ויקטור החתול
New member
על הקצה
לא מצליחה לגייס יותר כוחות, סבלנות, אופטימיות.
רוצה לצרוח כבר.
וצורחת... הרבה (לצערי).
לא מצליחה כבר לנשום. אני נחנקת. עוד חודש, עוד ביוץ, עוד מחזור קצר מידי או ארוך מידי, עוד חודש שבן הזוג מאכזב כי לא תפקד מספיק טוב לפי דרישה (כן, יודעת, זה הורס את הרומנטיות וכל השיט הזה... אבל די. נגמרה לי האמפטיה כבר ! באמת שזה הקל שבקלים שהוא צריך לספוג בכל המערכת הזו של שנים של נסיונות ותפקוד לפי לוח השנה), עוד חברה שנכנסת להריון ועוד קרובת משפחה שיולדת, עוד קולגה ששואלת אם לא בא לי עוד אחד ?
עוד מעקב זקיקים, עוד ועוד זריקות, עוד בדיקה פולשנית ועוד ניתוח ועוד אחד ושלישי ועדיין כלום !
לא מצליחה כבר להכיל את האכזבה כל חודש.
גם כשברור לי שתגיע, כי לא היה יעיל מספיק החודש, עדיין אני מופתעת ועדיין קורסת ועדיין מתפרקת.
אין לי כוחות פיזיים ובעיקר נפשיים לעוד.
עוד נסיונות ועוד המתנות ועוד אכזבות ועוד המון סבל פיזי בדרך לשם.
נמאס לי ככ.
זה היה קשה גם לפני, אבל עכשיו זה משהו אחר.
נדמה לי שאני על הסף.
מרגישה על פי תהום, אוחזת באיזה ענף שברירי ומחליקה ממנו ולא יודעת כבר מה מפחיד יותר - לשחרר או להמשיך ככה.
הייתי בסדר (יחסית) עד אתמול ופתאום שוב שלילי והחג חונק וכולם חונקים ואין לאן לברוח כדי לבכות ולצרוח את התסכול הזה החוצה.
לא מצליחה לגייס יותר כוחות, סבלנות, אופטימיות.
רוצה לצרוח כבר.
וצורחת... הרבה (לצערי).
לא מצליחה כבר לנשום. אני נחנקת. עוד חודש, עוד ביוץ, עוד מחזור קצר מידי או ארוך מידי, עוד חודש שבן הזוג מאכזב כי לא תפקד מספיק טוב לפי דרישה (כן, יודעת, זה הורס את הרומנטיות וכל השיט הזה... אבל די. נגמרה לי האמפטיה כבר ! באמת שזה הקל שבקלים שהוא צריך לספוג בכל המערכת הזו של שנים של נסיונות ותפקוד לפי לוח השנה), עוד חברה שנכנסת להריון ועוד קרובת משפחה שיולדת, עוד קולגה ששואלת אם לא בא לי עוד אחד ?
עוד מעקב זקיקים, עוד ועוד זריקות, עוד בדיקה פולשנית ועוד ניתוח ועוד אחד ושלישי ועדיין כלום !
לא מצליחה כבר להכיל את האכזבה כל חודש.
גם כשברור לי שתגיע, כי לא היה יעיל מספיק החודש, עדיין אני מופתעת ועדיין קורסת ועדיין מתפרקת.
אין לי כוחות פיזיים ובעיקר נפשיים לעוד.
עוד נסיונות ועוד המתנות ועוד אכזבות ועוד המון סבל פיזי בדרך לשם.
נמאס לי ככ.
זה היה קשה גם לפני, אבל עכשיו זה משהו אחר.
נדמה לי שאני על הסף.
מרגישה על פי תהום, אוחזת באיזה ענף שברירי ומחליקה ממנו ולא יודעת כבר מה מפחיד יותר - לשחרר או להמשיך ככה.
הייתי בסדר (יחסית) עד אתמול ופתאום שוב שלילי והחג חונק וכולם חונקים ואין לאן לברוח כדי לבכות ולצרוח את התסכול הזה החוצה.
