על אמנות הנפנוף
מבאס אותי שאני לא מתעמקת פה מספיק כי קורה פה הרבה ואני מרגישה שאני מפסידה
מצד שני, לא בא לי להפוך את סוגיה זו של חיי למשהו שאני מתעסקת בו על בסיס יום יומי, (ואולי זו השיטה היחידה "להיגאל"?), בטח כבר דשתם בזה ולא הספקתי לקרוא...
אני תכף בת 34, חוסר הניסיון התחיל להציק לי בגיל 25 והנה אני תכף סוגרת עשור של מוטרדות בלי שום התקדמות. שיניתי דברים בגוף שלא אהבתי וגם זה לא עזר. זה עניין פנימי ולא חיצוני. תמיד אני אומרת לעצמי שאם זה רק יבוא מאדם שיש לי משיכה אליו אז ארוץ על זה וזה לא קורה. ומאחר שלרוב מוחלט של בני האדם זה מובן מאליו זה כנראה משהו בי, שאני אינסטניסטית מדיי, ולא באמת מסוגלת להכניס עוד בן אדם לחיים שלי. נראה לי מציק ואולי מאיים.
כל פעם שהיתה אופציה רצינית חמקתי מזה ורווח לי, הרגשתי הקלה, אבל לפעמים אני חושבת על אופציות שלא ניצלתי וכועסת על עצמי, ואז נזכרת, שמה לעות שלא הייתי מעוניינת? האם זה היה נכון להכריח את עצמי? כי לפני איזה שנה הכרחי עצמי ללכת לספיד דייט, אחד נדיר, של נשים בלבד (הנה משהו שקורה בארץ פעם במאה שנה ולא יכולתי להחמיץ), אני יכולה להגיד בבטחה שזה דיי ריפא אותי מאימת הדייטים. לפני זה לא יכולתי לדמיין עצמי בסיטואציה כזו בכלל.
אני מתלבטת אם אני בכלל יכולה במצבי לפרסם הודעת היכרות כשאני כל כך חצויה ואולי לא בשלה להיות בקשר
, ואולי זה יהיה בכלל פוגעני נכון להתאמן על מישהי מפה עם כל הפגיעות. מישהי מפה רוצה להתאמן בדייטים לא מחייבים? (כאלה שגמגומים ופיק ברכיים יתקבלו בהם בהבנה).
וכן, יש עליי תיק שהסיט או עצר את החיים שלי ממסלולם, אבל להרבה יש כאלה ואני מעדיפה לחשוב שזה מה שעושה אותנו מיוחדים.
בכל מקרה, תודה שאתם כאן, בהמוניכםן, ונורא כיף לי לראות כאן את החבר'ה מהאמיניים (אני conio stdio, פסע קל מאאוטינג עצמי ענקי), באמת צריכה לקפוץ לבקר.
מצטערת אם כבר טחנתם את הנושאים האלה, אני בפיגור בחומר
מבאס אותי שאני לא מתעמקת פה מספיק כי קורה פה הרבה ואני מרגישה שאני מפסידה
מצד שני, לא בא לי להפוך את סוגיה זו של חיי למשהו שאני מתעסקת בו על בסיס יום יומי, (ואולי זו השיטה היחידה "להיגאל"?), בטח כבר דשתם בזה ולא הספקתי לקרוא...
אני תכף בת 34, חוסר הניסיון התחיל להציק לי בגיל 25 והנה אני תכף סוגרת עשור של מוטרדות בלי שום התקדמות. שיניתי דברים בגוף שלא אהבתי וגם זה לא עזר. זה עניין פנימי ולא חיצוני. תמיד אני אומרת לעצמי שאם זה רק יבוא מאדם שיש לי משיכה אליו אז ארוץ על זה וזה לא קורה. ומאחר שלרוב מוחלט של בני האדם זה מובן מאליו זה כנראה משהו בי, שאני אינסטניסטית מדיי, ולא באמת מסוגלת להכניס עוד בן אדם לחיים שלי. נראה לי מציק ואולי מאיים.
כל פעם שהיתה אופציה רצינית חמקתי מזה ורווח לי, הרגשתי הקלה, אבל לפעמים אני חושבת על אופציות שלא ניצלתי וכועסת על עצמי, ואז נזכרת, שמה לעות שלא הייתי מעוניינת? האם זה היה נכון להכריח את עצמי? כי לפני איזה שנה הכרחי עצמי ללכת לספיד דייט, אחד נדיר, של נשים בלבד (הנה משהו שקורה בארץ פעם במאה שנה ולא יכולתי להחמיץ), אני יכולה להגיד בבטחה שזה דיי ריפא אותי מאימת הדייטים. לפני זה לא יכולתי לדמיין עצמי בסיטואציה כזו בכלל.
אני מתלבטת אם אני בכלל יכולה במצבי לפרסם הודעת היכרות כשאני כל כך חצויה ואולי לא בשלה להיות בקשר
וכן, יש עליי תיק שהסיט או עצר את החיים שלי ממסלולם, אבל להרבה יש כאלה ואני מעדיפה לחשוב שזה מה שעושה אותנו מיוחדים.
בכל מקרה, תודה שאתם כאן, בהמוניכםן, ונורא כיף לי לראות כאן את החבר'ה מהאמיניים (אני conio stdio, פסע קל מאאוטינג עצמי ענקי), באמת צריכה לקפוץ לבקר.
מצטערת אם כבר טחנתם את הנושאים האלה, אני בפיגור בחומר
אם כי חלק מהנשים התייצבו לספיד דייט
