על אלימות פסיכולוגית

[האיש מהצפון]

על אלימות פסיכולוגית

אני קורא עכשיו את המאמר הזה ומבין לאט לאט - למה אני הייתי חשוף בילדותי. עד היום לא העזתי לקרוא לזה בשם הזה כי זו האשמה חמורה מאד. אבל מה לעשות היא נכונה. מומלץ מאד למי שעדיין לא קרא/ה (זה נמצא באתר של סהר) שקישור אליו יש למטה.

 

[נטע....]

לאיש מהצפון

אני לא יודעת אם יצא לך לקרוא את ההודעות שלי מהימים האחרונים, אבל גם אני קראתי את המאמר על ההתעללות הפסיכולוגית ובעקבות זאת השארתי כאן תגובה נרגשת, על ההתעללות הנפשית שעברתי בילדותי, ובעצם עד שעזבתי את הבית. גם לי לקח הרבה זמן עד ש"קראתי לילד בשמו" כי מכות פיזיות לא היו אבל היום אני יודעת שהמכות המילוליות כואבות ופוצעות הרבה יותר קשה ממכות פיזיות. והעזתי להתחיל לקרוא לזה התעללות, רק בעקבות טיפול פסיכולוגי שעברתי לפני כמה שנים שבו הפסיכולוגית שטיפלה בי עזרה לי להבין שמה שקורה ביני לבין המפלצת (אמא אני כבר מזמן הפסקתי לקרוא לה) זה לא סתם מריבות, וזה לא סתם "לא מסתדרות". וגם היום, למרות שאני כבר לא גרה עם ההורים, הפצעים האלה עדיין כואבים מאוד. והם עדיין פצעים, לא צלקות. אם תרצה, נדבר על זה היום בערב, בצ´אט. להתראות בינתיים נטע

 

[האיש מהצפון]

האמת-חיפשתי התייחסות לזה ../images/Emo19.gif

אבל לא נתקלתי במה שאת כתבת. אני מבין שאצלך הדברים הרבה יותר טריים מאצלי. אצלי המצב הזה ברוך השם נפסק.. אבל אני מבין שאצלך לא לגמרי, ולמעשה זה עדיין נמשך. או יכול להמשך אם נוצר מצב שבו את פוגשת אותה. נטע אמנם הפצעים פתוחים, אבל את אינך נכנעת. את ממשיכה לעבוד, לעסוק בתחביבים, ללמוד דברים חדשים, את נותנת מעצמך לזולת, ומקדישה זמן ומחשבה לדברים שאת כותבת כאן בשביל אנשים אחרים.. יש לך הרבה אור נטע! גם אם לפעמים הדמעות מסתירות את האור הזה, ואז הוא לא נראה כמו אור אלא כמו רסיסי זכוכית. הכי חשוב (ואת זה אני אומר לא רק לך אישית אלא לכל מי שיקרא את המודעה הזו ועבר התעללות פסיכולוגית: חשוב שנלמד אמנם - לא לוותר לעצמנו אבל כן לסלוח לעצמנו על טעויות. אמנם לבקר את עצמנו - אבל לא להאשים. זה קשה, אבל אני רואה את האור שדיברתי עליו קודם וזה שווה כל מאמץ!!