הפעם ב"על המדף", שמחתי לשוחח עם הסופרת עדי גולן, אשר הוציאה לאחרונה את "יש תנין בקצה הנחל הזה" בהוצאת כתר . נעים להכיר!
ספרי על עצמך
אני גרה בטבעון, נשואה למעין ואמא לעמית ושחר (בני 9 ו-5) שלא מפסיקים לריב ובהשראתם הספר. במקצועי אני קלינאית תקשורת, עובדת עם ילדים בגיל הרך במסגרת חינוכית וגם בקליניקה. אני אוהבת ספרים בכלל ובפרט שירה וספרות ילדים וכותבת כבר לא מעט שנים, בעיקר שירה ובשנים האחרונות בעיקר סיפורי ילדים. "יש תנין בקצה הנחל הזה" הוא הספר הראשון שלי.
מה הם הרגלי הכתיבה שלך?
למען האמת.. אין לי שגרת כתיבה קבועה. הזמן הטוב ביותר בשבילי ל"כתיבה" הוא דווקא בזמן נהיגה. אז צצים להם מידי פעם רעיונות לסיפורים וכשהם מופיעים אני חושבת אותם די הרבה זמן (שבועות/ חודשים) עד שאני מתחילה לכתוב משהו. אני כן מקפידה לרשום לי כל רעיון כזה באיזו רשימה כדי שלא ילך לי לאיבוד (אחרי עצירת הרכב בצד כמובן).
לפעמים "זמן הבישול" של סיפור הוא ארוך ולפעמים זה תהליך קצר יותר. למשל הסיפור שרץ לי בראש בתקופה האחרונה הולך איתי כבר כמה חודשים ועדיין לא הצלחתי "לפצח" אותו ולמצוא לו סוף מתאים ומדויק. הוא בא איתי לכל מקום בשלב זה, עד שייפתר. כשאני לראשונה מתיישבת לכתוב את הסיפור, כבר די ברורים לי ההתחלה, האמצע והסוף שלו. הטיוטות הראשונות הן בדרך כלל גרועות מאוד ואז הסיפור עובר הרבה מאוד שיפורים ושיפוצים וגם זמן מנוחה בין לבין שמאפשר לי להסתכל עליו ממרחק ולראות בו דברים חדשים.
מתי התחלת לכתוב?
התחלתי לכתוב לפני 15 שנים בערך. כתבתי שירים בעיקר. בהמשך גם קצת סיפורים קצרים. אני חושבת שאת האהבה לספרי ילדים קיבלתי מהבית. אמא שלי עבדה כגננת והיא יודעת להעריך ספרות ילדים טובה והקריאה לנו לא מעט ספרים. בהמשך, המקצוע שלי החזיר אותי לספרי ילדים ואחר כך הילדים שלי. זו כבר היתה התאהבות של ממש. בשנתיים וחצי האחרונות, עיקר הכתיבה שלי היא סיפורים לילדים. לפני שנתיים בערך השתתפתי בסדנת ספרי הילדים של אורית גידלי ובהמשך בסדנה של יותם שווימר, משניהם קיבלתי כל כך הרבה! אחרי ההשתתפות בסדנאות הרגשתי שקשה לי למצוא את הדרך בעולם הזה, התייעצתי עם עופרה שפר ברוש (סופרת ילדים ועורכת) שעזרה לי במקצועיות רבה וייעצה לי. שלחתי את הסיפור, וכעבור כמה ימים קיבלתי את המייל המרגש ממיכל פז קלפ, עורכת ספרי הילדים הנהדרת של כתר, ומשם החלה דרך מעולה של עריכת הספר ואחר כך שלב האיורים הנפלא של אביאל בסיל שהפיח חיים בסיפור בשפע של הומור.
מה הם מקורות ההשראה שלך?
מקורות ההשראה שלי הם בדרך כלל סיטואציות יומיומיות שאני נתקלת בהן. בדרך כלל הן קשורות ליחסים בין ילדים או בין מבוגרים לילדים. אבסורדים של החיים הרבה פעמים 'תופסים' אותי בהקשר הזה. כמובן שזמן בטבע וטיולים משפחתיים תמיד עושים טוב ומאפשרים השראה וגם מרחב מרגיע שתומך בכתיבה. עוד מקור השראה משמעותי עבורי הוא קריאה של שירה ושל ספרות ילדים טובה.
אילו ספרים או סופרים השפיעו על סגנון הכתיבה שלך?
השפיע עלי סופר ומאייר הילדים הידוע מאוד ג'ון קלסן ("אני רוצה את הכובע שלי" וספריו הנוספים). הייחודיות בספרים שלו, המינימליזם, הטקסט הקצרצר, הדיאלוגים וההומור הלא שגרתי. כמוהו גם אוליבר ג'פרס ובעיקר בספר "מה שנבנה יחד" וסופי בלקול בעיקר ב"אם תבוא לכדור הארץ" וב-Hello Lighthouse המופלאים. וכמובן שהספר האגדי "ארץ יצורי הפרא"/ מוריס סנדק.
ספרי על הספר הכי טוב שקראת בשנה האחרונה
אני מאוד אוהבת לקרוא שירה ונהנתי במיוחד מספר הביכורים של קרן דוד הרטמן "הכל צמא בך", עוד ספר מנחם קצרצר וקסום בעיני הוא "הילד, החפרפרת, השועל והסוס"/ צ'רלי מקיסי וספר ילדים שהתאהבתי בו לאחרונה הוא "חפרפרת לא לבד"/ מיה טצוקאווה.
מה הם שלושת הטיפים הכי חשובים בעיניך לסופר/ת המתחילים
+ לקרוא הרבה הרבה ספרים מהז'אנר הרלוונטי. זה תמיד מלמד אותי המון.
+ אחרי שסיפור "מוכן", יכולת השיפוט שלי לגביו (אם הסיפור טוב או לא ומה כדאי לשפר בו), היא מוגבלת מאוד ואני זקוקה לעזרה מבחוץ. אני נעזרת קודם כל בבעלי שהוא העורך הראשון שלי
וגם נעזרת בכותבים נוספים, שזה נפלא ועוזר לי מאוד לדייק את הכתיבה.
+ זה טיפ שקשה במיוחד ליישום (עבורי לפחות...) החזקת האמונה לאורך זמן שבסוף אולי זה יקרה ויצא מזה ספר. להחזיק באמונה הזו למרות כל המהמורות שבדרך.
ספרי לנו על הספר החדש שלך
"יש תנין בקצה הנחל הזה" הוא ספר ילדים לגילאי 4-7 פחות או יותר. זהו ספר שעוסק בנושא של יחסים בין אחים וריבים בין אחים.
הוא מספר על שני אחים (שפני סלע) שרבים על סירה שמצאו בנחל. הם כל כך שקועים בריב שלהם ובמי יקבל את הסירה, שהם בכלל לא שמים לב שהסירה היא בעצם תנינה רעבה. כל מיני הרפתקאות קורות להם בדרך. בהמשך גם התנינה פוגשת את אחותה ואז גם הן כמובן רבות ומשלימות ורבות עוד קצת, כמו השפנים, אבל למרות כל הריבים של כולם, ברגע האמת האחיות והאחים שומרים זה על זה ואוהבים זה את זה אהבת אמת.
באופן מכוון אין לספר איזה מסר מוגדר ו'מחנך'. הוא קצת כמו מראה שעוזרת להתבונן מבחוץ בהומור על מה שקורה במערכת היחסים הזו בין אחים. בעצם כל האחים והאחיות בסיפור בסופו של דבר רבים ומשלימים ושוב ושוב... אני רוצה לקוות שהקריאה של הספר יוצרת איזה רגע משפחתי של הנאה ושל יחד וגם של התבוננות על היחסים עם קצת צחוק.
מה מקור ההשראה שלך לספר החדש?
הספר הוא בהשראת הילדים שלי והריבים שלהם... הם רבים לא מעט אז קיבלתי שפע של השראה בעניין הזה
. לי כאמא לא תמיד פשוט להניח להם לריב, יש איזה צורך לעצור את הריב ולהרגיע את הרוחות, אבל הבעיה היא שמאוד מהר הריב מתחיל מחדש. באיזה רגע שבו התבוננתי על עוד אחד מהריבים שלהם מהצד, זה הצחיק אותי נורא. הם כל כך היו מרוכזים בריב עצמו כאילו זה הדבר החשוב ביותר בעולם. אותו רגע גרם לסיפור הזה להיכתב.
מה הפידבק הכי מרגש שקבלת על ספרך?
הכי מרגשות אותי תמונות של אחים שקוראים יחד את הספר ונהנים יחד.
האם עובדת על ספר חדש?
אני עובדת תמיד על סיפור נוסף (באותו הז'אנר - picture book). אני כנראה חייבת שתמיד יהיה לי איזה סיפור "לפצח"
.
האם מעניין אותך להתנסות בז'אנר נוסף?
אני מאוהבת בז'אנר ה picture book, אבל מעניין אותי להתנסות גם בז'אנרים של ספרים לילדים גדולים יותר כמו ראשית קריאה ואולי גם middle grade. ושירה תמיד תמיד מעניינת אותי (פה ושם אני כותבת גם שירים).
לו היית יכולה להתחלף ליום עם גיבור ספרותי, במי היית בוחרת? ולמה?
איזו שאלה קשה... אולי הייתי בוחרת להתחלף עם בילבי (אבל בלי כל הצער שהיא עברה...), הייתי לוקחת ממנה רק את החופש וחוסר העכבות (ממש ההיפך ממני), ליום אחד יכולתי אולי להנות מזה
תודה רבה, ובהצלחה.
באדיבות
ראהhttps://www.tapuz.co.il/threads/חדש...-בסיל-קטגוריה-ספרות-ילדים-הוצאה-כתר.15688160/
אני גרה בטבעון, נשואה למעין ואמא לעמית ושחר (בני 9 ו-5) שלא מפסיקים לריב ובהשראתם הספר. במקצועי אני קלינאית תקשורת, עובדת עם ילדים בגיל הרך במסגרת חינוכית וגם בקליניקה. אני אוהבת ספרים בכלל ובפרט שירה וספרות ילדים וכותבת כבר לא מעט שנים, בעיקר שירה ובשנים האחרונות בעיקר סיפורי ילדים. "יש תנין בקצה הנחל הזה" הוא הספר הראשון שלי.
למען האמת.. אין לי שגרת כתיבה קבועה. הזמן הטוב ביותר בשבילי ל"כתיבה" הוא דווקא בזמן נהיגה. אז צצים להם מידי פעם רעיונות לסיפורים וכשהם מופיעים אני חושבת אותם די הרבה זמן (שבועות/ חודשים) עד שאני מתחילה לכתוב משהו. אני כן מקפידה לרשום לי כל רעיון כזה באיזו רשימה כדי שלא ילך לי לאיבוד (אחרי עצירת הרכב בצד כמובן).
לפעמים "זמן הבישול" של סיפור הוא ארוך ולפעמים זה תהליך קצר יותר. למשל הסיפור שרץ לי בראש בתקופה האחרונה הולך איתי כבר כמה חודשים ועדיין לא הצלחתי "לפצח" אותו ולמצוא לו סוף מתאים ומדויק. הוא בא איתי לכל מקום בשלב זה, עד שייפתר. כשאני לראשונה מתיישבת לכתוב את הסיפור, כבר די ברורים לי ההתחלה, האמצע והסוף שלו. הטיוטות הראשונות הן בדרך כלל גרועות מאוד ואז הסיפור עובר הרבה מאוד שיפורים ושיפוצים וגם זמן מנוחה בין לבין שמאפשר לי להסתכל עליו ממרחק ולראות בו דברים חדשים.
התחלתי לכתוב לפני 15 שנים בערך. כתבתי שירים בעיקר. בהמשך גם קצת סיפורים קצרים. אני חושבת שאת האהבה לספרי ילדים קיבלתי מהבית. אמא שלי עבדה כגננת והיא יודעת להעריך ספרות ילדים טובה והקריאה לנו לא מעט ספרים. בהמשך, המקצוע שלי החזיר אותי לספרי ילדים ואחר כך הילדים שלי. זו כבר היתה התאהבות של ממש. בשנתיים וחצי האחרונות, עיקר הכתיבה שלי היא סיפורים לילדים. לפני שנתיים בערך השתתפתי בסדנת ספרי הילדים של אורית גידלי ובהמשך בסדנה של יותם שווימר, משניהם קיבלתי כל כך הרבה! אחרי ההשתתפות בסדנאות הרגשתי שקשה לי למצוא את הדרך בעולם הזה, התייעצתי עם עופרה שפר ברוש (סופרת ילדים ועורכת) שעזרה לי במקצועיות רבה וייעצה לי. שלחתי את הסיפור, וכעבור כמה ימים קיבלתי את המייל המרגש ממיכל פז קלפ, עורכת ספרי הילדים הנהדרת של כתר, ומשם החלה דרך מעולה של עריכת הספר ואחר כך שלב האיורים הנפלא של אביאל בסיל שהפיח חיים בסיפור בשפע של הומור.
מקורות ההשראה שלי הם בדרך כלל סיטואציות יומיומיות שאני נתקלת בהן. בדרך כלל הן קשורות ליחסים בין ילדים או בין מבוגרים לילדים. אבסורדים של החיים הרבה פעמים 'תופסים' אותי בהקשר הזה. כמובן שזמן בטבע וטיולים משפחתיים תמיד עושים טוב ומאפשרים השראה וגם מרחב מרגיע שתומך בכתיבה. עוד מקור השראה משמעותי עבורי הוא קריאה של שירה ושל ספרות ילדים טובה.
השפיע עלי סופר ומאייר הילדים הידוע מאוד ג'ון קלסן ("אני רוצה את הכובע שלי" וספריו הנוספים). הייחודיות בספרים שלו, המינימליזם, הטקסט הקצרצר, הדיאלוגים וההומור הלא שגרתי. כמוהו גם אוליבר ג'פרס ובעיקר בספר "מה שנבנה יחד" וסופי בלקול בעיקר ב"אם תבוא לכדור הארץ" וב-Hello Lighthouse המופלאים. וכמובן שהספר האגדי "ארץ יצורי הפרא"/ מוריס סנדק.
אני מאוד אוהבת לקרוא שירה ונהנתי במיוחד מספר הביכורים של קרן דוד הרטמן "הכל צמא בך", עוד ספר מנחם קצרצר וקסום בעיני הוא "הילד, החפרפרת, השועל והסוס"/ צ'רלי מקיסי וספר ילדים שהתאהבתי בו לאחרונה הוא "חפרפרת לא לבד"/ מיה טצוקאווה.
+ לקרוא הרבה הרבה ספרים מהז'אנר הרלוונטי. זה תמיד מלמד אותי המון.
+ אחרי שסיפור "מוכן", יכולת השיפוט שלי לגביו (אם הסיפור טוב או לא ומה כדאי לשפר בו), היא מוגבלת מאוד ואני זקוקה לעזרה מבחוץ. אני נעזרת קודם כל בבעלי שהוא העורך הראשון שלי
+ זה טיפ שקשה במיוחד ליישום (עבורי לפחות...) החזקת האמונה לאורך זמן שבסוף אולי זה יקרה ויצא מזה ספר. להחזיק באמונה הזו למרות כל המהמורות שבדרך.
"יש תנין בקצה הנחל הזה" הוא ספר ילדים לגילאי 4-7 פחות או יותר. זהו ספר שעוסק בנושא של יחסים בין אחים וריבים בין אחים.
הוא מספר על שני אחים (שפני סלע) שרבים על סירה שמצאו בנחל. הם כל כך שקועים בריב שלהם ובמי יקבל את הסירה, שהם בכלל לא שמים לב שהסירה היא בעצם תנינה רעבה. כל מיני הרפתקאות קורות להם בדרך. בהמשך גם התנינה פוגשת את אחותה ואז גם הן כמובן רבות ומשלימות ורבות עוד קצת, כמו השפנים, אבל למרות כל הריבים של כולם, ברגע האמת האחיות והאחים שומרים זה על זה ואוהבים זה את זה אהבת אמת.
באופן מכוון אין לספר איזה מסר מוגדר ו'מחנך'. הוא קצת כמו מראה שעוזרת להתבונן מבחוץ בהומור על מה שקורה במערכת היחסים הזו בין אחים. בעצם כל האחים והאחיות בסיפור בסופו של דבר רבים ומשלימים ושוב ושוב... אני רוצה לקוות שהקריאה של הספר יוצרת איזה רגע משפחתי של הנאה ושל יחד וגם של התבוננות על היחסים עם קצת צחוק.
הספר הוא בהשראת הילדים שלי והריבים שלהם... הם רבים לא מעט אז קיבלתי שפע של השראה בעניין הזה
הכי מרגשות אותי תמונות של אחים שקוראים יחד את הספר ונהנים יחד.
אני עובדת תמיד על סיפור נוסף (באותו הז'אנר - picture book). אני כנראה חייבת שתמיד יהיה לי איזה סיפור "לפצח"
אני מאוהבת בז'אנר ה picture book, אבל מעניין אותי להתנסות גם בז'אנרים של ספרים לילדים גדולים יותר כמו ראשית קריאה ואולי גם middle grade. ושירה תמיד תמיד מעניינת אותי (פה ושם אני כותבת גם שירים).
איזו שאלה קשה... אולי הייתי בוחרת להתחלף עם בילבי (אבל בלי כל הצער שהיא עברה...), הייתי לוקחת ממנה רק את החופש וחוסר העכבות (ממש ההיפך ממני), ליום אחד יכולתי אולי להנות מזה
באדיבות
עולם הספרים של רז
ראהhttps://www.tapuz.co.il/threads/חדש...-בסיל-קטגוריה-ספרות-ילדים-הוצאה-כתר.15688160/