המורי הזקן
New member
על הסף....
טוב,החלטתי לשחרר קצת.
זה זמן מה שאני לא מסופק מהחיים שלי ובשבועות האחרונים זה תפס תאוצה.נפרדתי מחברה שלי ועכשיו אני בחיפוש אחרי בחורות לקשר ללא התחייבות.כבר אין לי כח להכין קפה בבוקר,אפילו הדלקתי את הדוד של המים החמים קודם ואין לי חשק להיכנס להתקלח.אפילו על אימונים בחדר הכושר,שביקור בו נחשב אצלי כמדד למשמעת,התמדה ואחריות אני מוותר מדי פעם.זו גם נראית לי הסיבה שבגללה נפרדתי ממנה:
אין לי כח.
אני לא יכול להניע את עצמי לעשות דברים. סתם להכין סנדוויץ',לחתוך סלט,לסדר את החדר.אני נהיה עצבני מזה.אני לא אעשה זאת,אבל במצב כזה בא לי לשבור משהו,להרביץ למישהו,כעס אדיר אצור בתוכי ואין לי איפה להוציא אותו.אני לוחץ PLAY אבל בפנים אין קלטת.אני רוצה ואני יודע שזה יעבור
אין לי משמעות לחיי היומיום שלי,הכל חולף בלי שנעשה בו שומדבר,למרות שאני מצליח לדאוג לעצמי ברמה הפיסית.אני עובד,מרוויח כסף,אבל עדיין יכול לקום בבוקר ולא לצאת מהמיטה שעה כי אני לא מרגיש שיש לי למה. נו,עוד פעם להכין קפה?עוד פעם להתקלח?עוד פעם להתלבש?
אולי בעבודה אני מצליח לצאת מזה.יש חברים,צוחקים מדי פעם,סופי שבוע על בירה טובה....זה באמת מוציא.אבל אז חוזרים הביתה,ו....זה חוזר.חוזר לאגרף את הקיר,להיות עייף למרות שישנתי טוב,למרות שאני מצליח לכלכל את עצמי ואולי גם אלמד את המקצוע שאני רוצה סופסוף.גבר שלא לומד זה מרתיע בחורות,אפילו למשהו זמני.
אני גם לא חושב שאי פעם אהיה בזוגיות רצינית באמת,פשוט כי אני לא טיפוס של מסגרת והתחייבות.אין לי בעיה עם זה,ואני גם לא רוצה לאכזב את האישה שתהיה איתי.אין סיבה להיות מחויב למישהי.אני מרגיש שנגזר עליי להיות נע ונד עד שלא יודע מה,יימאס לי מעצמי או משהו.מה לעשות,אני חייב ריגושים וגם עם חברה שלי הפיתויים מבחוץ נצצו לי בעיניים.מצטער,אימפולסיבי,ועכשיו שנפרדנו אני מבחינתי משחרר את כל הסוסים החוצה.אני נראה טוב ואני הולך לנצל את זה עד הסוף.נמאס לי להיות מחויב.
זהו,הלוואי שיכלתי לשחרר עוד אבל אין לי איך.מתחיל לטפל בעצמי ומקווה שיהיה טוב.
טוב,החלטתי לשחרר קצת.
זה זמן מה שאני לא מסופק מהחיים שלי ובשבועות האחרונים זה תפס תאוצה.נפרדתי מחברה שלי ועכשיו אני בחיפוש אחרי בחורות לקשר ללא התחייבות.כבר אין לי כח להכין קפה בבוקר,אפילו הדלקתי את הדוד של המים החמים קודם ואין לי חשק להיכנס להתקלח.אפילו על אימונים בחדר הכושר,שביקור בו נחשב אצלי כמדד למשמעת,התמדה ואחריות אני מוותר מדי פעם.זו גם נראית לי הסיבה שבגללה נפרדתי ממנה:
אין לי כח.
אני לא יכול להניע את עצמי לעשות דברים. סתם להכין סנדוויץ',לחתוך סלט,לסדר את החדר.אני נהיה עצבני מזה.אני לא אעשה זאת,אבל במצב כזה בא לי לשבור משהו,להרביץ למישהו,כעס אדיר אצור בתוכי ואין לי איפה להוציא אותו.אני לוחץ PLAY אבל בפנים אין קלטת.אני רוצה ואני יודע שזה יעבור
אין לי משמעות לחיי היומיום שלי,הכל חולף בלי שנעשה בו שומדבר,למרות שאני מצליח לדאוג לעצמי ברמה הפיסית.אני עובד,מרוויח כסף,אבל עדיין יכול לקום בבוקר ולא לצאת מהמיטה שעה כי אני לא מרגיש שיש לי למה. נו,עוד פעם להכין קפה?עוד פעם להתקלח?עוד פעם להתלבש?
אולי בעבודה אני מצליח לצאת מזה.יש חברים,צוחקים מדי פעם,סופי שבוע על בירה טובה....זה באמת מוציא.אבל אז חוזרים הביתה,ו....זה חוזר.חוזר לאגרף את הקיר,להיות עייף למרות שישנתי טוב,למרות שאני מצליח לכלכל את עצמי ואולי גם אלמד את המקצוע שאני רוצה סופסוף.גבר שלא לומד זה מרתיע בחורות,אפילו למשהו זמני.
אני גם לא חושב שאי פעם אהיה בזוגיות רצינית באמת,פשוט כי אני לא טיפוס של מסגרת והתחייבות.אין לי בעיה עם זה,ואני גם לא רוצה לאכזב את האישה שתהיה איתי.אין סיבה להיות מחויב למישהי.אני מרגיש שנגזר עליי להיות נע ונד עד שלא יודע מה,יימאס לי מעצמי או משהו.מה לעשות,אני חייב ריגושים וגם עם חברה שלי הפיתויים מבחוץ נצצו לי בעיניים.מצטער,אימפולסיבי,ועכשיו שנפרדנו אני מבחינתי משחרר את כל הסוסים החוצה.אני נראה טוב ואני הולך לנצל את זה עד הסוף.נמאס לי להיות מחויב.
זהו,הלוואי שיכלתי לשחרר עוד אבל אין לי איך.מתחיל לטפל בעצמי ומקווה שיהיה טוב.