כמובן שהפתרון חלקי בלבד...
יש שתי דרכים עקרוניות לריפוי פילוסופי של שבר אידאי: הגדרה מחודשת של המציאות ובדיקה מחודשת של אמות המידה על המציאות כפי שמראה טניה ריינהרט באריכות בספרה החביב, הדרך שבחר העולם הפוסטמודרני בתחום האסתטיקה היא הדרך הראשונה, וממילא המייצג והמיוצג הפכו לדבר אחד (הספר "מקוביזם למדונה" מראה זאת בצורה יפה, דרך יצירותיהם של רוי ליכטנשטיין ועד תופעות הפופ מבית היוצר של מדונה, אצלה המייצג והמיוצג חד הם) בכל אופן, מסתבר שהקוד הניטשיאני המחלק בין אפולוני לפוסט סוקראטי, הוא בסיס לדיון מחודש באידיאה שמאחרי הקוד האסתטי, ולא כבעל מעמד עצמאי משלו, מה שהופך אותו תלוי רייטינג ולא בעל אמירה אמיתית ועצמאית. ממליץ לקרוא בקריאה ביקורתית את מאמרו של דניאל שליט, מלחמת תרבות, בספרו "שיחות פנים". כל טוב, רונן
