על המסע

[לזרושקה]

על המסע

היי אני רעות. אני כבר בת 17 וקצת.. חזרתי מהמסע לפני 3 חודשים.. היה לי מדהים.. באמת.. יצאתי למסע מטעם הנוער הנוער והלומד (תנועת נוער - למי שלא מכיר) אני כותבת את ההודעה הזאת כדי לשתף אותכם במה שחוויתי.. היו הכנות למסע.. במשך חודשיים לפני עברנו פעולות. פעם בשבוע.. פעולות, סמינר.. עברנו המון תכנים.. היה מעניין, בעיקר מרגש כנה ואמיתי.. בעיקר דיברנו על הבחירות של האנשים בגטאות ובמחנות.. על החיים, על עתיד.. כשהגענו לפולין.. היה מוזר.. קודם כל חחחח לא היה כזה קר (זה היה מוזר!) כשנתחתנו.. נסענו לקראקוב.. והיא עיר יפיפיה לדעתי.. והיה מוזר.. ממש.. כאילו תמיד חשבתי על פולין כמדינה קרה (ולא רק מבחינת טמפ') כמדינה קודרת ואפורה, עצובה.. ופתאום אני בקראקוב.. אוכלת עם חברים ואפילו מדברים על דברים שהם לא שואה, גטאות, ומחנות.. ביום השני.. הגענו לאושוויץ. לא הרגשתי כלום.. לא בכיתי, הרגשתי כאילו אני במוזיאון.. ודיברו איתנו על זה.. שזה נורמלי.. ולגיטימי.. שזה יבוא.. זה לא חייב לבוא ישר.. לוקח לזה זמן.. כל הזמן דיברו איתי על המשמועתיות שבכל המסע הזה.. ולא מצאתי אותה.. רק ביום החמישי למסע, כשהלכנו באחד מהמחנות או בגטאות.. (אני נצטערת אבל אני לא זוכרת) פתאום הרגשתי את זה.. הרגשתי הרגשה מאוד חזקה.. משמעויות כזו, ומן ריקנות שכזו.. ואני לא היחידה.. גם עוד חברים שלי הרגישו כמוני.. והטקס הגדול.. וואו וואו.. היה מרגש.. יה מרגש לראות עוד 500-600 של נערים ונערות לוהשים חולצות כחולות.. היה מרגש לראות אותם, עומדים שם, בח' ענקית כזו.. היה מיוחד.. להסתכל, ולהקשיב לטקסטים שנאמרו בטקס.. בכל ערב, אחרי שכבר היינו במלון, ואחרי ארוחת ערב - עברנו שיחות לילה.. או יותר נכון - פעולות.. על מה שעברנו ביום, ופעולות על החיים.. שוב.. על הבחירות.. האם יש צדק מוחלט, טוב מוחלט.. ועלינו.. על החיים שלנו, מה אנחנו מרגישים.. היה לי מסע מדהים... ואני לא מתחרטת לשניה שיצאתי למסע הזה.. מה איתכם? ספרו חברים.. איך היה המסע.. איך זה השפיע עליכם? אתם מרגישים שהתבגרתם יותר? כן? לא? אגב.. לקחתי מהפורום הזה המון עצות לקראת המסע.. תודה חברים

 

[דנדוושש]

המסע שלי

כתבת יפה, אהבתי לקרוא ^ גם אני חזרתי לפני (כמעט) 3 חודשים.. (חחח מחר לפני 3 חודשים יצאנו) והיה לי מסע מדהים.. באמת. בקשר לאושוויץ.. אצלי זה דווקא היה ההפך אולי כי אתם הייתם שם בתחילת המסע ואנחנו היינו יום אחד לפני הסוף, כשכבר "סחבנו" איתנו מסע שלם, סיפורים, המון שיחות קבוצה רק שם באמת התפרקתי ובכיתי.. לפני זה אולי היו קצת דמעות בעיניים במחנות, סרטים, כששמענו סיפורים, ליד הבורות אבל רק באושוויץ, כשהיה לנו טקס של הקראת שמות עם האוטובוס בביתן היהודי והחשוך, ברקע היו שירים ממש עצובים כאלה.. וילדים קמו והקריאו שמות של המשפחות שלהם (אני באופן אישי לא הרגשתי בנוח לעשות את זה אבל הרבה אחרים כן) והדלקנו נרות... וזה היה כלכך עצוב וזה קצת מוזר.. דווקא זה מה שגרם לי לבכות? אחרי שראיתי תאי גזים? ערמות נעליים? בורות ריקים מכוסים בשלג?.... לאדעת.. חשבתי על סבא שלי מישהי שם הדליקה נר, הקריאה את השמות שלה ואמרה.. "לזכר כל כך הרבה אנשים שיכולתי להכיר" ותחשבו על זה.. איזה משפחה גדולה הייתה יכולה להיות לי? המון בני דודים רחוקים, אנשים... אמא שלי גדלה בלי להכיר את סבתא וסבא שלה :/ ואני מתגעגעת אליו יותר מתמיד לפני כמה ימים קראתי משהו שכתבתי בשדה תעופה בפולין (כשחיכיתי לטיסה חזרה) וגם מכתב שאמא כתבה לי (הם הפתיעו אותנו באחד הימים והביאו לנו מכתבים מהארץ) ופשוט התחלתי לבכות..... ואף אחד משניהם לא גרם לי להגיב ככה קודם. אני ממש מצטערת שסבא שלי נפטר כשהייתי קטנה (בת 10) ואף פעם לא הספקתי לעשות איתו שיחה רצינית על כל זה. לפני פולין (וגם אחרי.. יותר מתמיד) כלכך הייתי צריכה שהוא יהיה פה ואני כן מרגישה שהתבגרתי.. אולי אי אפשר לראות את זה מבחוץ, אבל מבפנים אני מרגישה כל כך שונה יוצא לי לחשוב על המסע שלי הרבה מאז. יש את המשפט הזה.. "יצאתי עם הרבה שאלות וחזרתי עם הרבה יותר" אז לפני זה חשבתי שהוא סתם פלצני אבל הוא ממש נכון.... גם אני לקחתי הרבה עצות לפני הוא ממש מעולה! [:

 

[לזרושקה]

תודה

אני שמחה שהיה לך משמעותי.. זה אחד הדברים הכי חשובים במסע.. יצאת מבית ספר או מתנועת נוער?

 

[דנדוושש]

אני..

מהבית ספר היו אצלנו הרבה שהתלבטו מאיפה לצאת.. כי יש כאלה שאומרים עם הבית ספר וחלק עם התנועה אבל אף אחד לא יכול לדעת כי אף אחד לא יצא עם שניהם חחח

 

[לזרושקה]

רגע שניה..

את באיזו שהיא תנועת נוער? הנוער העובד והלומד? צופים? בית"ר? שומר הצעיר? הנוער הלאומי? חחחח ואם כן.. אז למה בסופו של דבר החלטת לצאת מבית ספר ולא מאחת התנועות? ומההיו התלבטויות של החברים שלך אם לצאת מכאן או מכאן?

 

[סתם אושר]

בכלל לא מוזר..

אני גם בכיתי בביתן החשוך.. ולא בכיתי בטקסים או במקומות.. יש שם משפט על הקיר.... מישהו זוכר איזה משפט כתוב שם? באושוויץ יש שולחן של בגדים, נעליים של ילדים... זה היה לי הכי מרגש.. יש לי אחיינים שהם האנשים הכי יקרים לי.. ולא יכלתי שלא לחשוב עליהם.. הייתי שם מלפני חודשיים.. היה מדהים..

 

[לזרושקה]

כל אחד חווה אחרת את המסע

וגם כל אחד מקבל אחרת את הדברים שם..

 

[דנדוושש]

כתוב שם..

משהו על קין והבל.. משהו עם אדמה.. אני זוכרת שניסיתי לקרוא את זה אבל היה חשוך ולא ממש הצלחתי השיער ממש זיעזע אותי פשוט... ערמות של שיער........ והייתי שם גם צחה אחת.. עם הגומיה ! וחברה שלי שתמיד יש לה יציאות כאלה אמרה "זה נראה ממש כיף לקפוץ על זה" וזה זיעזע אותי כלכך :|

 

[חייםלוי]

תודה לשתיכן על השיתוף בחוויות

מהש את כותבת רק מאשש את מה שכתבו כבר אחרים קודם שהחוויות והמשמעות של המסע מתבררות לנוסעים רק אחרי זמן מה ולא בזמן השהות שם. חלק נכבד ממי שנסע רואה במסע חוויה מעצבת את האישיות שתהיה אתו עוד הרבה זמן.

 

[Pukipsey007]

../images/Emo24.gifתודה רעות../images/Emo140.gif

ששיתפת אותנו..

(ד"א, איך אפשר שלא להכיר את הנוע"ל

)

 

[לזרושקה]

חחחחח

אין בעד מה!! אגב.. היית פעם בנוע"ל?? מאיפה את יצאת למסע? בית ספר או תנועת נוער?

 

[Pukipsey007]

../images/Emo24.gif ברור../images/Emo70.gif../images/Emo20.gif

הייתי בקייטנה של הנוע"ל בכיתה ה' נראה לי ואח"כ הייתי קצת חבצולית בכיתה ח' או משהו ואז באתי לכמה פעולות בכיתה ט' או י'.. אבל יצאתי דרך ביה"ס,

 

[לזרושקה]

חחחח

יאא איזה מאגניב שגם את היית בנוע"ל!!! התכוונת לקן חבצלת?? (אני איתם בגרעין!) לפני כמה זמן יצאת למסע? בת כמה את עכשיו?

 

[Pukipsey007]

היי, אני לא זקנה ../images/Emo10.gif

חח

יצאתי בכיתה י"א, באפריל 2005

[עכשיו אני בת 20] זה קן חבצלת

אוקיי

 

[לזרושקה]

חלילה וחס - את לא זקנה!!!