עלי מוהר/שבת תלאביבית

עלי מוהר/שבת תלאביבית

שלום לכם, לפני מספר חודשים נתקלתי בשיר של עלי מוהר על שבת תל אביבית או קבלת שבת... אשמח אם תוכלו להפנות אותי למקור, ל
 

aiziq

New member
ראיון עם המשורר ליאור שטרנברג

את ליאור שטרנברג ראיתי ושמעתי לראשונה בפסטיבל השירה הבינלאומי בירושלים. אני זוכר את עצמי יושב ומקשיב לשיריו ונזכר שוב ושוב למה אני כל כך אוהב שירה( נדמה לי שהחרשתי מעט את היושבים לפניי במחיאות הכפיים שלי). בסוף הערב ניגשתי בדחילו ורחימו אל ליאור וביקשתי לראיין אותו לטובת הפורום. לשמחתי ליאור הסכים ומאז ניהלנו התכתבות באי- מייל, שאת תוצאותיה אני מגיש לעיניכם היום. בהסכמתו של ליאור שלבתי בתוך הראיון שלושה שירים: שניים מקוריים שרואים אור לראשונה כאן והשלישי הוא תרגום לפאטריק קאוואנה האירי. בנוסף מוגשים כמתאבנים ציטוטים מהספר " הדף הוא מישור". ליאור שטרנברג - קורות חיים משורר ומתרגם, יליד פתח תקווה, 1967, חי בירושלים ומלמד ספרות וכתיבה. בעל תואר שני בספרות כללית והשוואתית מטעם האוניברסיטה העברית. חבר בקבוצת כתובת הירושלמית, מפעילת מקום לשירה בלב העיר, ובמערכת "הליקון". פרסם עד כה שלושה ספרי שירה: בית (גוונים, 1999) זוכה הפרס ע"ש רון אדלר מטעם אוניברסיטת חיפה; חרושת היום (הליקון, 2001), זוכה פרס אקו"ם ליצירה בעילום שם ופרס "טבע" מטעם פסטיבל המשוררים במטולה; והדף הוא מישור (הקיבוץ המאוחד/ריתמוס, 2004) זוכה הפרס ע"ש זבולון המר מטעם עיריית ירושלים. בשנת 2005 ראה אור בהוצאת קשב לשירה "מטבעות הטיט", מבחר משירי המשורר האירי פאטריק קאוואנה בתרגומו. חתן פרס ראש הממשלה לשנת תשס"ו.
 

aiziq

New member
המשך הראיון

האם תמיד כתבת, או שהכתיבה "באה לך" בגיל מאוחר? האם אתה זוכר את הרגע שבו אמרת לעצמך "אני משורר" ? התחלתי לכתוב, כמו כולם אני מניח, בגיל הנעורים. כתבתי במחברות שהחבאתי במגירה ולא הראתי לאיש. במקביל גם כתבתי תמלילים למוזיקה שהלחין חבר טוב שלי. מתישהו במהלך סוף התיכון והצבא התברר לי שאני יכול להצהיר גם על הכתיבה הסודית שלי בגלוי. שני דברים עקרוניים המחישו זאת: א. גם כשחדלתי לכתוב תמלילים למוזיקה המשכתי לכתוב את מה שהתברר לי יותר ויותר כשירה. ב. התחלתי להדפיס את השירים ואף קניתי מכונת כתיבה משומשת. השלב הבא היה לנסות לפרסם. ומכאן הובילה אותי הדרך תחילה לסדנאות כתיבה בבית אריאלה ואחר כך לכיתת השירה של הליקון שהייתה שלב מכריע בהפיכתי ממשורר מתחיל מאד למשורר מנוסה יותר שלוקח אחריות על מה שהוא עושה. למעשה, מאז גיל 16 תמיד עסקתי באיזשהו אופן בכתיבה או בתרגום. האם אתה מזהה תהליך של הבשלה בכתיבה וכיצד תהליך כזה בא לידי ביטוי אצלך? יש כמה נקודות ציון. הראשונה, כמו שאמרתי רכישת המכונה - ההצהרה: אני עושה משהו ברצינות. השנייה: החברות בכיתת השירה של הליקון ובמקביל (קצת לפני, אם להיות מאד מדויק) התחלה של פרסום ראשוני בכתבי עת - עיתון 77 והליקון. השלב הבא היה גיבוש כתב יד לספר ותהליך לא מאד נעים של דחיות, שבסופו הגעתי להוצאת "גוונים" שבה הוצאתי את הספר הראשון שלי "בית". אני חושב שאני נמצא כל הזמן בתהליך של הבשלה. שלושת הספרים שהוצאתי עד כה משקפים זאת היטב. הנושאים נשארים דומים אבל אני חושב שהיכולת שלי לכתוב עליהם באופן אינטנסיבי וקומוניקטיבי יותר, הולכת ומשתפרת. אני גם לומד להעז יותר ומשתדל לא להגביל את תחומי הכתיבה שלי ואת הז'אנרים שבהם אני כותב.נדמה לי שגם התגובות החיוביות והאוהדות שאני זוכה להן בשנים האחרונות, ממחישות משהו מן התהליך הזה. "... כי אם למות אל תוך השיר אולי רק כך. בהתמסרות שלמה, אך גם בעין חריפה שהדמעות אינן מקהות..." (מהשיר: פרופסור הוכמן קורא ב"המלך ליר" )
 

aiziq

New member
המשך הראיון

מה מהווה עבורך העזה בכתיבת שירה ? מה למשל לא העזת קודם וכעת הנך ? אני חושב שאני כל הזמן לומד להעז. בספרים הראשונים זה התבטא ממש בתחומי הכתיבה ובאופני הביטוי. כך למשל כתבתי כמה שירים חושפניים מאד מבחינה אישית. את היכולת הזו אני מייחס הרבה מאד לכיתת השירה של הליקון, שבא נחשפתי לדרכי ביטוי מגוונות שהיו עבורי קצת טיפול בהלם. כיום אני חושב שההעזה היא פחות בתכנים ויותר באופקים של השירה שלי, אם אפשר להתבטא כך. אני כותב במחזורים יותר ארוכים, לפעמים גם בקולות שהם שונים מן הקול שלי, ומתכנן ספרי שיריה שהמבנה שלהם יהיה טוטלי ושאפתני יותר (אם כי, כבר הדף הוא מישור, ערוך, לשמחתי, כרצף אחד ארוך). אני רק צריך להיזהר שלא לאבד את הפוקוס, להישאר קומוניקטיבי ולא ליפול לתוך גודש של אמביציות. ספר לי על כתת האמן שאתה מנחה במסגרת פרוייקט "מקום לשירה" של "כתובת", מהם היעדים אליהם אתה שואף להגיע עם הכותבים ומה הרווח שלך מפעילותך בה ? כיתת האמן לא יצאה בסופו של דבר לפועל. הרעיון היה לעבוד עם מי שהם כותבים יותר מנוסים, בעיקר על עריכה. לא נורא. במקום זאת אני מנחה את סדנת הנוער שלנו. התחלנו השבוע והם נחמדים, מעונינים ומוכשרים. זה נראה לי חשוב לא פחות. אגב, מצבו של "מקום לשירה" בכי רע. אנו מקוצצים מכל עבר, בייחוד מכיוון העירייה. עתידנו מעורפל, לפחות במתכונת הקיימת. נקווה לטוב. "... והתמלאתי בשמחה על השירה שכך התגלגלה על לשונה והתפזרה בין כל פרודות האור של בקר האביב בו שוב יכלתי לאהב מעט יותר את העולם." (מהשיר: אביב )
 

aiziq

New member
המשך הראיון

עד כמה לדעתך מהווה הכשרון המולד חלק משמעותי ביצירה הספרותית ואיזה חלק תופסת ההתיימנות והתורה הנלמדת, או במילים אחרות, האם לדעתך כל אחד יכול להיות משורר, אם תהיה לו המוטיבציה לכך? לא כל אחד יכול להיות משורר. דרוש כישרון מסוים, ראיה מסוימת של העולם, רגישות למילים ולשפה. אבל באותה נשימה יש חשיבות עצומה לעבודה, לתרגול ולהתעקשות. כלומר, יכול להיות מישהו שיש לו כישרון רב אבל הוא ימצה מעט מאד ממנו משום שלא תהייה לו סבלנות לעבוד ולשכלל את מה שהוא כותב. במקביל, עבודה מאומצת ואחראית יכולה להביא מישהו בעל כישרון מוגבל יחסית להישגים משמעותית. ובכל זאת, כל העבודה שבעולם לא תחליף את הגרעין הבסיסי של הכישרון, הזיק הזה של היצירה. כשאני אומר עבודה אני מתכוון להרבה מאד ליטוש, מחיקות, עריכה, אני מתכוון ליכולת לקבל ביקורת וללמוד ממנה. אני מתכוון לעקשנות ולמחויבות לשירה. באופן אישי אני חושב שהייתי משורר הרבה פחות טוב אם לא היייתי לומד את מה שלמדתי בהליקון בעיקר ואם לא הייתי מוקף היום במספר חברים טובים, משוררים מצוינים כולם, ביניהם, גלעד מאירי ושי דותן שאיתם אני נמצא בקשר מתמיד והדדי של עריכה ובדיקה. תוכל להרחיב מעט על הדינמיקה של הקשר הזה ? קבוצת כתובת הייתה בתחילת דרכה קבוצת משוב, ככה שהתגבשנו בעיקר סביב משובים הדדיים. הקשר הזה נשאר גם כאשר הפסקנו להיפגש לשם כך והתחלנו להיות יותר מפעילי "מקום לשירה" ופרויקטים הקשורים בו. זהו קשר על בסיס אישי וחברי ואין בו אילוץ. כשאחד מאיתנו צריך פידבק הוא ימצא למי לפנות. אישית אני נמצא בקשר עריכה יותר מול גלעד מאירי ושי דותן, אם כי את ספרי האחרון קראו גם אחרים בקבוצה ובכלל הוא מוקדש לחברי הקבוצה. הקשר האישי הזה קיבל לאחרונה ביטוי חשוב ומעניין כשהחלטנו להוציא ביחד, כקבוצה, ספר שירים, שכמעט כולו שירים חדשים (כלומר זו לא אסופת כל כתבי). במהלך העבודה התחלקנו לזוגות עריכה וכך הבאנו את הספר לצורתו הסופית הנוכחית. הספר אמור לראות אור, אם הכל ילך בסדר, לקראת מאי יוני בהוצאת "אבן חושן". מזכרוני את תקופת לימודיי, הגיעו אל מגמת הספרות מי שלא היו מוצלחים דיים במקצועות הריאלים. אתה מורה לספרות, האם המצב שונה כיום? כמו כן, האם חויית הלימוד וההימצאות בקרב נוער תורמת תרומה כלשהיא לכתיבה שלך ? אני מורה לספרות הרבה שנים, אבל בדרך כלל בכיתות רגילות ולא במגמה, כך שקשה לי לענות לך. מה שכן, אני חושב שההוראה מאד חשובה לי גם כיוצר משום שהיא מאפשרת לי להיות במגע מתמיד עם קהל שספרות היא לא לחם חוקו. זה מאתגר וזה נותן פרופורציות. חשוב לי להרגיש שפה ושם אני מצליח להביא משהו מאהבת הספרות גם לתלמידים בתיכון, ותמיד בכל כיתה, בנוסף לבלתי מעוניינים, יש את אותם שבשבילם זה שווה. אני לא כותב הרבה על נושאים שקשורים בבית הספר. סה"כ שלושה שירים עד כה. לפעמים אני מתעייף מההוראה (ובייחוד מהתגמול הכספי) אך לעת עתה זה נראה לי מספיק חשוב ועקרוני עבורי כמשורר וכנראה שאני גם די אוהב ללמד. בדרך כלל.
 

aiziq

New member
סיום.

בנוגע לפטריק קוואנה, המשורר האירי שתרגמת משיריו (אני אשאל בצורה מעט ילדותית): למה תרגום? למה דווקא קאוואנה? לגבי תרגום בכלל וקאוואנה בפרט, התשובה היא די פשוטה. כי אני אוהב את זה. במצב הנוכחי בארץ, בכל אופן כפי שאני מכיר אותו מניסיוני האישי, קשה לקבל תגמול כספי עבור תרגום שירה (בפרוזה המצב קצת שונה, אם כי שם לא מדובר בסכומים מדהימים). לכן, בד"כ מי שמתרגם שירה עושה זאת כי הוא ממש אוהב את העניין או את המשורר המסוים שהוא מתרגם. אני אישית מתרגם שירה כבר זמן רב. ההתעניינות בתחום באה לי במקביל לתהליכי הכתיבה שעברתי ושעליהם כבר כתבתי לך. בנוסף, למדתי תואר ראשון במחלקה לספרות אנגלית, מה שגם חיזק מאד את הקשר שלי לשירה האנגלית. סיבה נוספת, מלבד עניין, היא שאני מוצא שהתרגום פותח לי אפיקים חדשים לשפה ולדרכי ביטוי וגם מסייע לי, בתקופות של יובש יצירתי, "לשמור את היד כותבת". סיבה אחרונה וחשובה בהחלט היא שלפעמים אני רואה בתרגום שליחות. כמתרגם אני מעביר אל העברית משוררים שלדעתי חשוב שידברו בה. כך זה עם כל האירים שאני מתרגם, וכך זה עם המשוררים הרומנטים (וורדסוורת', קיטס ואחרים) שלמרות שהם מאד ידועים ומקובלים תורגמו מעט מאד לעברית. את קאוואנה פגשתי לראשונה באנתולוגיה אירית, לפני די הרבה שנים. קראתי שם קטעים מן "הרעב הגדול" והשפה, התנופה האפית והאיריות שלו תפשו אותי מאד. משם נפתח תהליך ארוך מאד של עבודה שבשלב מסוים קיבל דחיפה מרפי ויכרט שהציע לי להשלים ספר של קאוונה ולהוציא אותו אצלו ב"קשב". אני מאד מרוצה התוצאה, אבל לצערי תשומת הלב הציבורית שקיבל הספר הייתה מועטה וזה חבל. יש לי עוד תוכניות תרגומיות רבות, רק שאני עדיין מחפש להן בית, כלומר מו"ל. התוכל לשתף בהתלבטות מסוימת שזכורה לך מעבודתך על התרגום? אוכל להתייחס לשיר שהבאתי: השיר זה מייצג כמה בעיות תרגומיות לא פשוטות. ראשית, קאוואנה הוא משורר שעושה שימוש במונחים לוקאליים ובשמות מקומות ספציפיים. אי אפשר לוותר על כל אלה כי זוהי מהות שירתו. הפתרון שלי היה להשאירם כפי שהם ולצרף הערות שוליים. במקרה זה, באלירש וגורטן הם שמות מקומות באזור הולדתו של קאוואנה. בעיה אחרת היא שהשיר הזה הוא בעצם סונט חרוז באופן מוקפד, אם כי החרוזים עצמם נוטים להיות חופשיים וגבוליים לעיתים. דוגמה אחרונה היא הצירוף "התסבוכת במינכן"" בשיר, שהוא הפתרון הדחוק שלי ל " Munich bother " במקור שמתייחס לפרשת הסכם מינכן שקדם למלחמת העולם השנייה בצורה סלנגית למדי, כמתבקש מן ההקשר המקומי והכפרי של השיר. אפשר להמשיך ולפרט כמעט לגבי כל מילה ושורה, ההכרעות הן מרובות והמטרה היא בסופו של דבר, מעבר לכל הפתרונות הספציפיים האלה, להצליח ולהעביר בעברית את רוחו של השיר המקורי. אני מקווה שכך עשיתי. עושה רושם כי אתה מוערך מאד בקרב המבקרים וגם פרסים רבים הוענקו לך - עד כמה זה משפיע עליך והאם אתה מוצא שבמידה מסוימת זה גם מעודד אבל גם משתק? תהליך ההתקבלות שלי היה איטי. הביקורות הטובות שאתה מציין הגיעו בעיקר דרך הספר השלישי "הדף הוא מישור". זה כמובן שימח אותי מאד וריגש אותי. גם כי כותבי הביקורות היו כאלה שאני מאד מעריך את עבודתם. אין ספק שכל זה סייע לבסס את מעמדי. אני לא חושב שזה שיתק אותי. כי לשמחתי אני נמצא כל הזמן (באינטנסיביות משתנה) בתהליכי כתיבה לקראת הספרים הבאים שבכוונתי לפרסם. מצד שני, אין בכך כדי להבטיח שכאשר אוציא את הספר הבא שלי הוא יזכה בכאלה תגובות או תגובות בכלל. אולי זו החרדה הבסיסית שלי, כמי שטיפס לאט להכרה שהוא מקבל כיום. מה שכן, זה בהחלט גורם לי לקחת את הזמן, לבדוק היטב את מה שאני עומד להוציא, גם כדי לעמוד בסטנדרטים שהצבתי לעצמי בספר האחרון. ושוב, את כל זה צריך לסייג בכך, שבימינו, לצערי, כל תחום הביקורת והשירה בארץ סובלים מאיזשהו דיסוננס. ספרים טובים נכתבים כל הזמן, ספרי שירה רבים יוצאים לאור (טובים יותר ופחות) אך נראה שתשומת הלב הציבורית היא במקום אחר לחלוטין. מבחינה אישית זה אומר שאני נשאר מאד מחויב למה שאני עושה ובמקביל יודע שכרגע לפחות זה מעניין מעגל יחסית מצומצם של קוראים. כך שגם אם מכרתי מהדורה שלמה מן הדף הוא מישור (הישג בתחום השירה) זה לא הופך אותי לבעל זכויות מיוחדות, או "חלילה" למי שיכול להתפרנס מכתיבתו. מה כתבת לאחרונה ? כרגע אני משכתב כמה שירים חדשים לקראת פרויקט שהקבוצה שלי עורכת ומתחיל במקביל לחשוב על הספר הבא. יש גם הרבה פרויקטים אחרים שרצים כל הזמן בדרגות שונות של עוצמה, בתרגום ובכתיבה. אפרופו לחשוב על הספר הבא אני סקרן: האם ספר שירה הוא לא בפשטות אוסף, או מקבץ שירים מהמיטב שניתן לברור מבין השירים שנכתבו מאז יצא הספר הקודם או שמא קודם אתה מגבש את הקונספט לספר ואז ניגש למלאכת היצירה ? זה שילוב. אני בדרך כלל מנסה להרכיב ביחד שירים שכבר נכתבו, בצורה שתתן להם משמעות. ולפעמים אני כן מתחיל עם הקונספט דווקא. בדף הוא מישור למשל שזרתי יחד שירים שנכתבו בתקופות שונות וכך יהיה כנראה גם בספר הבא, אם כי בצורה שונה כנראה. ולהבדיל יש לי רעיון לספר קונספט שייכתב מתי שהו ושם באמת השירים יהיו כפופים מראש למסגרת מסוימת. "... אני מעדיף לגור ליד נהר, אך אין נהר בעיר הזאת. רק ערוץ הרפאים הצונן משקשק את לילותיו תחת אבני החומה העתיקה..." (מהשיר: מים רבים )
 
למעלה