על "הַמְפֻזָּר", ועל לאה שלא הכרתם
על המהדורה המוקדמת של המפוזר מכפר אז"ר ועל הלאה הראשונה שאיירה אותה
דורית גני
"אִישׁ אֶחָד הָיָה בָּעִיר, כָּל תִּנוֹק אוֹתוֹ הִכִּיר" – ולמעשה גם אתם. מרבית הקוראים שורות אלה מכירים היטב את "הַמְפֻזָּר מִכְּפַר אֲזַ"ר" של לאה גולדברג, ויכולים בקלות לראות את הספר לנגד עיניהם, על כריכתו הוורודה ועל איוריה של גולדברג.
"הַמְפֻזָּר מִכְּפַר אֲזַ"ר", כתבה ואיירה: לאה גולדברג, עם עובד, 1968
איורי לאה גולדברג ל"הַמְפֻזָּר מִכְּפַר אֲזַ"ר", 1943
אך מעטים יודעים שלמהדורה המוכרת והוותיקה, שיצאה לראשונה בשנת 1968, קדמה מהדורה שיצאה כבר בשנת 1943.
איורי לאה גרונדיג ל"הַמְפֻזָּר מִכְּפַר אֲזַ"ר", 1943
במהדורה המוקדמת, הסיפור על הַמְפֻזָּר קצר משמעותית והוא אינו נוסע לירושלים אלא דווקא למצרים (דבר שהיה אפשרי וטבעי בשנת 1943) אבל הדבר הבולט ביותר הוא שמדובר באיורים שונים בתכלית מאלה שאנו מכירים. אומנם גם אותם איירה לאה – אבל במקרה זה מדובר בלאה גרונדיג, שעם השנים נשכחה כמו המהדורה שאותה איירה.
איור של לאה גרונדיג מתוך "הַמְפֻזָּר מִכְּפַר אֲזַ"ר", 1943
לאה גרונדיג נולדה ב-1906 בגרמניה, בבית יהודי אורתודוקסי אמיד. שאיפתה להיות ציירת הובילה אותה ללמוד באקדמיה לאמנויות, אלא ששם, לחרדת משפחתה, התאהבה בסטודנט עני לציור בשם הנס גרונדיג. בנוסף לתנאי הפתיחה הללו, שהיו רעים ממילא, הנס לא היה יהודי והיה חבר במפלגה הקומוניסטית. התנגדות המשפחה הייתה עזה כל כך, שהם אף שלחו את לאה למרכז לחולי נפש כדי למנוע את הקשר ביניהם, אך אהבתם הייתה חזקה והם נישאו למרות המכשולים שהוצבו בפניהם. הם חיו יחד תוך יצירה אמנותית בלתי פוסקת והיו, כפי שתיאר זאת הנס, עניים מרודים אך מאושרים.
לאה והנס גרונדיג, 1928. התמונה באדיבות Dr. Maria Heiner
לאחר עליית הנאצים לשלטון, יצרו השניים עשרות רישומים ותחריטים נגד השלטון הנאצי, וחלקם הוברחו אל מחוץ לגרמניה. במהלך תקופה זו הם חיו בחשש מתמיד ממעצר. בשנת 1936 נעצרו השניים לראשונה על ידי הגסטפו ונערכו חיפושים בביתם. בשנת 1938 נשלחו למחנות ריכוז שונים בגרמניה. לאה שוחררה כעבור שנה וגורשה מגרמניה עם איסור לשוב אליה. היא עזבה בצער גדול, בידיעה שהנס לא שרד.
"פוגרום", לאה גרונדיג, 1936. האיור באדיבות Dr. Maria Heiner
היא החליטה לעלות לארץ, אך גם בדרכה לכאן תלאותיה נמשכו. אניית המעפילים אתה הגיעה נתפסה על ידי הבריטים. לאה, עם שאר המעפילים באנייה, הועברה לאניית הגירוש "פטריה" שטובעה על ידי ההגנה. לאה הייתה בין הניצולים, וגורשה לעתלית.
עיתון הבקר, 26.11.1940.
עוד בעתלית, וביתר שאת כאשר שוחררה והגיעה לארץ, החלה ליצור רישומים ותחריטים על חיי העצורים בעתלית, על השלטון הנאצי ועל השואה (הבולטים שבהם הם סדרת רישומי דיו בשם "בגיא ההריגה" אשר כונסו לספר בשם זה), יצירותיה הן מהראשונות שעסקו בנושא זה. אבל עיקר פרנסתה בא לה מאיור ספרי ילדים – במהלך שהותה בארץ איירה קרוב ל-20 ספרי ילדים, בהם "יותם הקסם", "אותיות מספרות", "תפוח הזהב הגאה", "זבובה זהובה", "על כנרת התכלת", ועוד שורה של ספרים שרובם נשכחו כיום מלב, אך בתקופתם היו אהודים ומוכרים.
האיורים מתוך הספרים: קשת – שנתון לילדים, היפה שבעולם מהו, זבובה זהובה, אותיות מספרות
בשנת 1946, גילתה לאה בהתרגשות שהנס שרד וחי בגרמניה המזרחית. לאחר שהיא מתגברת על כל הקשיים הבירוקרטיים הקשורים בחזרתה לגרמניה, היא מתאחדת עם בעלה וזוכה גם לפריחה מקצועית, כאשר היא ממונה לפרופסורית והופכת לאישה הראשונה באקדמיה לאמנויות העומדת בראש קתדרה.
לאה גרונדיג בספרייתה הפרטית. דרזדן, 1955. צילמו: Höhne, Erich; Pohl, Erich
לנו היא השאירה מְפֻזָּר אחד שמנסה להגיע למצרים ועוד מאות רבות של איורים שישמחו להתגלות מחדש.
באדיבות הספרנים בלוג הספרייה הלאומית