על אהבה יפה שהיתה
במקום הומה אדם, קול שירה, פרחים ויין קפא לפתע החיוך על השפתיים כשנפגשו ברוך שני זוגות עיניים. הישיר מבט עמוק וחם עד כי היא במבוכה את ראשה הרכינה נדמה היה כי הזמן עמד מלכת וכי אותו מבט, קורא נפשה פנימה. היא זוכרת ימים יפים בהם קול צחוקו הפרא הרטיט נימי ליבה ואת אותם לילות זרועי כוכבים אל מתחת לאור ירח שלובי זרועות טיילו על החול החם קצף הגלים ליטף כפות רגליהם וכשנפגש מבט, כל רחש מסביב נדם. בזווית עינה צפתה בו בסתר וראתה את מבט הערגה שהיפנה אל עבר האופק אל אותה נקודה בה נפגשים שמים וים. ידעה היא בנבכי נשמתה שקרוב הוא היום, בוא ילך לשם... ידעה היא כי האביר הקסום שלצידה הופיע מאי שם, מאותה אגדה אחרת. ריח הפרידה חג לו מעל ראשה בלילות האהבה אך הוא בכף ידו הגדולה ליטף את ראשה כדי לדחות את הקץ וגמע מבין שפתיה את הזמן שנותר. שאי עינייך אל על אהובתי, כך לחש באוזנה והביטי אל אותו כוכב זוהר אותו כוכב ענק המאיר דרכנו מידי לילה וזיכריני... זהו הכוכב שינציח אהבתנו שישמר אהבתנו מרחוק גם לאחר שיחלוף הזמן, גם כשאני אהיה כבר שם, וגם הרבה אחרי, כשימחקו עקבותינו גלי הים. והנה הגיע היום, ואהוב ליבה נישא על כנפי הזמן. הרחק אל אותה נקודה, בה נפגשים שמים וים. והיא עדיין, מניחה לכיסופים לאפוף רוחה ולהובילה אל אותו החוף, בו נישבה כל גופה. היא פוסעת לבדה, יחפה, חשה את האדוה ובידה הענוגה, מוחה דמעה מלוחה. ולפתע, קול ממרחקים נשמע קול המגיע אל אוזנה, המיועד רק לה. אל תבכי אהובה לוחש הקול.. הוא אותך לא שכח. נצורה את בליבו ואת הבטחתו לי נתן...הביטי הנה אלי ילדה זה אני קורא לך, זה אני. הכוכב..השכחת ? והיא, נושאת עיניה אל על, וזוכרת... זה הוא הכוכב הבוהק, הכוכב שהאיר דרכם באותם לילות בה מומשה אהבתם. אותו כוכב שלו ושלה, שישמור לעד, וילווה פסיעותיהם ואהבתם, בהביטם מידי לילה, היא פה והוא שם, לעבר אותה נקודה, בה נפגשים שמים וים.
במקום הומה אדם, קול שירה, פרחים ויין קפא לפתע החיוך על השפתיים כשנפגשו ברוך שני זוגות עיניים. הישיר מבט עמוק וחם עד כי היא במבוכה את ראשה הרכינה נדמה היה כי הזמן עמד מלכת וכי אותו מבט, קורא נפשה פנימה. היא זוכרת ימים יפים בהם קול צחוקו הפרא הרטיט נימי ליבה ואת אותם לילות זרועי כוכבים אל מתחת לאור ירח שלובי זרועות טיילו על החול החם קצף הגלים ליטף כפות רגליהם וכשנפגש מבט, כל רחש מסביב נדם. בזווית עינה צפתה בו בסתר וראתה את מבט הערגה שהיפנה אל עבר האופק אל אותה נקודה בה נפגשים שמים וים. ידעה היא בנבכי נשמתה שקרוב הוא היום, בוא ילך לשם... ידעה היא כי האביר הקסום שלצידה הופיע מאי שם, מאותה אגדה אחרת. ריח הפרידה חג לו מעל ראשה בלילות האהבה אך הוא בכף ידו הגדולה ליטף את ראשה כדי לדחות את הקץ וגמע מבין שפתיה את הזמן שנותר. שאי עינייך אל על אהובתי, כך לחש באוזנה והביטי אל אותו כוכב זוהר אותו כוכב ענק המאיר דרכנו מידי לילה וזיכריני... זהו הכוכב שינציח אהבתנו שישמר אהבתנו מרחוק גם לאחר שיחלוף הזמן, גם כשאני אהיה כבר שם, וגם הרבה אחרי, כשימחקו עקבותינו גלי הים. והנה הגיע היום, ואהוב ליבה נישא על כנפי הזמן. הרחק אל אותה נקודה, בה נפגשים שמים וים. והיא עדיין, מניחה לכיסופים לאפוף רוחה ולהובילה אל אותו החוף, בו נישבה כל גופה. היא פוסעת לבדה, יחפה, חשה את האדוה ובידה הענוגה, מוחה דמעה מלוחה. ולפתע, קול ממרחקים נשמע קול המגיע אל אוזנה, המיועד רק לה. אל תבכי אהובה לוחש הקול.. הוא אותך לא שכח. נצורה את בליבו ואת הבטחתו לי נתן...הביטי הנה אלי ילדה זה אני קורא לך, זה אני. הכוכב..השכחת ? והיא, נושאת עיניה אל על, וזוכרת... זה הוא הכוכב הבוהק, הכוכב שהאיר דרכם באותם לילות בה מומשה אהבתם. אותו כוכב שלו ושלה, שישמור לעד, וילווה פסיעותיהם ואהבתם, בהביטם מידי לילה, היא פה והוא שם, לעבר אותה נקודה, בה נפגשים שמים וים.
