ככה. ראיתי שבהפניה כתוב מה התרופות הקבועות שלי וזה שיעשע אותי כי אני בכלל לא נוטלת אותן.
אה ולפני שנכנסתי לרופא, הוצאתי לאמא טופס 17 (התחייבות).
הלכתי לכירורג וחיכיתי לפחות שעה והמתח עלה על גדותיו, הייתי בטוחה שהוא שולח אותי למיון ועלי לעבור ניתוח.
בסוף זה נכון שעלי לעבור ניתוח אבל לא אחד דחוף. הרופא קבע לי תור לשבוע הבא למרפאה בה אעבור את הניתוח, אחרי התור ההוא יקבע לי מועד לניתוח.
ואז קפצתי להביא כמה דברים מהסופר הסמוך והלכתי הביתה.
חזרה לשגרה... עד הניתוח.
עכשיו מחכה לטלפון מאמא, אני צריכה להתלוות אליה למסע חיפושים אחר פלאפון חדש עבורה.
אני אמורה לקנות לה כי כרגע אין לה כסף ומתישהו היא תתחיל להחזיר לי.