על אופטימיות ותקווה

[עמליה עמית]

על אופטימיות ותקווה

יש לי סיפור מדהים על אמא שהכרתי בדרך... נולד למשפחה ילד אוטיסט, ונדמה לי שה"פסיכיאטר המהולל" הידוע הוא זה שקבע את הדיאגנוזה שאין מה לעשות עם הילד הזה ועליו להיות במוסד. וזהו. חרצו גורלו. אוטיסט עם פגור קשה. היחידה שלא הסכימה לדיאגנוזה היתה האמא הזאת. היא הפסיקה לעבוד, כמעט שהתגרשה מבעלה, בדרך הזניחה את האחים והמשפחה. יום יום היתה יושבת איתו ומלמדת אותו דברים בסיסיים, והכל עם תחושת בטן במשך שנתיים הילד לא הגיב, וכאילו כלום. היה ברור שהיא נלחמת בטחנות רוח. אחרי שנתיים קשות ומאכזבות, הילד התחיל להגיב. לאחר זמן ניסתה האם להכניס את בנה לבי"ס רגיל, ולא היו מוכנים לקבל אותו היא הגיעה איתו לבית משפט, והצליחה להוכיח בעזרת הילד שהוא יכול ללמוד בבי"ס רגיל. היום הילד בן 15, נמצא בתיכון אוהל שם, מתפקד רגיל לחלוטין. יש דברים שעדין קשים לו. לפני שנתים לקחה אותו לאיבחון פרטי, ושם לא זיהו שהיתה לילד בעיה כזו. הוא כבר לא ילד עם אוטיזם ופיגור. מדהים?!!! לי אישית בתקופה שהיתה מלאה בחרדות ופחדים היא עזרה ושאבתי ממנה הרבה כח. עד היום אני שולחת אליה אנשים שתתן להם מהכח התקווה והאופטימיות המדהימה שסחבה איתה לאורך כל הדרך. מי שמעוניין להתקשר איתה ולשמוע את סיפורה הארוך, ייצור איתי קשר ואני אתן לו את מספר הטלפון שלה. בכל מקרה, היא כבר לא בתוך זה. היום הבעיות אחרות, אבל אולי אציע לה לספר את הסיפור שלה בפורום הזה. מקווה שלכולנו יהיה סוף טוב. עמליה

 

[תלמה פינץ]

זה סיפור מקסים- על ניצחון ואמונה../images/Emo70.gif

היי עמליה, אני רואה שהצלחת להרשם בצורה מסודרת בתפוז- יופי! זה נהדר שסיפרת את הסיפור הזה ולמרות שאני שומעת אותו בפעם השנייה, הוא מרגש מחדש. כל הכבוד לאמא שהאמינה ביכולות בנה ולחמה עבורו את ועשתה את כל הדרך עד להצלחה של היום. קצת עצוב שבדרך הקשה והממושכת, היא הזניחה את יתר המשפחה. ברור לי שזה בא ממקום של צרכים וסדר עדיפויות, אך הבעל והילדים היו צריכים להפוך בדרכם שלהם, לשותפים פעילים ותומכים במאבק על עתידו של בנה. זה קצת מזכיר לי, להבדיל אלף הבדלות, את סיפור התאומות מב"ש, שגם שם ההורים השקיעו את כל כוחותיהם בתאומות, והאחים יצאו נפסדים מאד... וגם התאומות לדעתי הפסידו. אחים יכולים להיות מתווכים ומודל נהדר לילד בספקטרום האוטיסטי. הורים משקיעים כל כך הרבה אנרגיות בשילוב עם ילדים אחרים- כשהאחים הם הפיתרון האולטימטיבי, לא? בכל מקרה איני מתיימרת חס וחלילה לשפוט - כי כאן זוהי הצלחה מדהימה ומקסימה וכל הכבוד לאם המשקיעה. מי ייתן וכולנו נקטוף את פירות עמלנו ויום אחד גם על ילדינו, אפשר יהיה לאמר שלא רואים שאי- פעם הם היו בספקטרום האוטיסטי. אמן.

שנה טובה ומלאת הצלחות וגמר חתימה טובה.

 

[ש י ר י ת ה]

סיפור מרגש אבל גם צורמת לי מאד

ההזנחה של האחים ושל הזוגיות. ומה קורה היום עם האחים והזוגיות? באיזה מקום הם. שאלתי אתמול שאלה בפורום הורים לילדים עם מחלות , שאלה על סדרי עדיפויות, והייתי שמחה לקבל גם מכם תשובות מכיון שזה נושא שמאד מאד מציק לי בשנה האחרונה.