יוסף בן דוד שורץ
New member
על הבחירות היום בארצות הברית
. היום יצביעו מיליוני אמריקאים בבחירות אמצע הקדנציה, שבהם אלו שיטרחו להצביע, וחלק ניכר מהעם האמריקאי כה מנוכר מהשלטון שרבים מאוד לא יצביעו, יתבקשו לבחור את כל 435 הנציגים לבית הנבחרים, את שליש מחברי הסנאט וכן 36 מושלי מדינות. זו השנה השישית שבה מכהן ג'ורג' וו. בוש בשלטון והסיכוי הוא כי הרוב הרפובליקני יוחלף ברוב דמוקרטי בבית הנבחרים על שני בתיו וכן חלק ניכר מהמושלים . לאור העובדה כי בוש כה בלתי פופולארי ורוב בני העם האמריקאי מתעבים אותו, עולה השאלה איזה מין דמוקרטיה היא זו שהנשיא המחליט על גורל העם האמריקאי יכול לכהן בניגוד גמור לרצון מרבית בני העם האמריקאי. לנשיא ארצות הברית יש כוח וטו והוא ללא כל ספק ישתמש בו לעיתים תכופות בשנתיים שנותרו לו כדי למנוע כל חקוקה לה הוא מתנגד. הקונגרס הבא יוכל כמובן להביך את הממשל בחקירות לאין ספור, בזימון עדים, ביוזמות בדיקה בהחלטות ובדרכי פעולה. זה מטרד, אך הוא לא מדאיג את בוש במיוחד. החלטות חשובות שבהן ירצה תעבורנה בהסכמה בין-מפלגתית. הקונגרס הבא למעשה יהיה משותק . כפי שהיה הקונגרס ב1948 , קונגרס אותו כינה טרומן הקונגרס של "שב ואל תעשה". . זו הדמוקרטיה בה רוצים להמליך בישראל, ממשל שלא ניתן להחלפה במשך שנים גם אם רוב העם כנגדו. האם זו דמוקרטיה, דהינו שלטון העם או דיקטטורה די גלויה?. אולם הוא נבחר בבחירות דמוקרטיות יאמרו מגונני דיקטטורה זו. אולם האם העובדה שהיטלר עלה לשלטון בבחירות מעיד שהשלטון בגרמניה לאחר שהוא עלה לשלטון הייתה דמוקרטיה? שאלה אחרת ולא פחות מהותית הנה מי בדיוק יכול להיבחר? האם העם עצמו הוא שבוחר, את רשימת המעומדים, האם כל אדם פשוט יכול לרוץ לבחירות? אין דבר רחוק מזאת במציאות. כדי להיבחר מעומד זקוק להון רב מאחוריו והון זה נמצא בידי התאגידים. קשה מאוד להקים מפלגה שלישית חדשה של פשוטי העם, בארצות הברית אין אפילו מפלגה סוציאל דמוקרטית הבנויה על איגודים מקצועיים לכך כבר דאגו אבות האומה והם כתבו על כך באופן הגלוי ביותר בשעתו. למעשה הבוחר האמריקאי הפשוט שאינו חלק מבעלי ההון מתבקש לבחור באחת משתי המפלגות של בעלי התאגידים: המפלגה הרפובליקנית והמפלגה הדמוקרטית, אשר ההבדל ביניהם הוא מזערי, מסוג ההבדל שבין מפלגת קדימה לבין מפלגת הליכוד בישראל. אפילו העיתון הבורגני הליברלי בישראל מבין כי:" יותר מכל סיבה אחרת לתוצאה הצפויה היום, מדובר בהצבעת אי-אמון בממשל בוש. זה לא שהדמוקרטים הפליאו ברעיונות חדשים, אך בדבר אחד כנראה השתכנעו הבוחרים: מפלגת השלטון הגיעה לשלב שבו היא ראויה לבעיטה בישבן" בניגוד לשמאל הליברלי והרפורמיסטי, אשר מציג במשך שנים את הדמוקרטים כ"רע במיעוטו", הדמוקרטים אינם שונים במהותם מהרפובליקנים. ההיסטוריה שלהם היא היסטוריה שכוללת לא רק מלחמות אימפריאליסטיות, התנגדות לחקיקה חברתית מתקדמת, אלא הם שהקימו בשעתו את הקלאן הסופר גזעני. אלו הקוראים להצביע עבור הדמוקרטים, פשוט מפזרים אשליות. מי שאומר שיש חובה אזרחית תמיד להצביע, רק מפזר אשליות במשטרים הפרלמנטרים שהיא צורת השלטון המעודפת על הבורגנות. אותה בורגנות שכאשר המוני העם פוסקים מלתמוך בה עוברת לשיטות שליטה אחרות, כהפיכה צבאית ותמיכה בתנועות פשיסטיות. ה"דמוקרטיה" צמחה במשטר העבדים באתונה. הייתה זו דמוקרטיה ישירה בה האזרחים החופשיים-בעלי העבדים אכן שלטו כאשר הייתה שם רוטציה והיו אף תפקידים רבים שהוחלטו בהגרלה. אולם היו אלו 50,000 אזרחים ששלטו על 500 אלף עבדים.כיום לא ניתן לקיים דמוקרטיה מסוג זו , אך ניתן לכונן דמוקרטיה של נציגים שהמוני העם עצמו קובעים מי הם והם ניתנים להחלפה במהירות. נציגים אשר שכרם הוא שכר עובד ממוצע במשק. משטר שיש בו רוטציה גדולה וכל אדם הפשוט ביותר יכול להשתתף בה. זאת הדמוקרטיה אליה חותרים המרקסיסטים, והיא תתכן רק על בסיס של כלכלה מולאמת ומתוכננת בשליטת ובפיקוח והנהלה של העובדים עצמם. במדינה שהמנגנון שלה בניגוד למנגנון הבורגני הקיים המגן על הסדר החברתי של בעלי הון, יגן על העובדים עצמם מפני בעלי ההון. ואלו האומרים כי כל ניסיון לנוע בכיוון זה יביא לבריחת ההון, רק מצביעים על כך שיש צורך במהפכה סוציאליסטית עולמית כדי להחזיר להמוני העם העובד את מה שבעלי ההון גזלו ממנו, שכן הון אינו אלא עבודה צבורה שבעלי ההון ניכסו לעצמם. יש כיום בארצות הברית ניסיון להקים מפלגת עובדים על בסיס האיגודים המקצועיים , עד כמה שידעתי מגעת ברגע זה אין היא מתחרה בבחירות אלו ועל כן לדעת המרקסיסטים שעבורנו עצמאותו ואחדותו של מעמד העובדים הוא הבסיס לפוליטיקה שלנו אין להצביע לאף אחת משתי המפלגות האימפריאליסטיות.
. היום יצביעו מיליוני אמריקאים בבחירות אמצע הקדנציה, שבהם אלו שיטרחו להצביע, וחלק ניכר מהעם האמריקאי כה מנוכר מהשלטון שרבים מאוד לא יצביעו, יתבקשו לבחור את כל 435 הנציגים לבית הנבחרים, את שליש מחברי הסנאט וכן 36 מושלי מדינות. זו השנה השישית שבה מכהן ג'ורג' וו. בוש בשלטון והסיכוי הוא כי הרוב הרפובליקני יוחלף ברוב דמוקרטי בבית הנבחרים על שני בתיו וכן חלק ניכר מהמושלים . לאור העובדה כי בוש כה בלתי פופולארי ורוב בני העם האמריקאי מתעבים אותו, עולה השאלה איזה מין דמוקרטיה היא זו שהנשיא המחליט על גורל העם האמריקאי יכול לכהן בניגוד גמור לרצון מרבית בני העם האמריקאי. לנשיא ארצות הברית יש כוח וטו והוא ללא כל ספק ישתמש בו לעיתים תכופות בשנתיים שנותרו לו כדי למנוע כל חקוקה לה הוא מתנגד. הקונגרס הבא יוכל כמובן להביך את הממשל בחקירות לאין ספור, בזימון עדים, ביוזמות בדיקה בהחלטות ובדרכי פעולה. זה מטרד, אך הוא לא מדאיג את בוש במיוחד. החלטות חשובות שבהן ירצה תעבורנה בהסכמה בין-מפלגתית. הקונגרס הבא למעשה יהיה משותק . כפי שהיה הקונגרס ב1948 , קונגרס אותו כינה טרומן הקונגרס של "שב ואל תעשה". . זו הדמוקרטיה בה רוצים להמליך בישראל, ממשל שלא ניתן להחלפה במשך שנים גם אם רוב העם כנגדו. האם זו דמוקרטיה, דהינו שלטון העם או דיקטטורה די גלויה?. אולם הוא נבחר בבחירות דמוקרטיות יאמרו מגונני דיקטטורה זו. אולם האם העובדה שהיטלר עלה לשלטון בבחירות מעיד שהשלטון בגרמניה לאחר שהוא עלה לשלטון הייתה דמוקרטיה? שאלה אחרת ולא פחות מהותית הנה מי בדיוק יכול להיבחר? האם העם עצמו הוא שבוחר, את רשימת המעומדים, האם כל אדם פשוט יכול לרוץ לבחירות? אין דבר רחוק מזאת במציאות. כדי להיבחר מעומד זקוק להון רב מאחוריו והון זה נמצא בידי התאגידים. קשה מאוד להקים מפלגה שלישית חדשה של פשוטי העם, בארצות הברית אין אפילו מפלגה סוציאל דמוקרטית הבנויה על איגודים מקצועיים לכך כבר דאגו אבות האומה והם כתבו על כך באופן הגלוי ביותר בשעתו. למעשה הבוחר האמריקאי הפשוט שאינו חלק מבעלי ההון מתבקש לבחור באחת משתי המפלגות של בעלי התאגידים: המפלגה הרפובליקנית והמפלגה הדמוקרטית, אשר ההבדל ביניהם הוא מזערי, מסוג ההבדל שבין מפלגת קדימה לבין מפלגת הליכוד בישראל. אפילו העיתון הבורגני הליברלי בישראל מבין כי:" יותר מכל סיבה אחרת לתוצאה הצפויה היום, מדובר בהצבעת אי-אמון בממשל בוש. זה לא שהדמוקרטים הפליאו ברעיונות חדשים, אך בדבר אחד כנראה השתכנעו הבוחרים: מפלגת השלטון הגיעה לשלב שבו היא ראויה לבעיטה בישבן" בניגוד לשמאל הליברלי והרפורמיסטי, אשר מציג במשך שנים את הדמוקרטים כ"רע במיעוטו", הדמוקרטים אינם שונים במהותם מהרפובליקנים. ההיסטוריה שלהם היא היסטוריה שכוללת לא רק מלחמות אימפריאליסטיות, התנגדות לחקיקה חברתית מתקדמת, אלא הם שהקימו בשעתו את הקלאן הסופר גזעני. אלו הקוראים להצביע עבור הדמוקרטים, פשוט מפזרים אשליות. מי שאומר שיש חובה אזרחית תמיד להצביע, רק מפזר אשליות במשטרים הפרלמנטרים שהיא צורת השלטון המעודפת על הבורגנות. אותה בורגנות שכאשר המוני העם פוסקים מלתמוך בה עוברת לשיטות שליטה אחרות, כהפיכה צבאית ותמיכה בתנועות פשיסטיות. ה"דמוקרטיה" צמחה במשטר העבדים באתונה. הייתה זו דמוקרטיה ישירה בה האזרחים החופשיים-בעלי העבדים אכן שלטו כאשר הייתה שם רוטציה והיו אף תפקידים רבים שהוחלטו בהגרלה. אולם היו אלו 50,000 אזרחים ששלטו על 500 אלף עבדים.כיום לא ניתן לקיים דמוקרטיה מסוג זו , אך ניתן לכונן דמוקרטיה של נציגים שהמוני העם עצמו קובעים מי הם והם ניתנים להחלפה במהירות. נציגים אשר שכרם הוא שכר עובד ממוצע במשק. משטר שיש בו רוטציה גדולה וכל אדם הפשוט ביותר יכול להשתתף בה. זאת הדמוקרטיה אליה חותרים המרקסיסטים, והיא תתכן רק על בסיס של כלכלה מולאמת ומתוכננת בשליטת ובפיקוח והנהלה של העובדים עצמם. במדינה שהמנגנון שלה בניגוד למנגנון הבורגני הקיים המגן על הסדר החברתי של בעלי הון, יגן על העובדים עצמם מפני בעלי ההון. ואלו האומרים כי כל ניסיון לנוע בכיוון זה יביא לבריחת ההון, רק מצביעים על כך שיש צורך במהפכה סוציאליסטית עולמית כדי להחזיר להמוני העם העובד את מה שבעלי ההון גזלו ממנו, שכן הון אינו אלא עבודה צבורה שבעלי ההון ניכסו לעצמם. יש כיום בארצות הברית ניסיון להקים מפלגת עובדים על בסיס האיגודים המקצועיים , עד כמה שידעתי מגעת ברגע זה אין היא מתחרה בבחירות אלו ועל כן לדעת המרקסיסטים שעבורנו עצמאותו ואחדותו של מעמד העובדים הוא הבסיס לפוליטיקה שלנו אין להצביע לאף אחת משתי המפלגות האימפריאליסטיות.
