Master Stav
New member
על בשר - הגיע במיל
מאת: גליה סיון הוא לא מזיק כמו שחושבים, ולעתים אף חיוני לחיים טובים. למה עדיף ליישן, למה אסור להזמין סטייק עשוי היטב, ומה זה באמת אנטרקוט. מיתוסים ובשר: לא רק לקרניבורים "כל האנשים הנורמליים אוהבים בשר", נוזף הומר סימפסון בבתו ליסה, שבפרק נמהר אחד מחליטה להפוך לצמחונית, ולהניא את אביה מלעשות על-האש לחבר'ה בשכונה: "אני מנסה להרשים פה אנשים, ליסה. אתה לא קונה חברים עם סלט". ליסה, בדומה לצמחונים אחרים, משתמשת בכל טיעון מוסרי, מצפוני ובריאותי כדי לשכנע את הומר שזה דווקא בסדר לוותר על הבשר האדום, הלבן והנקניקיות, ולהגיש לכולם פלפלים צלויים. בסוף הפרק, כמובן, היא גומרת עם המבורגר תועה על הפרצוף, וכך נסללת הדרך לפשרה בין מאמיני הבשר למאמיני הצמחים, או לפחות להפסקת אש זמנית, עד לעל-אש הבא. בחיים האמיתיים, כמו בסדרה, אוכלי הבשר והצמחונים נעים בין דו קיום זמני לבין מסע השמצות הדדי. האמת, כרגיל, נמצאת אי שם באמצע. לכל סטייק יש שם, שנתנו לו הצרפתים שמות הסטייקים בארץ, בניגוד למה שעולים חדשים מדרום אמריקה אוהבים לחשוב, אומצו היישר ממוחם הקודח של הצרפתים. הסטייקים שכולנו מזמינים קרואים על שם האיבר ממנו הם נלקחו. הסינטה, למשל, הוא המותן. אנטרקוט (או בתרגום ישיר לפרנקופילים - "בין הצלעות") הוא השריר העוטף את הצלעות התחתונות והפילה, מה לעשות, לקוח מישבנה של הפרה. הסינטה, האנטרקוט והפילה הם הסטייקים הפופולריים ביותר בארץ הקודש, ובשל העובדה שיש רק שניים מכל אחד בכל פרה נתונה, לא מדובר בחוויה קולינארית זולה. מיתוס: בוא נזמין הכל מדיום, יהיה בסדר בניגוד לנהוג לחשוב, על טעם ועל ריח יש, ואף רצוי, להתווכח. על מידת הצלייה שתבקשו במסעדה או במנגל להיקבע לפי עסיסיותו של הסטייק, או במילה קצת פחות פוליטיקלי קורקט – השומן שבו. מלבד מספר שבטים נידחים בצרפת ובכפר שמריהו, המעדיפים את הסטייק שלהם טרטר (כלומר, נא לגמרי), עדיף ללכת על מרכז המפה הפוליטית: לא נא מדי, אך גם בשום פנים ואופן לא עשוי היטב. לפילה פחות מ-5% שומן וכל מי שמזמין צלוי מעל מדיום-רייר (קצת נא, אז מה), מסתכן בייבוש הבשר ובלעיסה מעייפת. אותה מידת צלייה מומלצת גם לגבי הסינטה, שלה יותר אחוזי שומן מהפילה ופחות מהאנטרקוט, אך הבשר בחלק זה הוא קשה יותר. בקיצור, מסטיק עולה שלושה שקלים, אז חבל על כל ה-90 הנותרים שהורדתם עכשיו, לא כולל טיפ. האנטרקוט, הסטייק השמן מבין השלושה, נלעס מצוין בדרגת מדיום. כל דרגה פחותה תשאיר יותר מדי שומן, וכל דרגה מעליו, תייבש את העסיסיות של הנתח המצוין הזה. מיתוס: בשר טרי זה הכי, אחי אתה ואחיך טועים. בשר צריך להתיישן על מנת שיהיה אכיל, או לפחות טעים. משך היישון תלוי בנתח הנתון, והוא יכול להימשך בין שבוע לארבעה. אם חשבתם לרגע לשחוט פרה, לבתר אותה ואז לתרגל קצת יישון ביתי, חישבו שנית. לא ניתן ליישן בשר בבית, בשל הצורך בתנאי טמפרטורה ולחות מבוקרים בקפידה. מיתוס: בשר אדום ו/או לבן אינו בריא ללב בשר אכן לא בריא ללב, אם אוכלים אותו שלוש פעמים ביום, שבעה ימים בשבוע. גם עוגת פרג, אגב, לא בריאה ללב אם אוכלים אותה באותה תדירות. חרף המיתוס, בקר מכיל יותר חלבון וברזל מעוף או דגים, ויש בו אבץ, B12, ומינרלים שאפילו בים המלח לא שמעו עליהם. מחקר של בית החולים האוניברסיטאי ג'ונס הופקינס עקב אחר 200 קרניבורים במשך תשעה חודשים. במשך תקופה זו נהנו מחציתם מדיאטה שכללה בשר אדום רזה, בעוד המחצית השניה חטאה באכילה של בשר לבן. בסוף התקופה, גילו החוקרים כי רמות הכולסטרול בדמם של הנבדקים בשתי הקבוצות פחתה, ובמידה דומה. כמות המחקרים בעד ונגד אכילת בשר גדולה אמנם מכמות התנוחות בקאמה סוטרה, אך רובם מגיעים לאותה מסקנה: אכילת בשר דל שומן פעמיים עד שלוש בשבוע עוד לא הרגה אף אחד, ואף תרמה לאיכות חייהם של אנשים לא מעטים. מיתוס: בשר שמן יותר מעוף, ולכן פחות בריא בכל משרד יש מישהי שמביאה איתה חזה עוף וגזר לארוחת הצהריים, ובין ביס לביס מנסה לשכנע אתכם שהשיפודים שהזמנתם מלמטה מלאים בשומן ועוד כל מיני דברים שיגרמו לכם למות מוקדם. זו בדרך כלל בחורה שאין לה חבר, ובצדק. בחורים אוהבים בחורות שיודעות על מה הן מדברות: נתח מבושל של סינטה או פילה, למשל, מכיל שליש מכמות השומן שיש בנתח עוף, באותו המשקל. תהליך הצלייה מביא אף הוא לאיבוד כמויות שומן נכבדות. הכל תלוי, בסופו של יום, בצורת הכנת האוכל ובהסרת השומן הנראה לעין, אם בעוף ואם בבשר. מיתוס: בשר כשר פחות טעים מבשר לא כשר מה שמעניין במיתוס הזה, הנפוץ בעיקר בקרב החילוניים המושבעים בארץ, הוא מאיפה הוא צמח. מלבד מקרים מועטים, כל נתח בשר שהגיע לפיכם מיום הלידה ועד מותכם (בתוך גבולות המדינה), היה ויהיה כשר, גם אם בחרתם במסעדה שאינה כשרה. לפי חוק אסור לייבא בשר לא כשר לארץ, מה שמוריד מהתפריט גם את אופציית קניית הבשר הקפוא ממחוזות חוטאים. יש להבחין בין בשר כשר (שעבר שחיטה כשרה בלבד) לבין בשר מוכשר, שעובר תהליך של המלחה וצלייה. גם לאחר תהליך זה, שהוא אלים הרבה פחות ממה שנשמע לאוזן החילונית הבלתי-מזוינת, לא בטוח שיש ישראלי אחד, חילוני ככל שיהיה, שיכול להבחין בין אנטרקוט כשר לאנטרקוט לא כשר. לאלה שטוענים שהם יכולים, צאו מהסרט: אוטו-סוגסטיה, קוראים לזה.
מאת: גליה סיון הוא לא מזיק כמו שחושבים, ולעתים אף חיוני לחיים טובים. למה עדיף ליישן, למה אסור להזמין סטייק עשוי היטב, ומה זה באמת אנטרקוט. מיתוסים ובשר: לא רק לקרניבורים "כל האנשים הנורמליים אוהבים בשר", נוזף הומר סימפסון בבתו ליסה, שבפרק נמהר אחד מחליטה להפוך לצמחונית, ולהניא את אביה מלעשות על-האש לחבר'ה בשכונה: "אני מנסה להרשים פה אנשים, ליסה. אתה לא קונה חברים עם סלט". ליסה, בדומה לצמחונים אחרים, משתמשת בכל טיעון מוסרי, מצפוני ובריאותי כדי לשכנע את הומר שזה דווקא בסדר לוותר על הבשר האדום, הלבן והנקניקיות, ולהגיש לכולם פלפלים צלויים. בסוף הפרק, כמובן, היא גומרת עם המבורגר תועה על הפרצוף, וכך נסללת הדרך לפשרה בין מאמיני הבשר למאמיני הצמחים, או לפחות להפסקת אש זמנית, עד לעל-אש הבא. בחיים האמיתיים, כמו בסדרה, אוכלי הבשר והצמחונים נעים בין דו קיום זמני לבין מסע השמצות הדדי. האמת, כרגיל, נמצאת אי שם באמצע. לכל סטייק יש שם, שנתנו לו הצרפתים שמות הסטייקים בארץ, בניגוד למה שעולים חדשים מדרום אמריקה אוהבים לחשוב, אומצו היישר ממוחם הקודח של הצרפתים. הסטייקים שכולנו מזמינים קרואים על שם האיבר ממנו הם נלקחו. הסינטה, למשל, הוא המותן. אנטרקוט (או בתרגום ישיר לפרנקופילים - "בין הצלעות") הוא השריר העוטף את הצלעות התחתונות והפילה, מה לעשות, לקוח מישבנה של הפרה. הסינטה, האנטרקוט והפילה הם הסטייקים הפופולריים ביותר בארץ הקודש, ובשל העובדה שיש רק שניים מכל אחד בכל פרה נתונה, לא מדובר בחוויה קולינארית זולה. מיתוס: בוא נזמין הכל מדיום, יהיה בסדר בניגוד לנהוג לחשוב, על טעם ועל ריח יש, ואף רצוי, להתווכח. על מידת הצלייה שתבקשו במסעדה או במנגל להיקבע לפי עסיסיותו של הסטייק, או במילה קצת פחות פוליטיקלי קורקט – השומן שבו. מלבד מספר שבטים נידחים בצרפת ובכפר שמריהו, המעדיפים את הסטייק שלהם טרטר (כלומר, נא לגמרי), עדיף ללכת על מרכז המפה הפוליטית: לא נא מדי, אך גם בשום פנים ואופן לא עשוי היטב. לפילה פחות מ-5% שומן וכל מי שמזמין צלוי מעל מדיום-רייר (קצת נא, אז מה), מסתכן בייבוש הבשר ובלעיסה מעייפת. אותה מידת צלייה מומלצת גם לגבי הסינטה, שלה יותר אחוזי שומן מהפילה ופחות מהאנטרקוט, אך הבשר בחלק זה הוא קשה יותר. בקיצור, מסטיק עולה שלושה שקלים, אז חבל על כל ה-90 הנותרים שהורדתם עכשיו, לא כולל טיפ. האנטרקוט, הסטייק השמן מבין השלושה, נלעס מצוין בדרגת מדיום. כל דרגה פחותה תשאיר יותר מדי שומן, וכל דרגה מעליו, תייבש את העסיסיות של הנתח המצוין הזה. מיתוס: בשר טרי זה הכי, אחי אתה ואחיך טועים. בשר צריך להתיישן על מנת שיהיה אכיל, או לפחות טעים. משך היישון תלוי בנתח הנתון, והוא יכול להימשך בין שבוע לארבעה. אם חשבתם לרגע לשחוט פרה, לבתר אותה ואז לתרגל קצת יישון ביתי, חישבו שנית. לא ניתן ליישן בשר בבית, בשל הצורך בתנאי טמפרטורה ולחות מבוקרים בקפידה. מיתוס: בשר אדום ו/או לבן אינו בריא ללב בשר אכן לא בריא ללב, אם אוכלים אותו שלוש פעמים ביום, שבעה ימים בשבוע. גם עוגת פרג, אגב, לא בריאה ללב אם אוכלים אותה באותה תדירות. חרף המיתוס, בקר מכיל יותר חלבון וברזל מעוף או דגים, ויש בו אבץ, B12, ומינרלים שאפילו בים המלח לא שמעו עליהם. מחקר של בית החולים האוניברסיטאי ג'ונס הופקינס עקב אחר 200 קרניבורים במשך תשעה חודשים. במשך תקופה זו נהנו מחציתם מדיאטה שכללה בשר אדום רזה, בעוד המחצית השניה חטאה באכילה של בשר לבן. בסוף התקופה, גילו החוקרים כי רמות הכולסטרול בדמם של הנבדקים בשתי הקבוצות פחתה, ובמידה דומה. כמות המחקרים בעד ונגד אכילת בשר גדולה אמנם מכמות התנוחות בקאמה סוטרה, אך רובם מגיעים לאותה מסקנה: אכילת בשר דל שומן פעמיים עד שלוש בשבוע עוד לא הרגה אף אחד, ואף תרמה לאיכות חייהם של אנשים לא מעטים. מיתוס: בשר שמן יותר מעוף, ולכן פחות בריא בכל משרד יש מישהי שמביאה איתה חזה עוף וגזר לארוחת הצהריים, ובין ביס לביס מנסה לשכנע אתכם שהשיפודים שהזמנתם מלמטה מלאים בשומן ועוד כל מיני דברים שיגרמו לכם למות מוקדם. זו בדרך כלל בחורה שאין לה חבר, ובצדק. בחורים אוהבים בחורות שיודעות על מה הן מדברות: נתח מבושל של סינטה או פילה, למשל, מכיל שליש מכמות השומן שיש בנתח עוף, באותו המשקל. תהליך הצלייה מביא אף הוא לאיבוד כמויות שומן נכבדות. הכל תלוי, בסופו של יום, בצורת הכנת האוכל ובהסרת השומן הנראה לעין, אם בעוף ואם בבשר. מיתוס: בשר כשר פחות טעים מבשר לא כשר מה שמעניין במיתוס הזה, הנפוץ בעיקר בקרב החילוניים המושבעים בארץ, הוא מאיפה הוא צמח. מלבד מקרים מועטים, כל נתח בשר שהגיע לפיכם מיום הלידה ועד מותכם (בתוך גבולות המדינה), היה ויהיה כשר, גם אם בחרתם במסעדה שאינה כשרה. לפי חוק אסור לייבא בשר לא כשר לארץ, מה שמוריד מהתפריט גם את אופציית קניית הבשר הקפוא ממחוזות חוטאים. יש להבחין בין בשר כשר (שעבר שחיטה כשרה בלבד) לבין בשר מוכשר, שעובר תהליך של המלחה וצלייה. גם לאחר תהליך זה, שהוא אלים הרבה פחות ממה שנשמע לאוזן החילונית הבלתי-מזוינת, לא בטוח שיש ישראלי אחד, חילוני ככל שיהיה, שיכול להבחין בין אנטרקוט כשר לאנטרקוט לא כשר. לאלה שטוענים שהם יכולים, צאו מהסרט: אוטו-סוגסטיה, קוראים לזה.
