על הפכים נמשכים

[noa128]

על הפכים נמשכים

משפט אחד במיוחד, מתשובתה של ללי לגריפון אתמול - נתקע לי בראש ומסרב לצאת. "...איך אדם שכ"כ רוצה חופש מוצא את עצמו חי עם סוהר ולא עם פרפר?" מהר מאד אחרי קריאת המשפט הזה התחוור לי שהמשפט הזה מתאר אותי בדיוק רב... - פרפר שהחופש הכי חשוב לו, שהתחבר עם איש שלא תמיד מאפשר את העניין.. ואני מפנה אליכם את השאלה - איפה המשפט הזה פוגש אתכם? האם גם אתם בחרתם בנזוג שהוא ההיפך המוחלט מכם ומשום מה הרגיש לכם "מתאים"?

 

[פּרפרית]

../images/Emo13.gif אני אשפית ההפכים!

חחח.... אבל, משהו אחד שאין לי בו פשרות זה החופש שלי ויד ביד בבית..... בפרק א' הוא היה איש קשה, מקובע, ללא פשרות- טוב, נו...מזל אריה. (ההפך הגמור שלי) אבל, הקפיד להשאיר לי מרחב מחיה. אולי כי ראה כמה זה חשוב לי? פרק ב' היה הרבה יותר נחמד (להוכחה הקשר שלו עם הבנים שלי), חברותי, מאוד מאוד מאוד ישראלי איתו קצת היה יותר קשה עניין החופש אבל, מתחילת היחסים הבהרתי שאין פשרות, אני צריכה "אוויר" מידי פעם אין דבר כזה חקירות מיותרות- אם זה חשוב ואתה רוצה לספר תספר אם לא סימן שזה לא מעניין. לקח לו זמן להתרגל אלי..... (עכשיו לוקח לו זמן להתרגל בלעדי) פרק ג

אולי אם ימצאו חיים על מאדים ימצא האחד שיתאים לי.....

 

[kisslali]

נדמה לי שכולנו כך, בדרך זו או אחרת

ומה שהופך את הסיפור למוצלח לדעתי זה אם נפגשים באמצע. השאלה היא כמה אדם מודע לעצמו מראש וכאן לדעתי מתחיל הלופ: כשצעירים פחות מודעים אבל גם פחות מקובעים, בהמשך הופכים יותר מודעים (לא כולם) אבל קשה יותר להתגמש. כל זה בהכללות היסטריות כמובן. אצלי, בפעם הראשונה זה היה אש ומים, אני עשיתי והוא הסכים, אני לקחתי אחריות והוא חי את היום, לגמרי לא בטוח שהייתה שם התאמה אבל היינו כ"כ צעירים שאיך שהוא למדנו לקבל אחד את השניה ולהיפך. בסיבוב השני היו כ"כ הרבה שיקולים אחרים. קודם כל שתיחס לילדי כמו שהיו שלו- גם אם הם לא יחזירו לו אותו יחס ועדיין יבין שהם תמיד תמיד יבואו לפניו, לפני כל דבר בעצם. זה לא פשוט בכלל. ונ.ב. נדמה לי שאמרתי את זה לביל ולא לגריפון. ללי

 

[noa128]

לא ממי, בדקתי במקורות ../images/Emo13.gif

אמרת לגריפון כשסיפר איך נחנק בביחד...

 

[kisslali]

סליחה, הסניליות, הגיל....

 

[noa128]

סלחתי ../images/Emo13.gif ומה שלומך בבוקר קר

וגשום זה ?

 

[האושר בדרך]

פעם ראשונה פה,ורוצה להגיב.....

כן, אני ובעלי הפכים מנוגדים, מאד מנוגדים,ולקח לי 12 שנה להחליט שאני לא רוצה בזה יותר,זה יצר המון בעיות,המון תיסכולים, המון דמעות, כשבאמצע ישנם הילדים. אני בן אדם פעיל, יוזם, לוקחת אחריות, מזיזה דברים, עושה עם עצמי דברים שאני אוהבת, לא יכולה לשבת דקה. והוא לעומת זאת, כל כך סומך עלי שאני אעשה הכל בשבילו, שזה מטריף לי את החושים, זה הגיע למצב שבו אני הייתי צריכה להזמין לו תור לרופא שינים ,כי הוא לא יודע מה להגיד. בכל המשברים שעברנו (ועברנו!!!!) הוא לא נקף אצבע, כי פעם תירץ שהוא עובד מדינה ואסור לו להתערב כדי לא להסתבך, ופעם כי הוא לא יודע מה לעשות, ואף פעם לא נתן כתף, גם במשבר הגדול שהבת הקטנה שלי עברה, וזה קשה, מאד קשה לעבור את כל הדברים האלו לבד. אז מנסים לגשר, ומנסים לפשר, והיו שיחות עם אנשי מקצוע ובינינו, ומה לא???? וכלום!!! רק תיסכול יצא לי מזה. אז לקחתי את עצמי בידים,והחלטתי החלטה אמיצה, שאני יכולה להסתדר גם בלעדיו, לא צריכה בן זוג שאני טובה בשבילו רק במיטה, את זה אני יכולה למצוא גם במקום אחר. אז זהו, עכשיו אנחנו בתהליכי גירושין, מקווה שיסתיים מהר,ומנסה להחזיק את הראש מעל המים עד שהכל יגמר. אז הפכים לעיתים זה דבר שלילי, דבר לא טוב לשני בני הזוג.