morning star
New member
על הפסיכולוגיה והפסיכולוגים
לפני מספר הודעות קפצה לה שאלה על טיפוסי האדם היונגאיים. איני מבין גדול בפסיכולוגיה, וחפשתי מקום מתאים לשאלות מעין אלו, אך פורום פסיכולוגיה אין. לכן, המקום המקורב ביותר היא דווקא כאן, מאחר וחלק מהפילוסופיה עוסקת גם בנבכי נשמתו של אדם. So, let`s cut to the chase - שאלתי היא, האם פסיכולוגים גורמים במודע או שלא במודע לתלות של המטופלים בהם והאם דבר זה עוזר או מזיק? לדעתי, העניין מזיק, מדוגמה בחיי הפרטיים. קרובת משפחתי הולכת לטיפול פסיכולוגי קבוע, ולמיטב הבנתי זו רק מהללת אותה, עזרה לה למצוא דיסלקציות שונות ומשונות וזאת ממשיכה בהתנהגות אימפולסיבית הגובלת (ולעיתים עוברת) בחוסר אחריות, ללא מחשבה רבה בטענה כי היא ``עצמאית`` (כפי שמעודדת אותה הפסיכולוגית אשר מוציאה מעברה את כל האגרסיות על ההורים אשר כמובן מואשמים במחדל). עובדה היא שכבר פוטרה והתפטרה מהרבה מקומות עבודה בגלל חוסר התאמה, וכך גם מהצבא. זאת הקטנה (קרובתי) עדיין הולכת לפגישות עם הפסיכולוגית שרק ``מחזקת`` את רוחה, ואני חושש כי נכונה לה נפילה גדולה (ואני מפלל כי לא יקרה כך) כאשר ``תתעורר``. האם זה נכון לבוא ולהתמודד עם העבר בצורה בוטה שכזו, להאשים את כל העולם, במקום לעשות נסיון אמיתי ללמוד מטעויות, לקחת אחריות אישית ולהגיד ``עד כאן טעויותיהם של אחרים. מה שנעשה נעשה וזאת אין להשיב. כעת אני מוטל רק בידיי ועלי האחריות לתקן את עצמי ולהאשים אחרים לא יעזור בכלום``. האם אנשים מחפשים מפלט בפסיכולוגיה מהתמודדות אמיתית, כואבת ככל שתהיה, אשר מביאה לתוצאות אמיתיות? או גם מהמציאות? הרי ``בעיות פסיכולוגיות`` הן דרך קלה, בצבא למשל, להשיג הקלות. גם אני חטאתי בכך בעבר (לא משהו רציני חס וחלילה, מפגש חד פעמי אשר הוציא אותי מאי נעימות מסויימת), אך אני מקווה כי מאז השתניתי, אחרת כל עבודתי הייתה לשווא... שלכם, פסיכי עם דיפלומות, הנווד ודז יקירה, לא שכחתי אותך, פשוט מרצי לזואולוגיה לא נגיש כעת...
לפני מספר הודעות קפצה לה שאלה על טיפוסי האדם היונגאיים. איני מבין גדול בפסיכולוגיה, וחפשתי מקום מתאים לשאלות מעין אלו, אך פורום פסיכולוגיה אין. לכן, המקום המקורב ביותר היא דווקא כאן, מאחר וחלק מהפילוסופיה עוסקת גם בנבכי נשמתו של אדם. So, let`s cut to the chase - שאלתי היא, האם פסיכולוגים גורמים במודע או שלא במודע לתלות של המטופלים בהם והאם דבר זה עוזר או מזיק? לדעתי, העניין מזיק, מדוגמה בחיי הפרטיים. קרובת משפחתי הולכת לטיפול פסיכולוגי קבוע, ולמיטב הבנתי זו רק מהללת אותה, עזרה לה למצוא דיסלקציות שונות ומשונות וזאת ממשיכה בהתנהגות אימפולסיבית הגובלת (ולעיתים עוברת) בחוסר אחריות, ללא מחשבה רבה בטענה כי היא ``עצמאית`` (כפי שמעודדת אותה הפסיכולוגית אשר מוציאה מעברה את כל האגרסיות על ההורים אשר כמובן מואשמים במחדל). עובדה היא שכבר פוטרה והתפטרה מהרבה מקומות עבודה בגלל חוסר התאמה, וכך גם מהצבא. זאת הקטנה (קרובתי) עדיין הולכת לפגישות עם הפסיכולוגית שרק ``מחזקת`` את רוחה, ואני חושש כי נכונה לה נפילה גדולה (ואני מפלל כי לא יקרה כך) כאשר ``תתעורר``. האם זה נכון לבוא ולהתמודד עם העבר בצורה בוטה שכזו, להאשים את כל העולם, במקום לעשות נסיון אמיתי ללמוד מטעויות, לקחת אחריות אישית ולהגיד ``עד כאן טעויותיהם של אחרים. מה שנעשה נעשה וזאת אין להשיב. כעת אני מוטל רק בידיי ועלי האחריות לתקן את עצמי ולהאשים אחרים לא יעזור בכלום``. האם אנשים מחפשים מפלט בפסיכולוגיה מהתמודדות אמיתית, כואבת ככל שתהיה, אשר מביאה לתוצאות אמיתיות? או גם מהמציאות? הרי ``בעיות פסיכולוגיות`` הן דרך קלה, בצבא למשל, להשיג הקלות. גם אני חטאתי בכך בעבר (לא משהו רציני חס וחלילה, מפגש חד פעמי אשר הוציא אותי מאי נעימות מסויימת), אך אני מקווה כי מאז השתניתי, אחרת כל עבודתי הייתה לשווא... שלכם, פסיכי עם דיפלומות, הנווד ודז יקירה, לא שכחתי אותך, פשוט מרצי לזואולוגיה לא נגיש כעת...
מקווה שעניתי על השאלה בכל האורך של ההודעה שכתבתי (-8