על האבל וההקלה
קרובת משפחה שלי הודיעה לי כרגע על מותו של אביה המאמץ. האיש שנתן לה בית חם ואהב אותה עד נשימתו האחרונה כמו את שאר ילדיו. הוא נפטר ביסוריים ממחלה דומה לאלצהיימר,ואולי קשה יותר, פרקינסון. האיש הנפלא הזה נגאל מיסוריו. הוא וכל משפחתו. וזה הוביל אותי לחשוב על יחסי הגומלין האלו בין האבל והאובדן לבין רגשות ההקלה. כיצד הם מתיישבים ביחד? כיצד ניתן למנות אותם באותה רשימה לומר אותן באותה נשימה? ובכל זאת, החיים מזמנים לנו זיווגים בלתי אפשריים.אבסורדיים. יש שלב מסויים שבו החולה מאבד את זהותו, ואז זה הרגע בו מתחיל שלב האבל. גם אם המוות הפיזי יקרה רק בעוד עשור או יותר אתה מתבונן על הגוף הזה שקמל וגווע לנגד עיניך והאישיות של יקירך שכאילו כשהמקרר פגום נמסה במהירות ומותירה שלולית.זה אותו אדם אהוב אבל מישהו אחר לגמרי. כמו שכינתה את זה ידידתינו היקרה אדם א' ואדם ב'. אתה מתגעגע לאדם א' ומטפל באדם ב'. והטיפול קשה. קשה פיזית. להרים ולהלביש ולהאכיל ולרחוץ ולחתל אדם בוגר כאילו היה תינוק ועוד לנסות לשמור על צלם אנוש, לשמור על שארית כבודו. אתה זוכר לו חסד נעורים וסועד אותו מכל הלב אבל זה קשה. אתה עייף ומתוסכל. אתה כבול ומזניח את עצמך וזה לא הדבר הכי קשה. החוסר אונים שלך ואי יכולתך למנוע את הקץ הצפוי הוא שקורע אותך לגזרים. והכי קשה שלפתע מציץ מאחורי המסכה של החולי נפשו של אדם א' והוא שבור ומרוסק כולו ועינייו מתחננות בפניך לעזור לו. לתת לו ללכת כבר. ואתה כמובן לא יכול ומשול הדבר להיותך אוחז בחי המת המרחף בין אדמה ושמיים, אוחז בעקב רגלו ולא נותן לו להמריא אל מחוזות נעלמים. וכך תלויים שניכם בין שמיים וארץ. ושניכם הופכים לחי ומת. וגם אתה לנוכח הסבל הגדול של האדם שכה אהבת ולנוכח סבלך שלך מייחל שיקרע החוט העדין והדק המקשר ביניכם ואתה תיפול שוב ארצה והוא יתעופף לו אל ספרות אחרות. אז כן רגשות של אבל והקלה חיות להם להם בדו קיום מוזר שכזה. מוקדש באהבה לאיש נפלא שהעולם הפסיד היום ובאשתו, שהיא מל"ו צדיקים בדורינו שסעדה אותו עד רגעיו האחרונים. ולקרובת משפחתי היקרה שאיבדה היום אבא.
קרובת משפחה שלי הודיעה לי כרגע על מותו של אביה המאמץ. האיש שנתן לה בית חם ואהב אותה עד נשימתו האחרונה כמו את שאר ילדיו. הוא נפטר ביסוריים ממחלה דומה לאלצהיימר,ואולי קשה יותר, פרקינסון. האיש הנפלא הזה נגאל מיסוריו. הוא וכל משפחתו. וזה הוביל אותי לחשוב על יחסי הגומלין האלו בין האבל והאובדן לבין רגשות ההקלה. כיצד הם מתיישבים ביחד? כיצד ניתן למנות אותם באותה רשימה לומר אותן באותה נשימה? ובכל זאת, החיים מזמנים לנו זיווגים בלתי אפשריים.אבסורדיים. יש שלב מסויים שבו החולה מאבד את זהותו, ואז זה הרגע בו מתחיל שלב האבל. גם אם המוות הפיזי יקרה רק בעוד עשור או יותר אתה מתבונן על הגוף הזה שקמל וגווע לנגד עיניך והאישיות של יקירך שכאילו כשהמקרר פגום נמסה במהירות ומותירה שלולית.זה אותו אדם אהוב אבל מישהו אחר לגמרי. כמו שכינתה את זה ידידתינו היקרה אדם א' ואדם ב'. אתה מתגעגע לאדם א' ומטפל באדם ב'. והטיפול קשה. קשה פיזית. להרים ולהלביש ולהאכיל ולרחוץ ולחתל אדם בוגר כאילו היה תינוק ועוד לנסות לשמור על צלם אנוש, לשמור על שארית כבודו. אתה זוכר לו חסד נעורים וסועד אותו מכל הלב אבל זה קשה. אתה עייף ומתוסכל. אתה כבול ומזניח את עצמך וזה לא הדבר הכי קשה. החוסר אונים שלך ואי יכולתך למנוע את הקץ הצפוי הוא שקורע אותך לגזרים. והכי קשה שלפתע מציץ מאחורי המסכה של החולי נפשו של אדם א' והוא שבור ומרוסק כולו ועינייו מתחננות בפניך לעזור לו. לתת לו ללכת כבר. ואתה כמובן לא יכול ומשול הדבר להיותך אוחז בחי המת המרחף בין אדמה ושמיים, אוחז בעקב רגלו ולא נותן לו להמריא אל מחוזות נעלמים. וכך תלויים שניכם בין שמיים וארץ. ושניכם הופכים לחי ומת. וגם אתה לנוכח הסבל הגדול של האדם שכה אהבת ולנוכח סבלך שלך מייחל שיקרע החוט העדין והדק המקשר ביניכם ואתה תיפול שוב ארצה והוא יתעופף לו אל ספרות אחרות. אז כן רגשות של אבל והקלה חיות להם להם בדו קיום מוזר שכזה. מוקדש באהבה לאיש נפלא שהעולם הפסיד היום ובאשתו, שהיא מל"ו צדיקים בדורינו שסעדה אותו עד רגעיו האחרונים. ולקרובת משפחתי היקרה שאיבדה היום אבא.