על האובססיה שלי

[Betterfly]

על האובססיה שלי

קראתי קצת הודעות היום, למרות שאסור לי- יש לי מבחן וכל דבר מוציא אותי מריכוז ואני לא לומדת. אז קראתי שמציעים- לחשוב על משהו אחר בכל פעם שהוא עולה במחשבה, להתמקד בדברים אחרים וכו' וכו'. אבל אני חושבת שלמי שיש אובססיה אמיתית הדברים האלה הם העקב אכילס שלה. למה? כי שנתיים שלמות ניסיתי "להתעלם" מעובדת קיומו של הבחור שלי- היו לי אחרים, חיים, חברים, אבל מבפנים- אני מתה. כל ההדחקה הזו לא עשתה לי טוב. כשהדחקתי אותו מהמחשבות הוא בא לי בחלומות (תקופה מסוייטת, תרתי-משמע, אגב, שגרמה לי ליצור איתו שוב קשר). אני חושבת שהקשר במקרה שלי בא להראות לי על מה אני צריכה לעבוד, ממה אני לא יכולה לברוח כמה שארצה במחשבות.

 

[spooni]

יש לי שאלות כרגיל

מה הגבול הדק בין אהבה לאובססיה ? איך אני קובעת מתי אני אובססיבית? האם הכוונה לאוססיבית אליו או איתו? כי יש הבדל ... שאלת אותי נורית איך אמנע מהאובססיה כשאהיה בזוגיות ? לא היתה לי זוגיות בחיי פרט אקס שלי וזה נמשך 4 שנים ואז הייתי שונה לחלוטין מהיום. ומאז אני 7 שנים בלי זוגיות. קודם כל זו נקודה שאני אטפל בה בתחום הביואנרגיה ,אתקוף אותה מכל הצדדים. אבל אני צריכ קודם לאבין אותה , ואשמח לאבין אותה בעזרתכן. אני מאד עצמאית וליברלית ופעילה בחיי ובדיעותי. אני מאמינה בחייה ותן לחיות ובחופש בתוך זוגיות ובשנינו ביחד וכל אחד לחוד. מכיוון שהייתי בנישואים שבהם נתתי את כל כולי אני יודעת שבזוגיות הבאה אני לא חוזרת על הטעות הזו. אני מאמינה שכן אפשר ורצוי לגוון בסקס אחרי שנות נישואים רבות. כן רוצה אורגיה של שתי נשים וגבר כשיהיה לי בן זוג. אני מאמינה שכשאהיה בזוגיות עם מישהו שיאהב אותי אני אבטח בו ב 100% אחרת זה לא יתקיים ,ואז לא תהיה בעיה. גם באחרון שהיה הכי קרוב לזוגיות בטחתי ב 100% והוא חי בחו"ל והתמודדתי ועודדתי אותו לחופש שלו ולעשות דברים שיעשו לו טוב. אבל עכשיו קשה לנו להתנתק אחד מהשני. איך מזהים שזו אובססיה ? כשהוא משוחח איתי בטלפון ועושה דברים אחרים ולא מוכן להרפות רק שאשאר על הקו, זו אובססיה ? כשאתמול החלטתנו על התנתקות והוא אמר שאם אתקשר הוא יענה לי כי אולי אני זקוקה לעזרה והוא מצפה שאני אענה לו כשהוא יתקשר כי אולי הוא זקוק לעזרה, זו אובססיה ? ומיותר לציין שהוא אמר שהוא לא מאוהב בי

תעזרו לי ללמוד על הנושא

 

[Betterfly]

מממממ

יש באמת גבול די דק לדעתי, אבל כשעברת, עברת ואת מרגישה את זה ויודעת את זה, גם אם את באמא של ההכחשות. תקבעי כשתרגישי. כשהחיים לא כתמול שלשום אם אין לך את הבחור שלך (לא מדברת על פרידה, כל פרידה קשה, אלא על מצב קיומי מתמשך וחמור של תחושת חוסר משמעות, לדעתי, ואי יכולת להרפות בכל מחיר). אני לא חושבת שיש הבדל בין אובססיבית אליו ואיתו, לדעתי שניהם הולכים יחד בהכרח. אם הקשר עושה לך רע, לא הולך לשום מקום ואת עדיין לא יכולה לנתק ולהמשיך הלאה. אם את מרגישה שהחיים שלך מרוקנים בלעדיו, שאת שבר כלי. זו דעתי. אגב, זו בערך הפנטזיה שלי שגם הוא לא מסוגל להתנתק. אבל אצלי זה כל כך הפוך... בכל פעם שיצרתי קשר הוא אמר שקיווה שכבר אשכח ממנו. הוא לא התקשר כמעט בשנתיים האחרונות, גם כשהיינו בקשר. הוא נתן לי כל סימן שאני לא מזיזה לו בחייו, אולי מפריעה למהלכם התקין.

 

[spooni]

אוקיי ....

לפי מה שכתבת אני לא חושבת שאני באובססיה. עכשיו אני מקווה שאני לא מספרת לעצמי סיפורים...לא נראה לי. אני חיה ,קיימת ועושה דברים לעצמי ובזכות עצמי ולא בגללו. אני יודעת שאני יכולה בלעדיו ושיש טובים ממנו בשבילי, אני מקווה שאני לא טועה. עד שלא מנסים לא יודעים.

 

[Betterfly]

אז למה לא מסוגלת להתנתק?

את מאמינה שייצא מזה משהו ושהוא טוב לך?

 

[spooni]

לא רוצה לחיות בהכחשה ולכן

אשאל עוד קצת שאלות. אז יש קושי בפרידה, וכל מיני תחושות ורגשות עולים ולא יכולים להתנתק אחד מהשני. כמה זמן נמשכת פרידה ? מבחינת רגשות. אם יש כזה דבר בכלל ? מאז הפרידה הרשמית שלנו שהיתה אמורה להיות

עבר כמעט חודש. אחרי כמה זמן זמן הופך להיות אובססיה ? לגבי המקרה שלי הוא טוען שהוא לא מאוהב בי ולכן לא רוצה להתחייב. אז במציאות הוא לא טוב לי. אבל במעשים שלו הוא מתנהג הפוך לחלוטין, והוא עושה לי רק טוב כל הזמן. אם יצא מזה משהו ? אולי ... ובשביל לדעת אם כן או לא, אמרה לי מישהי חכמה אתמול שצריך לעמוד במבחן המציאות. והמציאות היא שאני צריכה להתנתק ואז ... או ש...או ש... אבל רק טוב יצא לי מזה...אני מקווה בכל אופן... כשיעברו הימים והגעגועים יהיו חזקים יותר ואף גבר לא יראה את זיו פניו בדלתי, יהיה קל מאד להתייאש. אז בנות ? כנסו בי ..תשפילו אותי ..תבזו אותי ..מה שתרצו

יד חופשיה .. ותגידו מה אתן חושבות , אובססיבית או לא ? תודה על העזרה

 

[מיכל וזהו2]

אני חושבת ש...

זה מתאים בול למילים של one love - u2

You ask me to enter Well then you make me crawl And I can't be holding on To what you got When all you got is hurt

 

[spooni]

את שוב תגרמי לי לבכות ../images/Emo13.gif

 

[Betterfly]

אני לא חושבת שאני הבנאדם

שיאמר לך, קטונתי. לדעתי, שוב, זה עניין של תחושה. קחי את כל מה שאנחנו מדברות עליו ומתארות וראי אם זה מתאים לך. אבל תסתכלי לזה בעיניים וללא תירוצים. אני, למשל, מכרתי לעצמי תירוצים מפה ועד הודעה חדשה- הוא גם רוצה אבל לא יכול, אני לא מתנתקת כי זו אהבת חיי ולא מוותרים על אהבה כל כך בקלות וכו'. אני לא יודעת בדיוק מה קורה ביניכם ולא מתיימרת אפילו לדעת, לכן את, שמכירה את זה מקרוב, יכולה לומר. או שנורית תעשה לך ניתוח אופי.

אחד מהשניים.

 

[נורית הדרי]

חס וחלילה השפלות, ביזוי וכניסות...

מזה יש מספיק בחיים במקומות אחרים. אני לפחות, בעד חמלה ואהבה. וממקום של חמלה ואהבה אני אומרת כך: נהוג להשוות פרידה לאבל - ולכן יש תחושות קשות מאוד של אובדן חורך במשך כ- 6 שבועות. מהלך הזמן הנורמלי של פרידה מאהבה גדולה - כך שמעתי - מקביל למנהגי האבל של היהדות דווקא: שיבעה, שלושים, שנה... עצתי? שבי עליו. התאבלי והפרדי לשלום. תני לעצמך זמן לבכות על כל מה שהיה לך שם - והיה לך שם. אבל הוא צורה לומר שיש לך מה לאבד - מוכרחים לכבד את זה. זה לא הזמן, לדעתי, לחפש אחרים. אם אחרי תקופה של מספר חודשים את לא מצליחה להפרד (ובמציאות לא מתרחש שום שינוי) הייתי מציעה לך לפנות ליעוץ יתכן שהפרידה מתפתחת למשבר נפשי וצריך לבדוק את זה. בהצלחה יקירתי.

 

[spooni]

חס וחלילה להתאבל ...

אבל זה נושא רגיש אצלי. שיהיה בריא היכן שהוא נמצא. תודה על החיזוקים.