על הקשר בין עץ בננות לסרטן בראש
ליאור אני לא יודע כל כך איך לפתוח את המכתב הזה. רק לפני שבועיים נפרדתי פה מדודה רחוקה מעט שגסיסתה הולכת ומואצת והינה..עוד שוק למשפחה. ואתה רק בן 32 ויש לך 2 ילדים. באיזו שפה מדברים ילדים בני שנה? באיזו שפה אומרים להם שבשלושה שבועות מצאו לאבא שלהם סרטן והדבר הזה... ליאור הדבר הזה יושב לך דווקא בגזע המוח. באמצע של הראש, שם איפה ש"אי אפשר לנתח,מצטערים". והיא כל כך בכתה אמא שלך. כל כך בכתה ורק שאלה איך זה שלפני 19 שנה אבא שלך הלך ככה בדיוק...בדיוק הדבר המקולל הזה ישב לו בגזע הזה של המוח ואז גם לא היה מה לעשות אבל עכשיו, היא שואלת אותם, איך זה שעדיין אין מה לעשות? אותו הגיל. אותם פנים. אותו גובה רם ונישא. אותו הגבר כמעט. אותו החיוך ליאור, אותו החיוך בדיוק יש לכם ותמיד סבתא היתה מסתכלת עליך ורואה את אבא שלך. אותו חיוך צנוע ואותו הגיל..ואותה המחלה הארורה הזו. למה אלוהים המציא את הסרטן? מישהו תקע עץ בננות שם, בגן שליד הבית שלי. בדיוק באותה השעה שאמרו לי את זה. ככה זה...משהו אחד צומח ומכה שורש ומשהו אחד ניגדע. איך אפשר לשבת ולספור שבועות אחורה? ומי ישלח אותה מחר לכיתה א´? איך היא תפרק את כל הארגזים בבית החדש שלכם באשדוד? ומי יחייך ויזכיר לכולם את אבא שלך? אותך? מחפש את מה שירגיע. מחפש את מה שיעביר לי את הכאב ראש הארור ארור ארור הזה כי דופק לי במוח ראבאק...העובדה שעוד מעט אני אהיה בלוויה שלך בן אדם. זה כל כך כואב שהאקמול הזה גם לא עוזר...וגם לא מילים. כן אני יודע... מוות זה חלק מהחיים וכאלה אבל אני שואל שוב... למה אלוהים המציא את המחלה הזו? ולמה הוא נותן אותה מתנה פעמיים לאותה משפחה? נווווווו.....איפה כל המילים עכשיו? מתוך העצב. ומה שלא נשאר לומר. עידן
ליאור אני לא יודע כל כך איך לפתוח את המכתב הזה. רק לפני שבועיים נפרדתי פה מדודה רחוקה מעט שגסיסתה הולכת ומואצת והינה..עוד שוק למשפחה. ואתה רק בן 32 ויש לך 2 ילדים. באיזו שפה מדברים ילדים בני שנה? באיזו שפה אומרים להם שבשלושה שבועות מצאו לאבא שלהם סרטן והדבר הזה... ליאור הדבר הזה יושב לך דווקא בגזע המוח. באמצע של הראש, שם איפה ש"אי אפשר לנתח,מצטערים". והיא כל כך בכתה אמא שלך. כל כך בכתה ורק שאלה איך זה שלפני 19 שנה אבא שלך הלך ככה בדיוק...בדיוק הדבר המקולל הזה ישב לו בגזע הזה של המוח ואז גם לא היה מה לעשות אבל עכשיו, היא שואלת אותם, איך זה שעדיין אין מה לעשות? אותו הגיל. אותם פנים. אותו גובה רם ונישא. אותו הגבר כמעט. אותו החיוך ליאור, אותו החיוך בדיוק יש לכם ותמיד סבתא היתה מסתכלת עליך ורואה את אבא שלך. אותו חיוך צנוע ואותו הגיל..ואותה המחלה הארורה הזו. למה אלוהים המציא את הסרטן? מישהו תקע עץ בננות שם, בגן שליד הבית שלי. בדיוק באותה השעה שאמרו לי את זה. ככה זה...משהו אחד צומח ומכה שורש ומשהו אחד ניגדע. איך אפשר לשבת ולספור שבועות אחורה? ומי ישלח אותה מחר לכיתה א´? איך היא תפרק את כל הארגזים בבית החדש שלכם באשדוד? ומי יחייך ויזכיר לכולם את אבא שלך? אותך? מחפש את מה שירגיע. מחפש את מה שיעביר לי את הכאב ראש הארור ארור ארור הזה כי דופק לי במוח ראבאק...העובדה שעוד מעט אני אהיה בלוויה שלך בן אדם. זה כל כך כואב שהאקמול הזה גם לא עוזר...וגם לא מילים. כן אני יודע... מוות זה חלק מהחיים וכאלה אבל אני שואל שוב... למה אלוהים המציא את המחלה הזו? ולמה הוא נותן אותה מתנה פעמיים לאותה משפחה? נווווווו.....איפה כל המילים עכשיו? מתוך העצב. ומה שלא נשאר לומר. עידן