על המדף🎬

יעלקר

Well-known member
מנהל
1721926821104.png

הרפתקה בווטסאפ-אורית רינגל אמיר/הוצאה:רימונים/2018/קטגוריה:ילדים ונוער, נוער צעיר

תקציר

מי האלמוני ששולח הודעות בווטסאפ הכיתתי כדי לסכסך בין ילדי הכיתה?
מיהו אותו אלמוני שגם שולח מסרונים מסתוריים לאחת מבנות הכיתה?
שיר, סתיו וליאה, מנסות לפתור את התעלומה וחושפות את עצמן לסכנה.
זהו סיפור שקורה בעולם שבו שולטות הודעות הווטסאפ והרשתות החברתיות. עולם שמלבד הכיף שבו, הוא מייצר גם הזדמנויות לאירועים וסכנות שצריך לדעת להיזהר מפניהן.
אורית רינגל אמיר כותבת שנים ברגישות רבה לילדים בגילאי בית הספר היסודי והנוער הצעיר ומבינה היטב את עולמם.
אורית רינגל אמיר היא רעיונאית ופרסומאית שעוסקת כיום בציור ובכתיבת ספרי ילדים ונוער. ספריה מצטיינים באהבה לילדים ולבעלי חיים. ניתן לשלוח לאורית מכתבים והתרשמויות מהספרים שלה ל: [email protected]
הספר מיועד לילדי כיתות ו'-ז'.


פרק 1

תמי, אמא של שיר, נכנסה לחדרה של שיר ובידיה ערמת בגדים שגיהצה בשבילה. לעיניה התגלתה בתה, יושבת על המיטה ודמעות זולגות מעיניה. "מה קרה, שיר?" שאלה. "זה בגלל הטלפון הנייד שאיבדת? אל תבכי, מתוקה. זה יכול לקרות. אבא אמר שייתן לך את הטלפון הישן שלו. די, יפה שלי, תירגעי, זה רק טלפון."
תמי ליטפה את שערה המתולתל של שיר ויצאה מהחדר. אבל הבכי של שיר התחדש. היא לא יכלה לספר לאמא שלה שהיא לא בוכה בגלל הטלפון. איך היא יכולה לספר שהיא בוכה בגלל החברות הטובות שלה, סתיו ולִיאה?
כבר שבועיים הן מתעלמות ממנה, ולא רק הן: גם שאר הבנות בכיתה. בבית הספר הכול כאילו רגיל, וגם בהפסקות הן משתפות אותה במשחקים, אבל הן מתייחסות אליה בקרירות ובקושי מדברות אִתה. מה שהכי חסר לה הם הדיבורים, הצחוקים והרכילויות המשותפות. אפילו בשיעורי המחול, שבהם הקפידו תמיד לעמוד אחת מאחורי השנייה ליד הבר, הן התחילו להתרחק ממנה ולעמוד בצד השני של הסטודיו.
היה קשה לא להגיד כלום בבית, כי גם תמי שמה לב למה שקורה. "איפה החברות שלך?" שאלה את שיר. "למה הן כבר לא באות לבקר אחרי הצהריים?"
"הן בטח עסוקות," ענתה שיר. "יש לנו עכשיו המון שיעורים." ובלִבָּה חשבה - ברור שזה לא נכון.
אמנם אורי ורועי, החברים הכי טובים שלה מבין הבנים, המשיכו להתייחס אליה כרגיל, אבל שיר לא הפסיקה להיות עצובה. היא נזכרה בגעגועים בשבתות שבהן הייתה נפגשת תמיד עם סתיו וליאה, ושלושתן היו רואות יחד סרט ב-וי.או.די. יחד זללו ממתקים, צחקו וקשקשו.
בשבת בבוקר, אחרי עוד שבוע קודר וקר, החליטה שיר לשלוח להן הודעה בווטסאפ. סתיו ענתה שהיא לא בבית, וליאה השיבה שהיא הולכת עם הוריה לבקר את בני הדודים שלה.
שיר הרגישה שהן משקרות. היא ישבה עצובה בחדרה ולא ידעה מה לעשות. היידי, הכלבה הגדולה של המשפחה, הרגישה שמשהו לא בסדר אצל שיר. היידי הייתה כלבת הרים שוויצרית בעלת חושים חדים במיוחד, שאולפה למשימות שמירה והצלה. אם נתנו לה להריח חפץ של אדם שהלך לאיבוד, היא הייתה מוצאת אותו בעזרת חוש הריח המפותח שלה, ומושיטה לו עזרה. הכלבה הניחה את רגליה הקדמיות על ברכיה של שיר והחלה ללקק את פניה. "היידי, הן כבר לא אוהבות אותי," אמרה שיר, ודמעה זלגה מעיניה הכחולות, פילסה את דרכה מעל אפה הקטן והסולד והגיעה לשפתיה. שיר המשיכה לבכות, אבל נראה היה שלהיידי יש פתרון. היא יצאה מהחדר וחזרה כעבור דקה כשהיא מחזיקה בפיה את הקולר שלה.
"את רוצה שנלך לטייל?" חייכה שיר מבעד לדמעות. "זה יום כל כך יפה, הגשם הפסיק והשמש זורחת, אולי באמת נצא לטיול בפארק." היא קמה ממקומה וקראה לעבר אמה, שהייתה עסוקה בבישול: "אמא, אני הולכת עם היידי לפארק."
"תחזרי לארוחת הערב," אמרה תמי והפריחה נשיקה לעברה.
שיר טיילה עם היידי ברחובות הכפר שלהם ושחררה אותה בפארק היפה שבמרכז הכפר. הכלבה שמחה להיות חופשייה. היא שיחקה ורדפה אחרי כלבים אחרים במרץ רב. איזה כיף להסתכל עליה, חשבה שיר, היא כל כך מיוחדת ויפה, כולה שחורה ויש לה בחזה ועל הראש קישוטים בלבן ובחום. כל מי שרואה אותה מתלהב ממנה, חוץ מזה היא גם ממש חכמה ונאמנה, וכששיר מטיילת אִתָּה, או נשארת אִתָּה לבד בבית, היא מרגישה בטוחה ולא מפחדת מכלום.

*
השאלון עם אורית רינגל אמיר, מחברת הספר “הרפתקה בוואטסאפ” (הוצאת רימונים)https://www.korebasfarim.com/2018/04/23/orit-ringel-amir/
 
למעלה