כרמל בצקלונו
אחת הדוגמאות הנהדרות לעד כמה מחקר יכול להאיר את ענינו. כולנו יודעים שציקלון הוא תרמיל. (ישנו מובן נוסף, סופה טרופית, אבל זה לא שייך). מהיכן אנחנו יודעים שציקלון הוא תרמיל? מהפסוק הזה, שאיש הביא את הלחם בציקלונו, בתרמילו. והנה, קראתי מזמן מאמר, בו חוקר שאיני זוכר לצערי, מצא שבאחת השפות השמיות (אכדית או שומרית?) מופיעה המילה בצקלנה , ככינוי לתבואה לא בשלה, תבואת בוסר! אם נאמץ את המשמעות הזו, הרי שהפסוק מקבל משמעות שונה לחלוטין. ובאמת, מה איכפת לנו במה האיש הביא את התבואה? בתרמיל, ביד, על החמור, למה זה משנה? אבל אם נאמר שהלחם שהוא הביא היה מ"כרמל בצקלנה", מתבואה בוסר, זה מאיר את ההבנה באור חדש. מדובר על תקופת רעב, וסוף סוף היתה קצת תבואה שצמחה, והם אכלו אותה עדיין בוסר, לא יכלו להמתין עד שתבשיל. הגמרה כותבת כי בעל שלישה הוא המקום הראשון בו תבואה מבכרת בארץ. אם כן, מהתבואה הראשונה שהיתה במקום כלשהו, מיהרו לאכול. וכל התובנה הנהדרת הזו נעלמה מענינו, עד שמישהו ערך מחקר השוואתי, ומצא מקבילה בלשון קדומה!