הפעם ב"על המדף", שמחתי לשוחח עם דן פרת, מחבר הספר "שומרי ההגדה והפולשים מהמחר". נעים להכיר!
ספר על עצמך
אני מתגורר בחיפה. נשוי פלוס שלושה בנים. אחרי שירות צבאי בגלי צהל ותואר ראשון בתל אביב למדתי ועבדתי בסן פרנסיסקו ובשיקגו כמעט שמונה שנים. שם גיליתי את יהדות ארצות הברית והתאהבתי בה. לימדתי וניהלתי שם שני בתי ספר יהודיים. כששבנו לארץ הוסמכתי כרב רפורמי. אחרי כמה שנים חיפשתי אופקים חדשים. עשר שנים עבדתי עם סטף ורטהימר בגליל. הקמתי איתו מכינה קדם צבאית לנוער בסיכון, וניהלתי את הקרן הפילנטרופית אותה הקים. לאחר מכן הייתי מנכ״ל תעשיידע - העמותה חינוכית הגדולה בארץ, וכיהנתי כמנהל אגף התרבות של עיריית חיפה. לאחרונה הגשמתי חלום ששילב בין אהבתי ליהדות, לחינוך ולספרות והוצאתי ספר - שומרי ההגדה והפולשים מהמחר. הוא מיועד לצעירים בכיתות ד׳-ז׳.
מה הם הרגלי הכתיבה שלך?
בסדקים שבין הימים, בין השנים, בין העבודות ובין הטיפול בילדים, נקווים מאגרים של זמן סמוי. הכתיבה היא עונג. כשהעונג מתגבר והופך לצורך אני נדחק אל מצולות הזמן הזה כדי להעלות מתוכו מילים, סיפורים...או בפשטות, אני כותב כל פעם כשמתפנה לי קצת זמן.
מתי התחלת לכתוב?
ממש יחד עם לימוד האלף בית. מאז שאני זוכר את עצמי אני כותב סיפורים, שירים. הכוונה אינה דווקא לפרסם, או להגיד משהו למישהו, יהיה מוגזם להגיד שזה כמו לנשום אבל זה כמו לעשות ספורט או כמו לתחזק קשר עם חבר לאורך השנים. כמורה מתחיל כתבתי מערכי שיעור וסיפורים קצרים לתלמידים שלי כי לא יכולתי לסבול את ספרי הלימוד. להוציא לעולם ספר זו כבר אופרה אחרת עם מטרות אחרות.
מה הם מקורות ההשראה שלך?
התנ״ך, למשל ספר שמואל. חוכמת המזרח, למשל אור על היוגה של ב.ק.ס איינגאר. סדרות טלוויזיה ומדע בדיוני למשל Star Treck בעיקר next generation, ביוגרפיות, למשל טולסטוי של אנרי טרויה. שירה, למשל יונה וולך, הבוסטון סלטיקס ופלאפל. פאלפל הוא מקור השראה, וסיבה להישאר בארץ הזאת, בעיקר בחיפה.
אילו ספרים או סופרים השפיעו על סגנון הכתיבה שלך?
כתבתי ספר לבני נוער לפיכך אתמקד בהשפעה בתחום הזה. אני חושב שבימינו קשה שלא להיות מושפע מג׳י קי רולינגס. סדרת הארי פוטר היא כל כך דומיננטית עד שההשפעה שלה היא כמעט תנכית עד שכמושפע אני יכול לומר אני לא מעתיק אני מרפרר. אסטריד לינדגרן וגילגי /בילבי שלה היא דוגמה ומופת לספרות ילדים אלמותית ומופרעת באמת. כל מה שילד או ילדה יכולים לחלום עליו. כל הספרים של אריך קסטנר. ההתייחסות לילד כאל בוגר בלי לחסוך ממנו את מורכבות החיים והעצב שבהם. יעקב חורגין שכתב בשנות השלושים בעברית נפלאה לבני נוער את ׳גיבורי עמנו׳ רומנים היסטוריים לילדים, ונשכח כי לא היה שייך לצד הנכון של המפה הפוליטית. ולא, לא הנסיך הקטן. לא רוצה לצייר לך כבשה ילד מעצבן.
ספר על הספר הכי טוב שקראת בשנה האחרונה
קראתי שוב את ׳קול צעדינו׳, של רונית מטלון. האם העומדת במרכז הסיפור מעבירה סיפור כל כך אישי ואינטימי ובו זמנית את הסיפור הקשה של החברה הישראלית, הסיפור המזרחי והמאבק המזרחי בלי פוליטיקה של זהויות. סיפור ריאליסטי כל כך ובו זמנית גורם לדמיון שלך לפרוץ. רונית סופרת נפלאה, אישה מדהימה, והמורה לספרות הטובה ביותר שהייתה לי. אני מתגעגע.
מה הם שלושת הטיפים הכי חשובים בעיניך לסופר/ת המתחילים
• ״ויותר מהמה בני היזהר עשות ספרים הרבה.״ אמר קוהלת. באמת יש לך משהו חשוב לומר? באמת יש לך דרך מעניינת לומר זאת? שבי וכתבי.
• ספרות איננה תרפיה ולא דרך להגשמה או לביטוי אישי. (זה לגיטימי כמובן אבל תחום אחר) מישהם שם בחוץ צריכים לאהוב את אשר יש לך לומר. הכתיבה היא למענם, לא למענך.
• ספרות יכולה לשנות, להשפיע. זאת לא ידיעה זאת אמונה. אמונה שמניעה.
ספר לנו על הספר החדש שלך
בהגדה של פסח מתחוללת מהפכה: הבן הרשע, זה, מארבעת הבנים למד להיכנס ולצאת מהסיפור ועכשיו הוא מנסה לשנות את ההגדה מבפנים. אליהו הנביא, שעובד בתור ספרן בבית ספר בחיפה, מחליט להילחם בו: הוא מכניס להגדה ארבעה תלמידי כיתה ז׳ - שני, מתן, לירז ויוגב – כדי שיצילו את ההגדה ממי שמבקשים לשנות אותה, ולהשתלט עליה – ועל העולם. במסע מטלטל, מפחיד ומצחיק, ארבעתם נמלטים מהאש ומהמים, עוברים בפארק עשרת המכות ובבית עבדים, משתתפים בליל סדר בלוד, ופוגשים את חז"ל, כלבא, שונרא, חוטרא ועוד כל מני דמויות בהגדה שמי בכלל ידע שהם כאלה. באומץ ובשיתוף פעולה הם מגלים איך שינוי יכול להיות טוב כשם שהוא יכול להיות רע, ואיך חברות אמת יכולה להציל אותם מהסכנות הגדולות ביותר. אותם, ואולי אולי, גם את ההגדה.
ספרים רבים נכתבו על עולמות דמיוניים. יש בהם קסמים, פיות ומכשפים. ׳שומרי ההגדה׳ איננו כזה. כל דבר שקורה בו, קורה על פי חוקי המדע וההיגיון. אין בו ניסים או כוחות על־טבעיים. את "הקסמים" מייצרת לנו, או תייצר לנו, הטכנולוגיה. הספר מספר על היתרונות, אבל גם על הסכנות שבחידושים הללו.
שומרי ההגדה מספר שכמו חז"ל שכתבו את ההגדה, אפשר להסתכל על דברים מכמה צדדים ומותר להתווכח. בעיקר מותר לשאול שאלות, כי זה מה שעושה ההגדה – שואלת. זה בעצם הגיוני שיהיו לנו דעות שונות, שלא נחשוב אותו הדבר. העיקר שנדע – כמו חז"ל –להמשיך לכבד זה את זה גם במצב של חוסר הסכמה.
מה מקור ההשראה שלך לספר החדש?
בשנים האחרונות עסקתי הרבה כאיש חינוך בבינה מלאכותית ומציאות וירטואלית. המורכבות של התחום נארגה אל תוך הספר. העיסוק ביהדות פתוחה, ליברלית ושיוויונית היא כמובן מקור השראה מרכזי. לספר יש מסר. היהדות שייכת לכולם גם לציבור החילוני, הלא הלכתי. ועם הערכים הנאורים והרציונלים הללו אנחנו רוצים לבוא אל המסורת והתרבות היהודית שלנו בראש מורם. וכמובן האהבה הפרטית (והקצת מוזרה) שלי לליל הסדר. אז כתבתי על כל זה ספר.
מה הפידבק הכי מרגש שקבלת על ספרך?
״למה הפסקת להקריא?״ שואלת אותי הילדה בזעף. אני מרים את עיני. שלושים זוגות עיניים תלויות בי. כבר קודם שמעתי את השקט וידעתי שהנה זה קורה, הקסם מתרחש, הקשבה לסיפור. ״מה אתם רוצים שאני אקריא כאן את כל הספר?״ אני שואל ״כן, תקריא״. הם צועקים. אחר הצהריים אני מקבל טלפון. הקול המהוסס מציג את עצמו ״אני אימא של מוריה. ביקרת אצלה היום בכיתה״....״היא עוצרת לרגע ואומרת כלא מאמינה ״היא רוצה שאני אקנה לה ספר״ אני משקיע במפגשים הללו המון. ואין, אין כמו לדבר, להקשיב לקהל היעד שלך, לילדים ולילדות למענם כתבת את הספר.
האם עובד על ספר חדש?
כמובן, הרי בסוף התהליך כל חג יקבל ספר בסדרה (סתאאם). הספר הבא יהיה על חנוכה. אני לא רוצה לעשות ספויילרים אז אני מגלה את זה רק כאן בסוד גמור ואני מבקש לא לגלות לאיש: יש שם גיבורי על שהגיבורים של מרוול ודיסני הם כלום לידם: דריידל - סביבון עם נטייה להימורים ובעיית שתייה קשה ובעל יכולת טיסה מסחררת, סופגה - הבריון האימתני עם כוח הריבה הרותחת, נרלי – היפהפיה החיננית עם כוח הסינוור והאש. ולטקע הלביבה ש...וכאן אני באמת עוצר, אני לא יכול לגלות את כוחות העל המדהימים שלה, ואיזה דברים שהחבורה הזו עושה...
האם מעניין אותך להתנסות בז'אנר נוסף?
הייתי שמח לכתוב שיר. רק שיר אחד.
אבל באמת שווה.
לו היית יכול להתחלף ליום עם גיבור ספרותי, במי היית בוחרת? ולמה?
כשהייתי בן שבע עשרה גנבתי שולחן שחמט מבית אבות ליד שכונת מגורי. זה היה אחרי שקראתי את החטא ועונשו. לא, לא הרגתי זקנה, אבל הייתי חייב לעשות משהו, להרגיש רסקולניקוב. עד היום כשאני קורא את דוסטוייבסקי אני נהייה קצת חולה, קצת מקבל חום, מהמתח הפנימי שהדמויות האינטנסיביות שלו נמצאות בו באופן תמידי. אני לא יודע אם רציונלית אני רוצה להתחלף עם הנסיך מישקין או עם איוואן קראמזוב אך לשם אני נמשך, לרוסיה של המאה ה19.
תודה רבה, ובהצלחה.
באדיבות עולם הספרים של רז
על הספר בתגובה הבאה
אני מתגורר בחיפה. נשוי פלוס שלושה בנים. אחרי שירות צבאי בגלי צהל ותואר ראשון בתל אביב למדתי ועבדתי בסן פרנסיסקו ובשיקגו כמעט שמונה שנים. שם גיליתי את יהדות ארצות הברית והתאהבתי בה. לימדתי וניהלתי שם שני בתי ספר יהודיים. כששבנו לארץ הוסמכתי כרב רפורמי. אחרי כמה שנים חיפשתי אופקים חדשים. עשר שנים עבדתי עם סטף ורטהימר בגליל. הקמתי איתו מכינה קדם צבאית לנוער בסיכון, וניהלתי את הקרן הפילנטרופית אותה הקים. לאחר מכן הייתי מנכ״ל תעשיידע - העמותה חינוכית הגדולה בארץ, וכיהנתי כמנהל אגף התרבות של עיריית חיפה. לאחרונה הגשמתי חלום ששילב בין אהבתי ליהדות, לחינוך ולספרות והוצאתי ספר - שומרי ההגדה והפולשים מהמחר. הוא מיועד לצעירים בכיתות ד׳-ז׳.
בסדקים שבין הימים, בין השנים, בין העבודות ובין הטיפול בילדים, נקווים מאגרים של זמן סמוי. הכתיבה היא עונג. כשהעונג מתגבר והופך לצורך אני נדחק אל מצולות הזמן הזה כדי להעלות מתוכו מילים, סיפורים...או בפשטות, אני כותב כל פעם כשמתפנה לי קצת זמן.
ממש יחד עם לימוד האלף בית. מאז שאני זוכר את עצמי אני כותב סיפורים, שירים. הכוונה אינה דווקא לפרסם, או להגיד משהו למישהו, יהיה מוגזם להגיד שזה כמו לנשום אבל זה כמו לעשות ספורט או כמו לתחזק קשר עם חבר לאורך השנים. כמורה מתחיל כתבתי מערכי שיעור וסיפורים קצרים לתלמידים שלי כי לא יכולתי לסבול את ספרי הלימוד. להוציא לעולם ספר זו כבר אופרה אחרת עם מטרות אחרות.
התנ״ך, למשל ספר שמואל. חוכמת המזרח, למשל אור על היוגה של ב.ק.ס איינגאר. סדרות טלוויזיה ומדע בדיוני למשל Star Treck בעיקר next generation, ביוגרפיות, למשל טולסטוי של אנרי טרויה. שירה, למשל יונה וולך, הבוסטון סלטיקס ופלאפל. פאלפל הוא מקור השראה, וסיבה להישאר בארץ הזאת, בעיקר בחיפה.
כתבתי ספר לבני נוער לפיכך אתמקד בהשפעה בתחום הזה. אני חושב שבימינו קשה שלא להיות מושפע מג׳י קי רולינגס. סדרת הארי פוטר היא כל כך דומיננטית עד שההשפעה שלה היא כמעט תנכית עד שכמושפע אני יכול לומר אני לא מעתיק אני מרפרר. אסטריד לינדגרן וגילגי /בילבי שלה היא דוגמה ומופת לספרות ילדים אלמותית ומופרעת באמת. כל מה שילד או ילדה יכולים לחלום עליו. כל הספרים של אריך קסטנר. ההתייחסות לילד כאל בוגר בלי לחסוך ממנו את מורכבות החיים והעצב שבהם. יעקב חורגין שכתב בשנות השלושים בעברית נפלאה לבני נוער את ׳גיבורי עמנו׳ רומנים היסטוריים לילדים, ונשכח כי לא היה שייך לצד הנכון של המפה הפוליטית. ולא, לא הנסיך הקטן. לא רוצה לצייר לך כבשה ילד מעצבן.
קראתי שוב את ׳קול צעדינו׳, של רונית מטלון. האם העומדת במרכז הסיפור מעבירה סיפור כל כך אישי ואינטימי ובו זמנית את הסיפור הקשה של החברה הישראלית, הסיפור המזרחי והמאבק המזרחי בלי פוליטיקה של זהויות. סיפור ריאליסטי כל כך ובו זמנית גורם לדמיון שלך לפרוץ. רונית סופרת נפלאה, אישה מדהימה, והמורה לספרות הטובה ביותר שהייתה לי. אני מתגעגע.
• ״ויותר מהמה בני היזהר עשות ספרים הרבה.״ אמר קוהלת. באמת יש לך משהו חשוב לומר? באמת יש לך דרך מעניינת לומר זאת? שבי וכתבי.
• ספרות איננה תרפיה ולא דרך להגשמה או לביטוי אישי. (זה לגיטימי כמובן אבל תחום אחר) מישהם שם בחוץ צריכים לאהוב את אשר יש לך לומר. הכתיבה היא למענם, לא למענך.
• ספרות יכולה לשנות, להשפיע. זאת לא ידיעה זאת אמונה. אמונה שמניעה.
בהגדה של פסח מתחוללת מהפכה: הבן הרשע, זה, מארבעת הבנים למד להיכנס ולצאת מהסיפור ועכשיו הוא מנסה לשנות את ההגדה מבפנים. אליהו הנביא, שעובד בתור ספרן בבית ספר בחיפה, מחליט להילחם בו: הוא מכניס להגדה ארבעה תלמידי כיתה ז׳ - שני, מתן, לירז ויוגב – כדי שיצילו את ההגדה ממי שמבקשים לשנות אותה, ולהשתלט עליה – ועל העולם. במסע מטלטל, מפחיד ומצחיק, ארבעתם נמלטים מהאש ומהמים, עוברים בפארק עשרת המכות ובבית עבדים, משתתפים בליל סדר בלוד, ופוגשים את חז"ל, כלבא, שונרא, חוטרא ועוד כל מני דמויות בהגדה שמי בכלל ידע שהם כאלה. באומץ ובשיתוף פעולה הם מגלים איך שינוי יכול להיות טוב כשם שהוא יכול להיות רע, ואיך חברות אמת יכולה להציל אותם מהסכנות הגדולות ביותר. אותם, ואולי אולי, גם את ההגדה.
ספרים רבים נכתבו על עולמות דמיוניים. יש בהם קסמים, פיות ומכשפים. ׳שומרי ההגדה׳ איננו כזה. כל דבר שקורה בו, קורה על פי חוקי המדע וההיגיון. אין בו ניסים או כוחות על־טבעיים. את "הקסמים" מייצרת לנו, או תייצר לנו, הטכנולוגיה. הספר מספר על היתרונות, אבל גם על הסכנות שבחידושים הללו.
שומרי ההגדה מספר שכמו חז"ל שכתבו את ההגדה, אפשר להסתכל על דברים מכמה צדדים ומותר להתווכח. בעיקר מותר לשאול שאלות, כי זה מה שעושה ההגדה – שואלת. זה בעצם הגיוני שיהיו לנו דעות שונות, שלא נחשוב אותו הדבר. העיקר שנדע – כמו חז"ל –להמשיך לכבד זה את זה גם במצב של חוסר הסכמה.
בשנים האחרונות עסקתי הרבה כאיש חינוך בבינה מלאכותית ומציאות וירטואלית. המורכבות של התחום נארגה אל תוך הספר. העיסוק ביהדות פתוחה, ליברלית ושיוויונית היא כמובן מקור השראה מרכזי. לספר יש מסר. היהדות שייכת לכולם גם לציבור החילוני, הלא הלכתי. ועם הערכים הנאורים והרציונלים הללו אנחנו רוצים לבוא אל המסורת והתרבות היהודית שלנו בראש מורם. וכמובן האהבה הפרטית (והקצת מוזרה) שלי לליל הסדר. אז כתבתי על כל זה ספר.
״למה הפסקת להקריא?״ שואלת אותי הילדה בזעף. אני מרים את עיני. שלושים זוגות עיניים תלויות בי. כבר קודם שמעתי את השקט וידעתי שהנה זה קורה, הקסם מתרחש, הקשבה לסיפור. ״מה אתם רוצים שאני אקריא כאן את כל הספר?״ אני שואל ״כן, תקריא״. הם צועקים. אחר הצהריים אני מקבל טלפון. הקול המהוסס מציג את עצמו ״אני אימא של מוריה. ביקרת אצלה היום בכיתה״....״היא עוצרת לרגע ואומרת כלא מאמינה ״היא רוצה שאני אקנה לה ספר״ אני משקיע במפגשים הללו המון. ואין, אין כמו לדבר, להקשיב לקהל היעד שלך, לילדים ולילדות למענם כתבת את הספר.
כמובן, הרי בסוף התהליך כל חג יקבל ספר בסדרה (סתאאם). הספר הבא יהיה על חנוכה. אני לא רוצה לעשות ספויילרים אז אני מגלה את זה רק כאן בסוד גמור ואני מבקש לא לגלות לאיש: יש שם גיבורי על שהגיבורים של מרוול ודיסני הם כלום לידם: דריידל - סביבון עם נטייה להימורים ובעיית שתייה קשה ובעל יכולת טיסה מסחררת, סופגה - הבריון האימתני עם כוח הריבה הרותחת, נרלי – היפהפיה החיננית עם כוח הסינוור והאש. ולטקע הלביבה ש...וכאן אני באמת עוצר, אני לא יכול לגלות את כוחות העל המדהימים שלה, ואיזה דברים שהחבורה הזו עושה...
הייתי שמח לכתוב שיר. רק שיר אחד.
אבל באמת שווה.
כשהייתי בן שבע עשרה גנבתי שולחן שחמט מבית אבות ליד שכונת מגורי. זה היה אחרי שקראתי את החטא ועונשו. לא, לא הרגתי זקנה, אבל הייתי חייב לעשות משהו, להרגיש רסקולניקוב. עד היום כשאני קורא את דוסטוייבסקי אני נהייה קצת חולה, קצת מקבל חום, מהמתח הפנימי שהדמויות האינטנסיביות שלו נמצאות בו באופן תמידי. אני לא יודע אם רציונלית אני רוצה להתחלף עם הנסיך מישקין או עם איוואן קראמזוב אך לשם אני נמשך, לרוסיה של המאה ה19.
באדיבות עולם הספרים של רז
על הספר בתגובה הבאה
