אשה מרציפן
New member
על גזענות ושירות ועל כמה צעדים קדימה
הרשת מוצפת בדיווחים על התאבדותו של מנהל בלשכת האוכלוסין שהתאבד לאחר שהואשם ע"י לקוחה בגזענות. ההאשמות הגיעו בפוסט בפייסבוק ששותף בהיקף עצום, המשיך למקומות אחרים בתקשורת וכל המדינה פחות או יותר שמעה על אותה גברת שחורה שנשלחה לסוף התור ולא הסכימו לתת לה שירות בגלל צבע עורה. אני מודה שלי יצא להיתקל בפייסבוק בתגובה של מישהי שמיודדת עם אותו מנהל שמסרה את גרסתו, ולמרות שאני דוגלת בגישה לפיה לכל מקרה כזה יש שני צדדים ושאי אפשר לשפוט אדם לפני ששומעים את הגרסה שלו, אני מודה שהגרסה שלה נשמעה חזקה יותר וגם - נוחה יותר לקבלה, כי מי מאיתנו לא נתקל במקרים של אטימות גם אם לא על רקע גזעני, ותמיד יותר קל להזדהות עם המקום של הלקוח במקרים כאלו, במיוחד כשמדובר במקומות ממשלתיים...
מעבר לכך שזה סיפור עצוב ומזעזע בכל קנה מידה, אני רוצה להתמקד בנושא אחר: השימוש בטיעון הגזענות והאפליה כאמצעי להתלונן על שירות שלא ניתן בצורה מסוימת או שלא ניתן מספיק מהר, עם וללא קשר למקרה הספציפי הזה. כשעבדתי בנתב"ג, טענות על אפליה וגזענות היו דבר שבשגרה, עוד בתקופה ההתלמדות מצאתי את עצמי מול נוסע שהאשים את הבודקת שחנכה אותי שהיא שואלת אותו שאלות מיותרות רק כי הצבע שלו יותר כהה משלה (מה שהיה מגוחך בהתחשב בעובדה שאותה בודקת בעצמה לא הייתה אשכנזיה, והבדלי הצבע ביניהם לא היו משהו ששמים לב אליו בכלל). ערבים גם נהגו להתלונן על גזענות, זה הגיע גם למקומות רחוקים יותר מנושא הביטחון כמו טענות שהופנו לדיילות הקרקע על כך שהן לא היו מחייבות בoverweight אם הם לא היו ערבים. לפעמים היה נראה שלאותם אנשים מאוד נוח שיש להם "עילה" לבוא בטענות כלפי מי שנותן להם שירות, ואחרי הכל זה הרבה יותר "אופנתי" להתלונן על גזענות בשירות ולא על כך שהשירות איטי/לא יעיל.
* משהו קטן שקפץ לי לעין היה שבפוסט המקורי הגברת האפרו-אמריקאית שהתלוננה על אפליה ציינה במפורש שמתי שחיפשה את המנהל היא מצאה אותו מסייע לאנשים שזקוקים לעזרה, כולל אשה חרשת. זה דבר שלא יצא לי להיתקל בו במקומות שירות בדגש על מוסדות ממשלתיים, וכשנתקלתי בעובדים שסייעו ללקוחות מתקשים כגון קשישים ונכים, לרוב אלו היו עובדים "זוטרים" ולא המנהל. המשמעות של המקרה הזה היה שאותו מנהל היה אדם שהקפיד על השירות באופן אישי, ולמרות שלא הייתי שם ואני לא יכולה להעיד מהי הגרסה הנכונה יותר, אני חושבת שעצם העובדה שהיא בעצמה ציינה את זה מדברת בעד עצמה. אה, וגם העובדה שבמקום ארגנו תור מיוחד לאמהות עם ילדים - זה משהו שלא נתקלתי בו בשום מקום (אולי כי לא חיפשתי את זה אף פעם) ואני חושבת שזו יוזמה יפה שמגיעה מתוך רצון טוב וראויה להערכה.
הרשת מוצפת בדיווחים על התאבדותו של מנהל בלשכת האוכלוסין שהתאבד לאחר שהואשם ע"י לקוחה בגזענות. ההאשמות הגיעו בפוסט בפייסבוק ששותף בהיקף עצום, המשיך למקומות אחרים בתקשורת וכל המדינה פחות או יותר שמעה על אותה גברת שחורה שנשלחה לסוף התור ולא הסכימו לתת לה שירות בגלל צבע עורה. אני מודה שלי יצא להיתקל בפייסבוק בתגובה של מישהי שמיודדת עם אותו מנהל שמסרה את גרסתו, ולמרות שאני דוגלת בגישה לפיה לכל מקרה כזה יש שני צדדים ושאי אפשר לשפוט אדם לפני ששומעים את הגרסה שלו, אני מודה שהגרסה שלה נשמעה חזקה יותר וגם - נוחה יותר לקבלה, כי מי מאיתנו לא נתקל במקרים של אטימות גם אם לא על רקע גזעני, ותמיד יותר קל להזדהות עם המקום של הלקוח במקרים כאלו, במיוחד כשמדובר במקומות ממשלתיים...
מעבר לכך שזה סיפור עצוב ומזעזע בכל קנה מידה, אני רוצה להתמקד בנושא אחר: השימוש בטיעון הגזענות והאפליה כאמצעי להתלונן על שירות שלא ניתן בצורה מסוימת או שלא ניתן מספיק מהר, עם וללא קשר למקרה הספציפי הזה. כשעבדתי בנתב"ג, טענות על אפליה וגזענות היו דבר שבשגרה, עוד בתקופה ההתלמדות מצאתי את עצמי מול נוסע שהאשים את הבודקת שחנכה אותי שהיא שואלת אותו שאלות מיותרות רק כי הצבע שלו יותר כהה משלה (מה שהיה מגוחך בהתחשב בעובדה שאותה בודקת בעצמה לא הייתה אשכנזיה, והבדלי הצבע ביניהם לא היו משהו ששמים לב אליו בכלל). ערבים גם נהגו להתלונן על גזענות, זה הגיע גם למקומות רחוקים יותר מנושא הביטחון כמו טענות שהופנו לדיילות הקרקע על כך שהן לא היו מחייבות בoverweight אם הם לא היו ערבים. לפעמים היה נראה שלאותם אנשים מאוד נוח שיש להם "עילה" לבוא בטענות כלפי מי שנותן להם שירות, ואחרי הכל זה הרבה יותר "אופנתי" להתלונן על גזענות בשירות ולא על כך שהשירות איטי/לא יעיל.
* משהו קטן שקפץ לי לעין היה שבפוסט המקורי הגברת האפרו-אמריקאית שהתלוננה על אפליה ציינה במפורש שמתי שחיפשה את המנהל היא מצאה אותו מסייע לאנשים שזקוקים לעזרה, כולל אשה חרשת. זה דבר שלא יצא לי להיתקל בו במקומות שירות בדגש על מוסדות ממשלתיים, וכשנתקלתי בעובדים שסייעו ללקוחות מתקשים כגון קשישים ונכים, לרוב אלו היו עובדים "זוטרים" ולא המנהל. המשמעות של המקרה הזה היה שאותו מנהל היה אדם שהקפיד על השירות באופן אישי, ולמרות שלא הייתי שם ואני לא יכולה להעיד מהי הגרסה הנכונה יותר, אני חושבת שעצם העובדה שהיא בעצמה ציינה את זה מדברת בעד עצמה. אה, וגם העובדה שבמקום ארגנו תור מיוחד לאמהות עם ילדים - זה משהו שלא נתקלתי בו בשום מקום (אולי כי לא חיפשתי את זה אף פעם) ואני חושבת שזו יוזמה יפה שמגיעה מתוך רצון טוב וראויה להערכה.