הפעם ב"על המדף", שמחתי לשוחח עם הסופרת דנה אלעזר-הלוי, מחברת אינספור רבי מכר לילדים ונוער צעיר (ביניהם "מבצע מנהטן", "אור נגד פז", "אמת וצדק" ועוד), לרגל הוצאת ספרה החדש, "נעלמת בזמן". נעים להכיר!
אני סופרת ילדים ונוער, מתרגמת ספרים ומלמדת עריכה ספרותית באוניברסיטת תל אביב. אני חושבת שעשיתי כמעט כל תפקיד שאפשר לעשות בתחום הספרות והמו"לות בארץ, מהיום שבו התחלתי את דרכי כמגיהה ועד לתפקיד הרשמי האחרון שהיה לי כשכירה בהוצאת ספרים, כשערכתי את ספרי העיון של הוצאת "כתר".
אני קמה בבוקר וכותבת. פשוט ככה. אני לא מחכה להשראה, לא מחפשת את הרגע הנכון. פשוט קמה, מתארגנת, מתיישבת מול המחשב ומתחילה לעבוד. בדרך כלל אני מקדישה לכתיבה שעתיים, ובשאר הזמן אני עוברת לעיסוקַי האחרים, למשל תרגום או הרצאות לילדים.
אני חושבת שכמו כל אדם כותב, כל דבר יכול מבחינתי להיות השראה – לספר שלם, לפסקה מסוימת או אפילו למשפט או מילה. החומרים שלי הם כל מה שאני רואה סביבי וכמובן כל יצירות התרבות שאני צורכת – ספרים, סרטים, סדרות טלוויזיה, ובעצם כל דבר.
בעיקר השפיעו עלי הספרים והסופרים שאהבתי לקרוא בילדותי – דבורה עומר, אריך קסטנר, "סוד הגן הנעלם", "באין משפחה", "עלובי החיים". כפי שניכר ברשימה החלקית הזאת, אהבתי לקרוא ספרים שחודרים אל נפשם של ילדים, ואלה הספרים שאני משתדלת לכתוב.
קראתי השנה לא מעט ספרים טובים, למשל The God of the Woods של סופרת שהיא תגלית מבחינתי ושמה ליז מור, אבל אם עלי לציין ספר אחד מרשים במיוחד אז אספר על "מורדים מופלאים" מאת אנדריאה וולף (יצא בישראל בהוצאת שוקן; קראתי את המקור באנגלית, אבל אני בטוחה שהתרגום של עמנואל לוטם ז"ל מעולה). זה ספר עיון שכתוב להפליא ומספר על חבורת אינטלקטואלים שהתרכזה בעיר ינה שבגרמניה סביב שנת 1800 – שילר, גתה, הגל, פיכטה, ועוד ועוד. ממש לא ייאמן שהם כולם הכירו זה את זה ופעלו יחד, והסיפור שלהם מרתק.
צר לי על הבנאליות אבל שלושת הטיפים הכי חשובים בעיני הם למעשה טיפ אחד בלבד: לקרוא, לקרוא ולקרוא. ולא סתם לקרוא, אלא לקרוא מתוך כוונה ותשומת לב ולנסות לראות מה עובד טוב (או פחות טוב) ולמה.
"נעלמת בזמן" הוא רומן מתח שבמרכזו נערה בת 14 ששמה הדסה. היא גרה בזכרון יעקב בשנת 1913 ופתאום קופצת קדימה בזמן – בלי לדעת למה ואיך – ומגיעה לישראל של ימינו. היא רק רוצה לחזור לביתה ולתקופתה, ולעזרתה מתגייסים נער ונערה בני זמננו, שמנסים לעשות למענה את הבלתי-אפשרי. אני כבר מתחילה לקבל תגובות נהדרות מילדים ומילדות שקראו את הספר, ואני שמחה מאוד כי זה ספר שאני אוהבת במיוחד.
הרעיון לכתיבת הספר צץ לי כשצפיתי בסדרת הטלוויזיה "זרה" (שמבוססת על סדרת הספרים המצליחה "נוכרייה" מאת דיאנה גבלדון). ההבדל הוא שב"זרה" הגיבורה קופצת מההווה אל העבר, ואילו אני דווקא התעניינתי יותר במה שיכול לקרות למישהי שמגיעה מהעבר להווה.
כבר פרסמתי לא מעט ספרים וזכיתי לפידבקים מרגשים מאוד מהרבה מאוד ילדים וילדות (קהל מפרגן ביותר). כרגע אני הכי מתרגשת מפידבק שקיבלתי מילד בן 9, בן של מכרה שלי, שאמא שלו העידה שהוא כל כך נלהב מהספר שהוא לא מפסיק לדבר עליו ולפרט את העלילה שלו באוזני משפחתו. באמת, תגובות של ילדים זה דבר נהדר.
כן, תמיד. אני לא רוצה לספר בשלב הזה יותר מדי, אבל זה ספר שיהיה שונה מאוד מהספרים שפרסמתי עד כה. גם הוא מיועד לילדים, אגב.
עקרונית הכול מעניין אותי, אז אני משערת שגם זה. ובעצם, "נעלמת בזמן" הוא עצמו התנסות שלי בז'אנר חדש, לפחות בשבילי, מפני שיש בו אלמנט לא ריאליסטי, מה שלא היה בספרי הקודמים.
הספרים שאני אוהבת לקרוא הם ספרים שיש בהם לפחות מידה כלשהי של עומק פסיכולוגי, ובספרים כאלה הסופרים בדרך כלל נוטים להציב את הדמויות שלהם מול ערימה של קשיים ומכאובים, גם אם בסופו של דבר הם מעניקים להם גאולה. בקיצור, אני מתקשה לחשוב על גיבורה ספרותית שהייתי רוצה להתחלף איתה, אפילו ליום אחד. החיים עצמם מספיק קשים גם ככה...
באדיבות עולם הספרים של רז
