1כלבה3חתולים
New member
על ההצלחה העצומה של הבלשים המיוסרים
בפרודיה המשטרתית Touch of Cloth שכתב צ'ארלי ברוקר, מגלם ג'ון האנה את הבלש קלות', שדמותו המיוסרת, מתאבלת, לא מגולחת, אלכוהוליסטית אך פותרת כל פרשת רצח, אינה אלא תמצית כל הקלישאות של ז'אנר סדרות הבלש. ברוקר לוקח את כל חוקי הז'אנר, מפרק אותם ומרכיב אותם כראות עיניו, עם הרבה הומור.
דמות הבלש/שוטר המתאבל כבר קיימת שנים רבות, גם בהוליווד וגם מחוצה לה, והמדהים הוא שגם כיום למרות הקלישאות שחוזרות על עצמן שוב ושוב - ההצלחה מובטחת, כמו זו של ברודצ'רץ', בכיכובו של דיויד טננט כבלש לא מגולח ומיוסר, הוכיחה שהצופה הממוצע עדיין מעדיף את הבלשים שלו פצועים ומדוכאים.
בשנה האחרונה שודרו בביביסי שתי סדרות בלשיות קודרות במיוחד, עם גיבורים מיוסרים, מתאבלים ועצובים, ושתיהן נחשבות להצלחות הגדולות ביותר של 2014 - עד כה. בשתיהן איבדו הגיבורים בת משפחה, בשתיהן הם עדיין מתאבלים על מותה, בשתיהן הם יעשו הכל כדי לתפוס את הפושעים, בשתיהן יש להם מערכות יחסים מורכבות עם עצמם ועם האנשים שעובדים איתם. ושתיהן זכו לנתוני צפייה גבוהים בטירוף, לשמחת אנשי ה- BBC, שתמיד רוצים לתת פייט לרשתות מסחריות כמו itv ו- Sky.
בסידרת המתח Happy Valley, השוטרת קת'רין קאווד עדיין מתאבלת על מותה בטרם עת של ביתה, שהתאבדה אחרי שנאנסה ונכנסה להריון מבחור נאלח (אך סופר חתיך!) במיוחד. אותו בחור משתחרר מהכלא, וקת'רין מתחילה לעקוב אחריו. מה שהיא לא יודעת, זה שהבחור סיבך עצמו בתוך פרשיית חטיפה ורצח וגורר אותה ואת כל המשטרה והעיירה איתו. קת'רין היא אישה קשה אך אוהבת, עקשנית אך טובה, מלאת תסבוכות אך מרתקת. אין ספק שדמות כמו שלה - שוטרת בגיל המעבר עם טראומות - לא הייתה מחזיקה ולו פרק אחד מסידרה משטרתית אמריקאית. הבחירה דווקא לשים אישה כזו במרכז ראויה לשאפו רציני. לא אסגיר את כל שבעת מדורי הגיהנום שמתרחשים במהלך ששת הפרקים של הסידרה, אך אומר שהיא מתהדקת ומתקדרת מפרק לפרק, ומומלצת ביותר. גם הבריטים מסכימים איתי, כשבפרק הסיום צפו מעל 8 מיליון איש (!), והמבקרים היללו בפה אחד וכינו אותה סידרת השנה.
ב- Shetland, לעומת זאת, העלילות הן יותר בלשיות מוכרות ממיטב מסורת ה- whodunit - ששת פרקי העונה ה- 2 מלווים שלוש פרשיות רצח שחוקר הבלש המתאבל והעצוב ג'ימי פרז (דגלאס הנשל הכריזמטי) באיי שטלאנד הצפון סקוטים. קודם כל, מי ידע שיש כל כך הרבה רציחות באי המנותק והיפה הזה?.. אז גם כאן הגיבור מתמודד עם מותה בטרם עת של אשתו ממחלת הסרטן, מגדל את ביתו החורגת אך אוהבת ומתמודד עם כל הרציחות בשקט ובענווה. הוא מעולם לא מרים קולו, מעולם לא מפעיל אלימות על חשודים, אלא מתהלך בצעדים כבדים מחור אחד באי - לחור אחר באי.. אך למרות זאת, יש בו משהו מאד כובש ונוגע ללב. אין ספק שלהנשל, שחקן סקוטי אהוב בממלכה המאוחדת, יש חלק גדול בהצלחתה של הסידרה. הנשל מעולם לא הצליח למנף את עצמו אחרי שעלה לכוכבות בסוף שנות ה- 90, ומיד נעלם לתיאטרון הבריטי. העלילות עצמן די סטנדרטיות ומזכירות את הסיפורים המיושנים של "מי רצח את הקורבן? האם זה זה היה הבעל עם האקדח? או המשרתת עם המקל?", ואני מודה שחלקן קצת שעממו אותי, אבל מבט אחד באיים היפיפיים של צפון סקוטלנד משכיח את הכל..
בפרודיה המשטרתית Touch of Cloth שכתב צ'ארלי ברוקר, מגלם ג'ון האנה את הבלש קלות', שדמותו המיוסרת, מתאבלת, לא מגולחת, אלכוהוליסטית אך פותרת כל פרשת רצח, אינה אלא תמצית כל הקלישאות של ז'אנר סדרות הבלש. ברוקר לוקח את כל חוקי הז'אנר, מפרק אותם ומרכיב אותם כראות עיניו, עם הרבה הומור.
דמות הבלש/שוטר המתאבל כבר קיימת שנים רבות, גם בהוליווד וגם מחוצה לה, והמדהים הוא שגם כיום למרות הקלישאות שחוזרות על עצמן שוב ושוב - ההצלחה מובטחת, כמו זו של ברודצ'רץ', בכיכובו של דיויד טננט כבלש לא מגולח ומיוסר, הוכיחה שהצופה הממוצע עדיין מעדיף את הבלשים שלו פצועים ומדוכאים.
בשנה האחרונה שודרו בביביסי שתי סדרות בלשיות קודרות במיוחד, עם גיבורים מיוסרים, מתאבלים ועצובים, ושתיהן נחשבות להצלחות הגדולות ביותר של 2014 - עד כה. בשתיהן איבדו הגיבורים בת משפחה, בשתיהן הם עדיין מתאבלים על מותה, בשתיהן הם יעשו הכל כדי לתפוס את הפושעים, בשתיהן יש להם מערכות יחסים מורכבות עם עצמם ועם האנשים שעובדים איתם. ושתיהן זכו לנתוני צפייה גבוהים בטירוף, לשמחת אנשי ה- BBC, שתמיד רוצים לתת פייט לרשתות מסחריות כמו itv ו- Sky.
בסידרת המתח Happy Valley, השוטרת קת'רין קאווד עדיין מתאבלת על מותה בטרם עת של ביתה, שהתאבדה אחרי שנאנסה ונכנסה להריון מבחור נאלח (אך סופר חתיך!) במיוחד. אותו בחור משתחרר מהכלא, וקת'רין מתחילה לעקוב אחריו. מה שהיא לא יודעת, זה שהבחור סיבך עצמו בתוך פרשיית חטיפה ורצח וגורר אותה ואת כל המשטרה והעיירה איתו. קת'רין היא אישה קשה אך אוהבת, עקשנית אך טובה, מלאת תסבוכות אך מרתקת. אין ספק שדמות כמו שלה - שוטרת בגיל המעבר עם טראומות - לא הייתה מחזיקה ולו פרק אחד מסידרה משטרתית אמריקאית. הבחירה דווקא לשים אישה כזו במרכז ראויה לשאפו רציני. לא אסגיר את כל שבעת מדורי הגיהנום שמתרחשים במהלך ששת הפרקים של הסידרה, אך אומר שהיא מתהדקת ומתקדרת מפרק לפרק, ומומלצת ביותר. גם הבריטים מסכימים איתי, כשבפרק הסיום צפו מעל 8 מיליון איש (!), והמבקרים היללו בפה אחד וכינו אותה סידרת השנה.
ב- Shetland, לעומת זאת, העלילות הן יותר בלשיות מוכרות ממיטב מסורת ה- whodunit - ששת פרקי העונה ה- 2 מלווים שלוש פרשיות רצח שחוקר הבלש המתאבל והעצוב ג'ימי פרז (דגלאס הנשל הכריזמטי) באיי שטלאנד הצפון סקוטים. קודם כל, מי ידע שיש כל כך הרבה רציחות באי המנותק והיפה הזה?.. אז גם כאן הגיבור מתמודד עם מותה בטרם עת של אשתו ממחלת הסרטן, מגדל את ביתו החורגת אך אוהבת ומתמודד עם כל הרציחות בשקט ובענווה. הוא מעולם לא מרים קולו, מעולם לא מפעיל אלימות על חשודים, אלא מתהלך בצעדים כבדים מחור אחד באי - לחור אחר באי.. אך למרות זאת, יש בו משהו מאד כובש ונוגע ללב. אין ספק שלהנשל, שחקן סקוטי אהוב בממלכה המאוחדת, יש חלק גדול בהצלחתה של הסידרה. הנשל מעולם לא הצליח למנף את עצמו אחרי שעלה לכוכבות בסוף שנות ה- 90, ומיד נעלם לתיאטרון הבריטי. העלילות עצמן די סטנדרטיות ומזכירות את הסיפורים המיושנים של "מי רצח את הקורבן? האם זה זה היה הבעל עם האקדח? או המשרתת עם המקל?", ואני מודה שחלקן קצת שעממו אותי, אבל מבט אחד באיים היפיפיים של צפון סקוטלנד משכיח את הכל..
