על הילדה שנרצחה אתמול...

[magicgirl1983]

על הילדה שנרצחה אתמול...

הרצח הזה כל כך מזעזע...ורק בגלל הסיבה שלא היתה סיבה לרצוח את הילדה הזו. לא היה מניע ולא סיבה אמיתית שבדר"כ יש לרצח. אני לא מצדיקה רצח...אבל אילו היה זה הבן שלי...אני הייתי דואגת שיריח את העישב מלמטה!! איך אפשר לסבול כזה ילד?? איך אפשר לחיות עם ילד שרצח ולפי זה אולי דקר מישהו בסכין...?? איך אפשר בכלל להודות.."זה הילד שלי?" אני גם רואה משהו אחר...את האימא המסכנה שחיפשה את הבת שלה...עד שנודע לה לצערה הרב שהיא אינה בין החיים. אני כמעט יכולה להרגיש את החרדה הנוראית של האימא כשנודע לה על זה. הקריעה מחלק אדיר של הלב שלך...שהבת שלך נרצחה ע"י פושטק ובלי סיבה. איך אפשר לחיות בחרדה יום יומית אולי הבת או הבן שלך לא יחזרו הביתה בסוף היום כי אולי איזה פסיכופט יחליט לרצוח אותם? או לאנוס אותם, או סתם להתעלל בהם...נפשית או פיזית. עזבו, לעבור לידה והריון שמחרידים אותי...אבל כשהם כבר בחיים...כל הזמן לדאוג...כל הזמן להיות בחרדה שלא יפלו בטיול...שלא יחטפו מכות. שלא יחלו במחלות קשות. שלא יהיו גם הצד התוקף... נראה לי...שלמען הבריאות הנפשית שלי...שלעולם הזה לא כדאי לי להביא ילדים...

 

[גאטו נגרו]

כשהוצאתי רישיון ל../images/Emo73.gif שאלתי את

אבא שלי "עכשיו, כששני הילדים שלך נוהגים (לכל אחד מאיתנו כבר היה

), איך אתה ישן בלילה?" ואבא שלי ענה לי "אי אפשר לחיות בפחד מתמיד. אני סומך עליכם שתנהגו טוב, וכל השאר לא ממש בידיים שלי." בסופו של דבר, החיים בחרדה יומיומית לא יקטינו את הסכנות האורבות לילדים, כך שאין בזה שום תועלת. זה רק גורם נזקים לילדים. ובקשר למקרה המזעזע הזה - אני כועסת על מי שאפשר לילד הזה, שברור שהוא לוקה בנפשו, להסתובב לבד בקניון! (אני מקוה שאנחנו מדברות על אותו מקרה...) אני חושבת שלהוריו (או לאפוטרופוס שלו, יהיה אשר יהיה) ולמוסד ששחרר אותו לחופשה יש אחריות שווה על המעשה הזה, וצריך לדרוש מהם לשאת באחריות!

 

[I s t a r]

לא משמן היה כאן איזה טרול טמבל

שטען שהנשים כאן רדודות ריגשית ועוד כל מיני שטויות שהיה חייב להמציא כדי להרגיש טוב עם עצמו. בשלב שעוד טרחתי לענות לו, טענתי שלעיתים מאוד קרובות,לא רק שנשים שבוחרות לא להביא ילדים הן אינטליגנטיות יותר מהממצוע,אלא מאוד מאוד אפשרי שהן אף רגישות יותר,עם רמת פגיעות ורגישות לעצמן ולאחר הרבה יותר גבוהה ולכן-דווקא בגלל זה,הן מרגישות מנגנון הגנה חזק מאוד מפני הבאת ילדים לעולם והשיאת העול הריגשי הזה על כתפיהן- הגנה משום שאם יעשו זאת,יתמוטטו ריגשית ונפשית. כדי להיות אם בעולם של היום וגם בכלל-יש צורך להיות מסוגלת להדחיק הרבה מאוד רגשות.ממש כקטע הישרדותי. האופציה האחרת היא להלביש על הילד את כל החרדות,דאגות,פחדים שנובעים מעודף הרגישות של האם וליצור אדם מפוחד,אומלל,מוגבל מהרבה בחינות ומלא אשמה . אני מאוד מאוד מצודדת ודוגלת בהאזנה לאני הפנימי- אם אדם,גבר או אישה -מרגישים שהעול הזה יפגע בהם בגלל רגישותם הרבה ,והם לא יוכלו להעניק או לחיות עם הנטל הזה מבלי שיפגע בהם מאוד או בילדם מאוד- טוב יעשו אם יבחרו את מה שליבן ומנגנוני ההגנה שלהם אומרים להם,לא סתם הם קיימים. ממש לא.

 

[I s t a r]

ואם כבר הדחקת רגשות...

במאמר הבא נאמר ש1 מתוך כל 2.5 תינוקות בישראל יחלה בסרטן. כמה אנשים את חושבת עוסקים בכלל בשאלה של רווחת תינוקם בעתיד לפני שהם מביאים אותו? העיסוק הוא בצורך להביאו -שנובע מכל מיני סיבות.נקודה. אפחד לא מתעסק בלמה,מה יהיה,האם נכון לעשות זאת.

 

[עינת12]

קראתי את המאמר על הסרטן וזה

גם בדיוק מה שעלה לי בראש. ברור לי שאם היו לי ילדים (ולא משנה באיזה גיל הם היו) לא הייתי ישנה אף לילה מרוב דאגה לשלומם, ולא הייתי מסוגלת לבצע אף פעולה מכיוון שמחשבותי היו כל העת נתונות להם.

 

[I s t a r]

אז באופן לא מפתיע

אני משייכת אותך לאנשים בעלי עודף רגישות,עם תחושתיות והזדהות גדולה מאוד עם זולתם ונשמה עדינה ופגיעה . מכירה מאוד מקרוב. ואני מאמינה שנשמות עם נטיה זו יכולות לעבור חיים שלמים מאושרים וטובים של עבודה ע עצמם ,התפתחות ואפיו סוג של "הורות עצמית"- לעומת אחרים שיבחרו כן להביא ילדים ולהטמיע בהם את כל החרדה הזו. ואין עוול גדול מכך,פשוט אין.

 

[עינת12]

ובהמשך:

ציטוט של אישתאר שמתאר בדיוק את מה שאני מרגישה: "כדי להיות אם בעולם של היום וגם בכלל-יש צורך להיות מסוגלת להדחיק הרבה מאוד רגשות.ממש כקטע הישרדותי." ולאור זאת כבר המון שנים שאני תוהה איך הורים מסוגלים לישון בלילה, ויותר מכך - איך, לאור הדברים הללו, בחרו להביא ילדים לעולם. אך ברור לי שכדי להביא ילדים לעולם הזה יש צורך בדיוק במה שכתבה אישתאר, או, לא יודעת איך לנסח זאת אחרת - להכין את הילד להתמודדות עם המון דברים שלי כאדם קשה לחיות אתם ואינני מסכינה אתם. זה נראה לי אכזרי. וכן הדאגה המתמדת. ותמיד אני שואלת את עצמי איך אנשים שהביאו ילדים לעולם יכולים להיות בטוחים שילדיהם יגדלו להיות אנשים שלמים ושמחים. והאם תשובה "אנחנו לא יכולים. כל מה שאנו יכולים הוא לעשות את מה שאנו רואים כטוב ביותר." היא מספקת. ברור שהיא מספקת אותם, ואני מניחה שהרבה מההורים אכן פועלים כך. אישית לא הייתי מסוגלת לכך. זהו הימור גדול מדי. אם ילדי היה גדל להיות אדם לא שמח, טוב ובטוח בעצמו - איך הייתי חיה עם עצמי? איך הייתי חיה אתו? איזו תשובה הייתי נותנת לו כאשר אם היה שואל אותי "למה הבאת אותי לעולם?" הרי ניתנה לי היכולת לחשוב ולהרגיש ולבחור בחירות בהתאם לכך. והימור על חיי אדם אחר נראית לי בחירה אכזרית. ומכאן שוב מתבקש לדעתי: "כדי להיות אם בעולם של היום וגם בכלל-יש צורך להיות מסוגלת להדחיק הרבה מאוד רגשות.ממש כקטע הישרדותי." (כל הזכויות שמורות לאישתאר). אני לא מסוגלת לכך - OVER SENSETIVE ו OVER PROTECTIVE. רק שלי זה נראה טבעי ולא OVER.

 

[I s t a r]

נדרש אומץ רב

בעיני להכיר את ה"עצמי" שלנו מספיק טוב כדי לשמוע את מנגנוני האזהרה וההגנה האמיתיים שלנו ,ללמוד מי אנחנו ומה יעשה לנו טוב ומה לא-ולהודות בזה. יותר קל להכחיש,להתעלם,להדחיק ולעשות כמו כולם.

 

[isola bella]

עינת12 ו ISTAR

היי קראתי את מה שכתבתן והרגשתי שממש הוצאתן לי מילים מהפה למקלדת... . רק ביום חמישי האחרון (שוב) אמרתי ל-מ' חברתי הטובה והיקרה שהיום כשאת מביאה ילד לעולם את לא יודעת מה יהיה איתו. בגן - האם יעבור התעללות על ידי הגננת/הסייעת. בבית ספר יסודי - האם ילדים ירביצו לו (מגיל זה כבר מתחילים 'לאתר' ולשלילה כל מי שהוא שקט מדי/עדין מדי/רגיש מעל הממוצע ובד"כ יודים לו לחיים). ובחטיבה/בתיכון - האם ייפול בגורלו/בגורלה לעבור התעללות מינית אכזרית? ועוד לא דיברתי על המצב הביטחוני המדהים שלנו. בקיצור,כפי שאני רואה את עצמי,אם הייתי היום אמא,נראה לי שהייתי מיד קורסת תחת נטל הדאגה. אז כן,אני בהחלט בעד שכל אחד/אחת יעשה/תעשה טוב טוב את החשבון האם הוא אכן מסוגל לעמוד מבחינה פיזית-כלכלית-רגשית בגידול ילד/ה??? שהרי זה ברור שדי קל לעשות אותם (על פי רוב ואני לא מדברת על מי שיש לו/לה בעיות פוריות),אבל לגדל ילד/ה (גם אם הוא מאומץ שהרי מהיום שאת מכניסה ילד/ה לחיים הכל משתנה) זה אחד הדברים הכי קשים ומורכבים,ואי אפשר להסתלק מזה.אפשר להיפרד מבן זוג,למכור אוטו,למכור דירה,אבל לא 'להיפטר' מ-ילד.

 

[magicgirl1983]

אכן מטריד מאוד העיניין (לכולם)

עוד יותר...שכנראה גם לא יענישו בחומרה (כמו שצריך) את הנער. בעוד כמה ימים הכל יישכח וההורים המסכנים הללו ישארו עם חלל גדול. חלל עמוק ששום עונש שאותו נער יקבל לא "ירגיע" אותם...החלל הזה לעולם לא יתמלא. ראיתי בחדשות את הדודה שלי...כאבתי את כאבה.. אני חושבת על האחייניות שלי...שאם חס וחלילה יקרה להם משהו. זה יהיה בעיניי כל כך נורא, שחלק בי עלול אפילו "למות"... אני דואגת לאחייניות שלי ככה...אני לא רוצה לדעת מה יהיה אם יהיה לי ילד...אני פשוט אהרוג את עצמי מתוך דאגה. אני לא יודעת אם אני "נמלטת" ממצב נפשי שהרבה הורים עומדים בו...או שמא אני מצילה את עצמי ואת הילד שלא יהיה לי ממפך נפש אדיר? הרי יש מלא הורים בעולם הזה...הם מתמודדים איכשהו. ואני יודעת שאני לא אוכל...עברתי דברים שנפשות רבות לא היו עומדות בחצי מזה. אני יודעת כי אני מכירה עוד כמוני. אני לא היחידה. אבל אני יודעת שאם היום הייתי עומדת בנעלי האימא של אותה נערה, היו מוצאים את גופתי מהר מאוד. מוזר לי שלעיתים כואב לי יותר על אחרים מאשר לאחרים באמת כואב.. בהחלט אישתר צדקה כשאמרה שאנחנו מונעים מעצמנו טירוף דעת, רק בגלל שכל העולם עושה את זה..

 

[magicgirl1983]

דודה שלי = דודה שלה

 

[עינת12]

הם מתמודדים איכשהו

ראי את דבריה של אישתאר: "כדי להיות אם בעולם של היום וגם בכלל-יש צורך להיות מסוגלת להדחיק הרבה מאוד רגשות.ממש כקטע הישרדותי." חושבת שאישתאר נגעה בדיוק בנקודה של איך הם מתמודדים, באופן המתומצת והקולע ביותר. אני לא מסוגלת לזאת וגם לא רוצה את היכולת הזאת.

 

[עינת12]

ועוד משהו מג'יק

כפי שאת מרגישה לגבי האחייניות שלך, אני חשה כלפי אחייני ואחייניתי. אם יקרה להם משהו, לא חושבת שאוכל לחיות. ולא רק זאת, אלא שאכיל בתוכי את כאבם של הוריהם - אחותי ובעלה, של סבם - אבי. ואני יודעת שאחשוב על סבא וסבתא שלנו, ואתפלל (למרות שאינני מאמינה) שלמרות שאינם בחיים שלא יראו זאת, שלא ידעו מכך. ברור לי שזה ישבור אותי לחלוטין, וכן את כל המשפחה. כשהתרחשו האירועים הנוראיים בבסלן נכנסתי ממש למצב קשה. מה אילו היו אלה אחייני? יש שתי קבוצות אוכלוסיה שנוגעות לי ללב במיוחד: ילדים וקשישים. ואין לי את היכולת להתמודד עם חוסר הצדק הנגרם לשתי הקבוצות החלשות בחברה. ועוד במדינה ששמה את שתי קבוצות אלה בעדיפות תחתונה (למרות עידודה האבנורמלי והחולני לילודה). זה קורע אותי מבפנים. ואני באמת תוהה, איך מתמודדים הורים עם העובדה שהביאו את ילדיהם לעולם בו מצבים כאלה אפשריים ועשויים לקרות לכל אחד. לעולם שבו סבל הוא חלק בלתי נפרד מהקיום. והתשובה שלי - שוב דבריה של אישתאר. לא מסוגלת לאמץ את התכונות האלה ולא רוצה לאמצן.

 

[I s t a r]

../images/Emo51.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

 

[עינת12]

../images/Emo92.gif+../images/Emo24.gif גדול בחזרה

וכמובן

רבה רבה על התובנות שלך המנוסחות להפליא והחוסכות לי את הצורך למצוא ניסוח. אוווווו, זה כבר מתחיל להיות דביק. אז פשוט - תודה אישתאר.

 

[I s t a r]

מנצלש"ת......./images/Emo18.gif../images/Emo18.gif

כתבה על מקרה אונס והתעללות קשים במיוחד שאירע בנשר. תשעה נערים והקורבן ילדה בת 13. חשבתי שתגובת האב שרשומה שם משקפת משהו ממה שאומרת מג'יק ובכלל משהו שרלוונטי לכל הדיון הזה. אזהרה :הכתבה קשה לקריאה וישנו קישור בוסף לתיאורים עוד יותר מזויעים,לא מומלץ לרגישים שבינינו.

 

[I s t a r]

ולמי שלא רוצה לקרוא את כל הזוועה

התגובה הרלוונטית : "חוקר משטרה, אב לנער בן 14, שנכח בבית המשפט בעת הארכת מעצרם של הנערים, התקשה להתאושש גם בחלוף כמה ימים. האם זה יכול לקרות לבנו? האם זה יכול לקרות לכל אחד? "הסתכלתי על הנערים והייתי מאוד נסער", סיפר, "אתה רואה אותם ואתה מסרב להאמין למה שכתוב בכתב האישום. ליד כל ילד עמד עורך דין פלילי מהשורה הראשונה. ההורים ישבו באולם ועודדו כל הזמן את הילדים שלהם. היו נערים שחייכו כאילו מדובר בבדיחה. הרגשתי זוועה. היו רגעים שהתביישתי שאני חי בחברה שמגדלת ילדים כאלה".

 

[גאטו נגרו]

../images/Emo45.gif כל הכבוד לחוקר על הכנות!

 

[I s t a r]

את קולטת ש...

ההורים "עודדו את ילדיהם"????? הילד שלך אנס,ביצע מעשי סדום,חנק,כיבה סיגריות,חרט עם סכין גילוח,דחף אבנים ומקלות לאיבר מינה של ילדה בת 13-ואתה יושב ומעודד אותו ומחזק אותו?? גאאאאדדדד!!!!!!!!!!!! כמעט בא לי להגיד: מה לעזאזל הפלא שיצאו להם מפלצות כאלה??? אבל אני אשתוק.

 

[גאטו נגרו]

אני לא נוהגת לשפוט אנשים עד שלא

עמדתי במקומם. אני לא יודעת מה הייתי עושה במקום ההורים האלה - האם הייתי עומדת מאחורי ילדי או עוברת לצד השני. אני רוצה להאמין שאילו אני הייתי מחנכת את הילדים האלה הם לא היו מגיעים למצב הזה, אבל אי אפשר לדעת באמת, נכון?