Heathen Dawn
New member
על האור הלבן, על החיים ועל הדת
יש כמה היבטים לפלאפיות (fluffiness), אבל אני רואה להתייחס כאן להיבט מסוים אחד, ההיבט שהתבטא אצלי הכי חזק כשהייתי בשנים הראשונות. אני מדבר על גישת האור הלבן, שלפיה הכל, גם הפיזי וגם המטאפיזי, שופע רק טוב ועדינות, או שמכירים ברוע אך בוחרים להתעלם ממנו. אמנם עזבתי את הגישה הזו בגלל הבעיות שבה, שעליהן אדבר בהמשך, אבל טועה מי שחושב שאני עכשיו סולד ממנה לחלוטין, כאילו אני איזה מומר לדת אחרת בעניין זה. יש לי הבנה וסימפתיה רבה כלפי הגישה הזאת, ועזבתי אותה רק מפני שמצאתי משהו יותר יעיל ממנה. מגחכים על אלה שממלאים את חדריהם ואת האתרים שלהם בתמונות של פיות חמודות, חדקרנים לבנים וטהורים, מלאכים בעלי פני תינוק, בעלי חיים חמודים וכו'. מאוד קל לגחך, אבל אני רואה את זה בצורה שונה. כולנו יודעים מה יש בעיתון היומי ובהרבה מהטלביזיה: עוד רצח, עוד שוד, עוד פיגוע, עוד מלחמה, עוד אסון טבע, עוד שחיתות, עוד ועוד רשע, בקיצור. מנה גדושה של רוע וחושך מקבל אדם אל תוך הווריד מדי יום ביומו. אז אתם יכולים לגחך על כל הפלאפיים האלה, אבל אני חושב שמה שהם עושים זה הדבר היחיד שמפריד ביניהם לבין בית המשוגעים או בית הקברות. זה אסקאפיזם, נכון, אבל יש הרבה צורות של בריחה מהמציאות שאנשים לא מנידים עפעף עליהן. אחת רואה טלנובלות, והאחרת מתעסקת עם פיות ומלאכים. מלבד הסיבה שאדבר עליה בהמשך, אני לא רואה למה הראשון לא מושך אש ואילו השני כן. ועוד, אפשר שהחיים עצמם הם בריחה אחת גדולה, כפי ששמעתי מציטוט אחד (לא זוכר את שם האומר), שכל הרעש והבלגאן שאנחנו עושים בחיים, כל הדברים, כל ההנאות, כל המסיבות - הכל בשביל להשכיח מעצמנו את העובדה שיום אחד זה הכל ייגמר. החיים כאסקאפיזם מפני המוות. אני לא אומר שאני מקבל את המחשבה הזו, אבל אני כן אומר שהיא שופכת קצת מים קרים על כל המתנגדים עקרונית לאסקאפיזם. אז תופעת הפלאפיות, כשביטויה הוא גישת האור הלבן, ראויה, לפי דעתי, להבנה, אף מצד מי שלא מקבל אותה. עכשיו אני אגיד מה הבעיה בגישה זו שבגללה עזבתי אותה וחיפשתי ומצאתי משהו יותר טוב. גישת האור הלבן יכולה להיקרא הלך מחשבה ודרך חיים, אבל היא לא יכולה להיקרא דת. דתות רבות ומגוונות יש בעולם, אבל דבר אחד משותף לכולן, ללא יוצא מן הכלל: התמודדות חזיתית עם בעיית הסבל בעולם. כל דת ודרכה היא להסביר את מקור הסבל ואת הפיתרון לו, אבל אין דת שלא עושה את זה. גישת האור הלבן, בין שהיא כרוכה באמירה שהרשע לא קיים ובין שהיא מכירה בקיומו אך מתעלמת ממנו, מנוגדת לכל דת. היא יוצרת בועה במקום להתמודד עם בעיית הסבל. ברכותיי למי שמצליח לבנות בועה חזקה מספיק, אבל הרבה יותר יעילה דרכה של הדת, שמתמודדת עם הבעיה ומתגברת עליה. מהאמור יוצא גם שפלאפיים לא יכולים להיחשב לוויקנים, או לפגאנים או לבני כל דת שהיא. ויקה היא דת, וכמו כל דת גם לה יש מה להגיד על בעיית הסבל בעולם ומה יעשה האדם בנידון. הפגאניזם הוא אוסף של דתות. הפלאפיות, כמו שאמרתי, אם תסרטטו מעגל ובו כל הדתות, הפלאפיות מחוץ למעגל זה. אז לא יכול להיות ויקני פלאפי או פגאני פלאפי או נוצרי פלאפי או כל דבר כזה. אין חיה כזאת. לסיכום: עזבתי את גישת האור הלבן מפני שהבועה שיצרתי במסגרתה התנפצה באיזשהו שלב. אז הלכתי אל הדת, אל הדת האמיתית, לחפש אמצעי יותר טוב להתמודדות עם השאלות שהציקו לי (שאלת הסבל בעולם והמוות מעסיקה אותי מאז שהייתי בן שמונה בערך), ולבסוף מצאתי את מה שחיפשתי. אין מה לרדת על הפלאפים. פשוט לכוון אותם לחיפוש הדתי לאחר שבועתם מתנפצת. היו ברוכים. HD
יש כמה היבטים לפלאפיות (fluffiness), אבל אני רואה להתייחס כאן להיבט מסוים אחד, ההיבט שהתבטא אצלי הכי חזק כשהייתי בשנים הראשונות. אני מדבר על גישת האור הלבן, שלפיה הכל, גם הפיזי וגם המטאפיזי, שופע רק טוב ועדינות, או שמכירים ברוע אך בוחרים להתעלם ממנו. אמנם עזבתי את הגישה הזו בגלל הבעיות שבה, שעליהן אדבר בהמשך, אבל טועה מי שחושב שאני עכשיו סולד ממנה לחלוטין, כאילו אני איזה מומר לדת אחרת בעניין זה. יש לי הבנה וסימפתיה רבה כלפי הגישה הזאת, ועזבתי אותה רק מפני שמצאתי משהו יותר יעיל ממנה. מגחכים על אלה שממלאים את חדריהם ואת האתרים שלהם בתמונות של פיות חמודות, חדקרנים לבנים וטהורים, מלאכים בעלי פני תינוק, בעלי חיים חמודים וכו'. מאוד קל לגחך, אבל אני רואה את זה בצורה שונה. כולנו יודעים מה יש בעיתון היומי ובהרבה מהטלביזיה: עוד רצח, עוד שוד, עוד פיגוע, עוד מלחמה, עוד אסון טבע, עוד שחיתות, עוד ועוד רשע, בקיצור. מנה גדושה של רוע וחושך מקבל אדם אל תוך הווריד מדי יום ביומו. אז אתם יכולים לגחך על כל הפלאפיים האלה, אבל אני חושב שמה שהם עושים זה הדבר היחיד שמפריד ביניהם לבין בית המשוגעים או בית הקברות. זה אסקאפיזם, נכון, אבל יש הרבה צורות של בריחה מהמציאות שאנשים לא מנידים עפעף עליהן. אחת רואה טלנובלות, והאחרת מתעסקת עם פיות ומלאכים. מלבד הסיבה שאדבר עליה בהמשך, אני לא רואה למה הראשון לא מושך אש ואילו השני כן. ועוד, אפשר שהחיים עצמם הם בריחה אחת גדולה, כפי ששמעתי מציטוט אחד (לא זוכר את שם האומר), שכל הרעש והבלגאן שאנחנו עושים בחיים, כל הדברים, כל ההנאות, כל המסיבות - הכל בשביל להשכיח מעצמנו את העובדה שיום אחד זה הכל ייגמר. החיים כאסקאפיזם מפני המוות. אני לא אומר שאני מקבל את המחשבה הזו, אבל אני כן אומר שהיא שופכת קצת מים קרים על כל המתנגדים עקרונית לאסקאפיזם. אז תופעת הפלאפיות, כשביטויה הוא גישת האור הלבן, ראויה, לפי דעתי, להבנה, אף מצד מי שלא מקבל אותה. עכשיו אני אגיד מה הבעיה בגישה זו שבגללה עזבתי אותה וחיפשתי ומצאתי משהו יותר טוב. גישת האור הלבן יכולה להיקרא הלך מחשבה ודרך חיים, אבל היא לא יכולה להיקרא דת. דתות רבות ומגוונות יש בעולם, אבל דבר אחד משותף לכולן, ללא יוצא מן הכלל: התמודדות חזיתית עם בעיית הסבל בעולם. כל דת ודרכה היא להסביר את מקור הסבל ואת הפיתרון לו, אבל אין דת שלא עושה את זה. גישת האור הלבן, בין שהיא כרוכה באמירה שהרשע לא קיים ובין שהיא מכירה בקיומו אך מתעלמת ממנו, מנוגדת לכל דת. היא יוצרת בועה במקום להתמודד עם בעיית הסבל. ברכותיי למי שמצליח לבנות בועה חזקה מספיק, אבל הרבה יותר יעילה דרכה של הדת, שמתמודדת עם הבעיה ומתגברת עליה. מהאמור יוצא גם שפלאפיים לא יכולים להיחשב לוויקנים, או לפגאנים או לבני כל דת שהיא. ויקה היא דת, וכמו כל דת גם לה יש מה להגיד על בעיית הסבל בעולם ומה יעשה האדם בנידון. הפגאניזם הוא אוסף של דתות. הפלאפיות, כמו שאמרתי, אם תסרטטו מעגל ובו כל הדתות, הפלאפיות מחוץ למעגל זה. אז לא יכול להיות ויקני פלאפי או פגאני פלאפי או נוצרי פלאפי או כל דבר כזה. אין חיה כזאת. לסיכום: עזבתי את גישת האור הלבן מפני שהבועה שיצרתי במסגרתה התנפצה באיזשהו שלב. אז הלכתי אל הדת, אל הדת האמיתית, לחפש אמצעי יותר טוב להתמודדות עם השאלות שהציקו לי (שאלת הסבל בעולם והמוות מעסיקה אותי מאז שהייתי בן שמונה בערך), ולבסוף מצאתי את מה שחיפשתי. אין מה לרדת על הפלאפים. פשוט לכוון אותם לחיפוש הדתי לאחר שבועתם מתנפצת. היו ברוכים. HD
