על דיור לזוגות צעירים בעיר-נקודה למחשבה
בדרך כלל אני לא נוהג לכתוב כאן, ונהנה מהאנונימיות של קורא סביל, אבל השבוע הזדמן לי לקרוא טור ב"קול רענן" (אני חושב שקוראים לזה כך) ובעקבות תכתובת רבה שאני גם רואה כאן בפורום בנושא דנן, החלטתי דווקא לכתוב משהו על הנושא של דיור לזוגות צעירים ברעננה, שברור שחורה להמון אנשים כאן (ליתר דיוק - חוסר בדיור לזוגות צעירים ברעננה). כותב הטור ב"קול רענן" נהנה לקטול את רעננה (למרות שהטור נכתב בעיתון של רעננה, נושא מוזר כשלעצמו) בשל החוסר, לדבריו, במקומות בילוי בעיר, הגורם לצעירים לנסוע למקומות מרוחקים יותר. הוא דיבר על רעננה כעיר משעממת, של זקנים, שצעירים בורחים ממנה, שבתי ספר וגנים נסגרים בה חדשות לבקרים (לרגע חשבתי גם אני לנטוש, עד שהבטתי בבטן העגלגלה של אשתי ונזכרתי למה עברנו לכאן). אחרי כמה שורות יצא המרצע מן השק, כשהוא דיבר על מחירי הדירות מרקיעי השחקים בעיר הגורמים לעיר להיות כמות שהיא היום (בלתי מושכת לכל מי שמגדיר עצמו כצעיר, כדבריו). ואני שואל את עצמי, הכצעקתה? גדלתי בבית פרטי (וילה) ביישוב במרכז הארץ שנחשב היום מ-א-ד מצליח ומבוסס (בוא נאמר, מתקרב לסביון), שאיש לא ידע אז שיהפוך להיות לכזה. כל הילדות תמיד נהגו לצחוק עלי שאני צפונבון ועשיר וכו'. הורי קנו בזמנם את הבית עם משכנתא, ולפני כמה שנים, כשמכרו את הבית, הרוויחו קרוב ל400% תשואה. נתון מרשים לכל הדיעות. ילדותי ביישוב הנ"ל, שמטעמי אנונימיות אעדיף לא להזכיר את שמו (פשוט כי הוא קטן וכולם שם מכירים את כולם, ובכל זאת אני מעדיף להשאר אנונימי), היתה פשוט מדהימה. אם זה חוגים, וצופים, ומערכת חינוך שאפשר רק לקנא בה, וחברי ילדות שרובם ככולם עד היום איתי בקשר כמשפחה אחת גדולה (ואני בסביבות השלושים). אנשים מקנאים בי על המעגל החברתי שיש לי מאז, ותמיד שואלים איך נשארנו בקשר כל כך טוב, ולי ברור שלמסגרת החינוכית בילדות, ולצופים, היה חלק אינטגרלי בדבר. כשהתחתנתי, היה לי ברור שאני קונה בית/דירה ביישוב, ומה רבה היתה הפתעתי כשראיתי שאני לא יכול לעשות זאת, גם לא עם משכנתא. המחירים האמירו שחקים, ולמרות שהורי מכרו את הבית עם תשואה כזו דמיונית, עדיין לא יכולתי. אשתי ואני התאכזבנו, אבל שלא כמו חברי הפורום הנ"ל, שנדמה לעיתים כי נהנים לדוש בביצה הזו והלגיד כמה רע ובאסה וחרא בעיר, עזבנו את רדיוס היישוב בלב שלם ועברנו לרעננה, לשכונת לב הפארק, לדירת 3.5 חדרים, וכיום אנחנו מצפים לבננו הראשון. אשתי ילידת רמת השרון, וגם שם לא יכולנו לקנות דירה, וגם לא בהרצליה הסמוכה, למרות שמאד רצינו בשתי הערים האלה. אנחנו לא מצטערים לרגע על המעבר, ולעיתים אפילו להפך. אני לא בטוח שילדות כזו מדהימה יכולה לשחזר את עצמה באותו מקום. לפעמים דווקא טוב לפתוח דף חדש במקום אחר (יש בזה גם המון חדשנות, כיף, התרגשות וכו'). עם כל האהדה וההבנה לילידי העיר, שרוצים להמשיך ולגור בעיר, באמת שלא ברור לי מה הציפיות מהעיריה/ממשלה בנושא. מחירי הדירות האמירו שחקים עקב היוקרה וקרנה של העיר שעלה במשך השנים , שזה תהליך טבעי ולגיטימי (בדיוק כמו שיישוב בו גדלתי) ואין מה לעשות בנדון (בדיוק כמו שיישוב בו גדלתי). לעיתים נדמה לי כאילו מצפים כאן שמישהו ייקח אחריות ויוריד את מחירי הדירות למשהו נורמלי, שזו מחשבה לא ריאלית בעליל. לא שאני לא הייתי מוכן לקנות את הדירה יותר בזול, אבל אני מתייחס לזה כאל תהליך טבעי שאין מה לעשות לגביו. אלה החיים, ואם אני כל היום אתעסק ב'למה לא הצלחתי להשאר ביישוב בו גדלתי', אני אפסיד את הכיף וההנאה בלגור בשכונה אחרת שביישוב חדש, עם שכנים חדשים. יכולתי לקנות דירה ישנה ביישוב ההוא, אבל העדפתי דווקא לקום ולעזוב, ואני לא מצטער. אולי בעוד כמה שנים אחזור, כשאחסוך יותר כסף, ואולי לא. אשתי ואני מקווים מאד שנוכל להשאר ברעננה, וכבר חולמים על הבית הבא, כשנתרחב עוד יותר. אנחנו לא ילידי העיר, אבל שמחים שעברנו לכאן. ואסיים בדוגמא קטנה וטיפשית אבל נכונה, לדידי. סבא שלי היה קירח, ואבי היה קירח, ומן הסתם, יבוא יום וגם אני אהיה קירח. אין לי מה לעשות בנדון. זה תהליך טבעי שיכולתי לקוות שיפסח עלי אבל לא. אני נאלץ לקבל זאת בהבנה ולהסתכל על הדברים היפים האחרים שבחיים, אחרת אשקע במרה שחורה כל חיי. ותחשבו על זה. ומי שקרא עד לכאן - יישר כח!
בדרך כלל אני לא נוהג לכתוב כאן, ונהנה מהאנונימיות של קורא סביל, אבל השבוע הזדמן לי לקרוא טור ב"קול רענן" (אני חושב שקוראים לזה כך) ובעקבות תכתובת רבה שאני גם רואה כאן בפורום בנושא דנן, החלטתי דווקא לכתוב משהו על הנושא של דיור לזוגות צעירים ברעננה, שברור שחורה להמון אנשים כאן (ליתר דיוק - חוסר בדיור לזוגות צעירים ברעננה). כותב הטור ב"קול רענן" נהנה לקטול את רעננה (למרות שהטור נכתב בעיתון של רעננה, נושא מוזר כשלעצמו) בשל החוסר, לדבריו, במקומות בילוי בעיר, הגורם לצעירים לנסוע למקומות מרוחקים יותר. הוא דיבר על רעננה כעיר משעממת, של זקנים, שצעירים בורחים ממנה, שבתי ספר וגנים נסגרים בה חדשות לבקרים (לרגע חשבתי גם אני לנטוש, עד שהבטתי בבטן העגלגלה של אשתי ונזכרתי למה עברנו לכאן). אחרי כמה שורות יצא המרצע מן השק, כשהוא דיבר על מחירי הדירות מרקיעי השחקים בעיר הגורמים לעיר להיות כמות שהיא היום (בלתי מושכת לכל מי שמגדיר עצמו כצעיר, כדבריו). ואני שואל את עצמי, הכצעקתה? גדלתי בבית פרטי (וילה) ביישוב במרכז הארץ שנחשב היום מ-א-ד מצליח ומבוסס (בוא נאמר, מתקרב לסביון), שאיש לא ידע אז שיהפוך להיות לכזה. כל הילדות תמיד נהגו לצחוק עלי שאני צפונבון ועשיר וכו'. הורי קנו בזמנם את הבית עם משכנתא, ולפני כמה שנים, כשמכרו את הבית, הרוויחו קרוב ל400% תשואה. נתון מרשים לכל הדיעות. ילדותי ביישוב הנ"ל, שמטעמי אנונימיות אעדיף לא להזכיר את שמו (פשוט כי הוא קטן וכולם שם מכירים את כולם, ובכל זאת אני מעדיף להשאר אנונימי), היתה פשוט מדהימה. אם זה חוגים, וצופים, ומערכת חינוך שאפשר רק לקנא בה, וחברי ילדות שרובם ככולם עד היום איתי בקשר כמשפחה אחת גדולה (ואני בסביבות השלושים). אנשים מקנאים בי על המעגל החברתי שיש לי מאז, ותמיד שואלים איך נשארנו בקשר כל כך טוב, ולי ברור שלמסגרת החינוכית בילדות, ולצופים, היה חלק אינטגרלי בדבר. כשהתחתנתי, היה לי ברור שאני קונה בית/דירה ביישוב, ומה רבה היתה הפתעתי כשראיתי שאני לא יכול לעשות זאת, גם לא עם משכנתא. המחירים האמירו שחקים, ולמרות שהורי מכרו את הבית עם תשואה כזו דמיונית, עדיין לא יכולתי. אשתי ואני התאכזבנו, אבל שלא כמו חברי הפורום הנ"ל, שנדמה לעיתים כי נהנים לדוש בביצה הזו והלגיד כמה רע ובאסה וחרא בעיר, עזבנו את רדיוס היישוב בלב שלם ועברנו לרעננה, לשכונת לב הפארק, לדירת 3.5 חדרים, וכיום אנחנו מצפים לבננו הראשון. אשתי ילידת רמת השרון, וגם שם לא יכולנו לקנות דירה, וגם לא בהרצליה הסמוכה, למרות שמאד רצינו בשתי הערים האלה. אנחנו לא מצטערים לרגע על המעבר, ולעיתים אפילו להפך. אני לא בטוח שילדות כזו מדהימה יכולה לשחזר את עצמה באותו מקום. לפעמים דווקא טוב לפתוח דף חדש במקום אחר (יש בזה גם המון חדשנות, כיף, התרגשות וכו'). עם כל האהדה וההבנה לילידי העיר, שרוצים להמשיך ולגור בעיר, באמת שלא ברור לי מה הציפיות מהעיריה/ממשלה בנושא. מחירי הדירות האמירו שחקים עקב היוקרה וקרנה של העיר שעלה במשך השנים , שזה תהליך טבעי ולגיטימי (בדיוק כמו שיישוב בו גדלתי) ואין מה לעשות בנדון (בדיוק כמו שיישוב בו גדלתי). לעיתים נדמה לי כאילו מצפים כאן שמישהו ייקח אחריות ויוריד את מחירי הדירות למשהו נורמלי, שזו מחשבה לא ריאלית בעליל. לא שאני לא הייתי מוכן לקנות את הדירה יותר בזול, אבל אני מתייחס לזה כאל תהליך טבעי שאין מה לעשות לגביו. אלה החיים, ואם אני כל היום אתעסק ב'למה לא הצלחתי להשאר ביישוב בו גדלתי', אני אפסיד את הכיף וההנאה בלגור בשכונה אחרת שביישוב חדש, עם שכנים חדשים. יכולתי לקנות דירה ישנה ביישוב ההוא, אבל העדפתי דווקא לקום ולעזוב, ואני לא מצטער. אולי בעוד כמה שנים אחזור, כשאחסוך יותר כסף, ואולי לא. אשתי ואני מקווים מאד שנוכל להשאר ברעננה, וכבר חולמים על הבית הבא, כשנתרחב עוד יותר. אנחנו לא ילידי העיר, אבל שמחים שעברנו לכאן. ואסיים בדוגמא קטנה וטיפשית אבל נכונה, לדידי. סבא שלי היה קירח, ואבי היה קירח, ומן הסתם, יבוא יום וגם אני אהיה קירח. אין לי מה לעשות בנדון. זה תהליך טבעי שיכולתי לקוות שיפסח עלי אבל לא. אני נאלץ לקבל זאת בהבנה ולהסתכל על הדברים היפים האחרים שבחיים, אחרת אשקע במרה שחורה כל חיי. ותחשבו על זה. ומי שקרא עד לכאן - יישר כח!