על הייסורים והשואה
סוגיה נוספת שימיה כימות עולם היא שאלתו-תמיהתו של אברהם "האף תספה צדיק עם רשע, והיה כצדיק כרשע?!" ובלשון המוכרת יותר "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו?!" ע"פ תורת הגלגול יכול אדם אדם להחשב לצדיק, ואף אמנם הוא כזה, אך לסבול ייסורי כפרה על פגמים שבנפשו שנגררים עמו עוד מגלגוליו הקודמים. כך שאין להצטער על ייסורים אלו הבאים על האדם כיון שהם מזבח כפרה על העוונות, ומכשירים אותו לכניסה לחיי הנצח. באופן זה גם ניתן לענות התמיהה העולה ממותם וייסוריהם של אנשים כשרים, או של צעירים ותינוקות, שלא טעמו טעם חטא, ואעפ"כ מגיע אליהם כמעשי הרשעים, וזאת בשל היותם נענשים על חטאי נשמתם בגלגוליה הקודמים. ייסורים ומיתה אלו הם מעשה חסד אלוקי עם הנשמה שכן בכך מביאה אל חיי הנצח במהירות רבה יותר, וחוסכת ממנה את ייסורי הגיהנם שהינם ללא ספק גרועים יותר עבורה בשל היותם רוחניים וממילא מורגשים יותר, "מוטב תיכספו בי עמרם בעלמא הדין ולא תיכספו מיניה לעלמא דאתי" (בבלי קידושין דף פא.) הנה כך פותר הזהר את חידת צדיק ורע לו: בגין כך תחמי, ב"נ צדיק ורע לו. דילמא זימנא אחריתי אתא לעלמא, ולא הוה זכאי כל כך, ומת בענין זה, וכדו השתא כד עאל להאי עלמא, מנכה חוביה, והדין הוא צדיק ורע לו. וכמו כן רשע וטוב לו. דילמא אתא זימנא אחרא, ומת בלא בנין, והוה זכאי ולא גמור, והשתא משלם ליה מזכותיה בעלמא דין. ודא הוא כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם. מדרש הנעלם פרשת כי תצא (עב: מאמר מת בלא בנים) כלומר, הצדיק מקבל בגלגול נוכחי את עונשו על חטאיו בגלגולים קודמים, בכדי שלא ייענש עליהם בעולם הרוחני, וכן הרשע מקבל את שכרו על מעשיו הטובים בגלגולים קודמים, בכדי שלא יזכה עליהם לטובה בעולם האמת. וכך כותב במערכת האלוהות: "דע כשתמצא צדיק ורע לו כבר היה לעולם וישן מפני חדש תוציאו, ואותם העבירות שעשה לשעבר הוא מקבל עונשם עתה, שיזכה ויהיה חלקו שלם לעולם החיים הנצחיים". מערכת האלוהות ז' ע"ד בפירוש פ"ז כך גם כותב רבי יצחק אייזיק חבר בספר פתחי שערים: שכל א' מתנהג לפי הכלל, שלפעמים יש צדיק ורע לו בשביל גלגול הקודם. פתחי שערים נתיב גדלות דז"א - פתח נה נושא מיוחד הוא זה של מיתת תינוקות, שהיה כידוע נפוץ מאד בימים קדומים, והטריד מאד את חכמי הקבלה, שכן כיצד ייתכן שהעונש הקשה מן הכל ייגזר על תינוקות שלא טעמו טעם חטא, ואין החטא שייך בהם כלל? והסברים מהסברים שונים אנו מקבלים הן מחכמי תורת הנגלה הנותנים פתרונות, כמו למשל בגמ' (שבת דף לב
"בעון נדרים בנים מתים... בעון ביטול תורה." בעל חסד לאברהם רואה במיתת התינוקות במקום קרבן, קרי, גוף שבו נתגלגלו נשמות המצפות לתיקון, ומכיון שאין נוהג מנהג הקרבנות כיום הרי שבמקומם ישנם את הקטנים המתים, כך לשונו: ומיום שנחרב בית המקדש נתקנים ע"י מיתת הקטנים... (ספר חסד לאברהם, מעין ב, נהר מה) אך יתכן לענות לענות על בעיה זו גם באופן פשוט יותר, ע"פ דברי המקובלים לעיל, שהנשמה שנתגלגלה בתינוק חטאה בעברה ובשל כך נענשת עתה. כאן יש לתת את הדעת על מכשול ידוע של אנשים העוסקים בנושא, והוא הנסיון - המעליב לעתים - למצוא את שרש החטא שבגינו נענש האדם, ובכך כאילו לעזור לאותו אדם להתמקד בתיקונו של אותו עוון ספציפי, כאשר לאמיתו של דבר לא ניתן סוד זה, שהוא מ"כבשונו של עולם", להתגלות כלל לבני אדם. בתיקוני הזהר כולל סוד זה בכלל "גן העדן הנעול" המוגן באמצעות "להט החרב המתהפכת", שלאדם מאחר החטא נאסרה עליו הגישה לשם, היינו שהוא אינו יכול להשיג עוד את הסודות הגנוזים שם. כך לשון התיקונים: ...להט החרב המתהפכת, דכל גלגולין דנשמתין ביה מתהפכין... הפכפך דכלהו להט החרב המתהפכת מרע לטב ומטב לביש, והכא רזא דצדיק ורע לו רשע וטוב לו, ודא איהו גולל אור מפני חשך וחשך מפני אור... (תיקוני זהר דף קלג.)
סוגיה נוספת שימיה כימות עולם היא שאלתו-תמיהתו של אברהם "האף תספה צדיק עם רשע, והיה כצדיק כרשע?!" ובלשון המוכרת יותר "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו?!" ע"פ תורת הגלגול יכול אדם אדם להחשב לצדיק, ואף אמנם הוא כזה, אך לסבול ייסורי כפרה על פגמים שבנפשו שנגררים עמו עוד מגלגוליו הקודמים. כך שאין להצטער על ייסורים אלו הבאים על האדם כיון שהם מזבח כפרה על העוונות, ומכשירים אותו לכניסה לחיי הנצח. באופן זה גם ניתן לענות התמיהה העולה ממותם וייסוריהם של אנשים כשרים, או של צעירים ותינוקות, שלא טעמו טעם חטא, ואעפ"כ מגיע אליהם כמעשי הרשעים, וזאת בשל היותם נענשים על חטאי נשמתם בגלגוליה הקודמים. ייסורים ומיתה אלו הם מעשה חסד אלוקי עם הנשמה שכן בכך מביאה אל חיי הנצח במהירות רבה יותר, וחוסכת ממנה את ייסורי הגיהנם שהינם ללא ספק גרועים יותר עבורה בשל היותם רוחניים וממילא מורגשים יותר, "מוטב תיכספו בי עמרם בעלמא הדין ולא תיכספו מיניה לעלמא דאתי" (בבלי קידושין דף פא.) הנה כך פותר הזהר את חידת צדיק ורע לו: בגין כך תחמי, ב"נ צדיק ורע לו. דילמא זימנא אחריתי אתא לעלמא, ולא הוה זכאי כל כך, ומת בענין זה, וכדו השתא כד עאל להאי עלמא, מנכה חוביה, והדין הוא צדיק ורע לו. וכמו כן רשע וטוב לו. דילמא אתא זימנא אחרא, ומת בלא בנין, והוה זכאי ולא גמור, והשתא משלם ליה מזכותיה בעלמא דין. ודא הוא כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם. מדרש הנעלם פרשת כי תצא (עב: מאמר מת בלא בנים) כלומר, הצדיק מקבל בגלגול נוכחי את עונשו על חטאיו בגלגולים קודמים, בכדי שלא ייענש עליהם בעולם הרוחני, וכן הרשע מקבל את שכרו על מעשיו הטובים בגלגולים קודמים, בכדי שלא יזכה עליהם לטובה בעולם האמת. וכך כותב במערכת האלוהות: "דע כשתמצא צדיק ורע לו כבר היה לעולם וישן מפני חדש תוציאו, ואותם העבירות שעשה לשעבר הוא מקבל עונשם עתה, שיזכה ויהיה חלקו שלם לעולם החיים הנצחיים". מערכת האלוהות ז' ע"ד בפירוש פ"ז כך גם כותב רבי יצחק אייזיק חבר בספר פתחי שערים: שכל א' מתנהג לפי הכלל, שלפעמים יש צדיק ורע לו בשביל גלגול הקודם. פתחי שערים נתיב גדלות דז"א - פתח נה נושא מיוחד הוא זה של מיתת תינוקות, שהיה כידוע נפוץ מאד בימים קדומים, והטריד מאד את חכמי הקבלה, שכן כיצד ייתכן שהעונש הקשה מן הכל ייגזר על תינוקות שלא טעמו טעם חטא, ואין החטא שייך בהם כלל? והסברים מהסברים שונים אנו מקבלים הן מחכמי תורת הנגלה הנותנים פתרונות, כמו למשל בגמ' (שבת דף לב
"בעון נדרים בנים מתים... בעון ביטול תורה." בעל חסד לאברהם רואה במיתת התינוקות במקום קרבן, קרי, גוף שבו נתגלגלו נשמות המצפות לתיקון, ומכיון שאין נוהג מנהג הקרבנות כיום הרי שבמקומם ישנם את הקטנים המתים, כך לשונו: ומיום שנחרב בית המקדש נתקנים ע"י מיתת הקטנים... (ספר חסד לאברהם, מעין ב, נהר מה) אך יתכן לענות לענות על בעיה זו גם באופן פשוט יותר, ע"פ דברי המקובלים לעיל, שהנשמה שנתגלגלה בתינוק חטאה בעברה ובשל כך נענשת עתה. כאן יש לתת את הדעת על מכשול ידוע של אנשים העוסקים בנושא, והוא הנסיון - המעליב לעתים - למצוא את שרש החטא שבגינו נענש האדם, ובכך כאילו לעזור לאותו אדם להתמקד בתיקונו של אותו עוון ספציפי, כאשר לאמיתו של דבר לא ניתן סוד זה, שהוא מ"כבשונו של עולם", להתגלות כלל לבני אדם. בתיקוני הזהר כולל סוד זה בכלל "גן העדן הנעול" המוגן באמצעות "להט החרב המתהפכת", שלאדם מאחר החטא נאסרה עליו הגישה לשם, היינו שהוא אינו יכול להשיג עוד את הסודות הגנוזים שם. כך לשון התיקונים: ...להט החרב המתהפכת, דכל גלגולין דנשמתין ביה מתהפכין... הפכפך דכלהו להט החרב המתהפכת מרע לטב ומטב לביש, והכא רזא דצדיק ורע לו רשע וטוב לו, ודא איהו גולל אור מפני חשך וחשך מפני אור... (תיקוני זהר דף קלג.)