הכל מסתדר בתצרף (פאזל) מדהים
כל כך מדהים, עד שאנו לא יכולים להבין עד כמה הוא מדהים.
רק יודעים שהוא מדהים, כי נחשפנו לכמה דוגמאות חיוורות לשלמות שלו, והבנו שאנו לא יכולים להקיף את כל השלמות הזו במבט של אדם חי.
הכל משמיים, בעולם הרוחני הכל ידוע מראש. ואילו בעולם ההסתר והחומר האדם יכול לבחור לפי החלטתו, באותו תחום של בחירה חופשית שיש לו בכל רגע נתון, כאשר בחירתו היא זו שתפתח לו את ההסתרים השונים מפני עולם האמת, בדיוק עפ"י מה שקבע אלוקים וידוע מראש.
אם אתה יכול להבין איך זה שבעולם ההסתר והחומר יש מציאות של זמן ומקום, ואילו בעולם האמת שהוא מקבילתו הרוחנית אין מציאות כזו, אתה יכול להבין איך יכול להיות גם שהכל ידוע מראש ונגזר מראש, וגם שלאדם יש בחירה חופשית באיזו דרך יצעד.
הכל משמיים חוץ מיראת שמיים. אז אם לאדם אין עבודה, זה נגזר עליו משמיים. ולא משנה איך זה בא לידי ביטוי - הטבע המשתנה של שוק התעסוקה, או איך שהאדם רואה את ה"מערכת". כל מה שמחוץ לאדם זה מראה, מציאות שיכולה להשתנות לפי מבטו הפנימי. העניין שלו עם בורא העולם זה להבין את מה שהקב"ה מבקש ממנו, ולהשתדל לעשות את רצון הקב"ה כפי שהוא מצליח להבין אותו. התפילה שלו לקב"ה היא שהוא יראה לו את הדרך שהוא רוצה שהוא יילך בה, כי בלי שהקב"ה יראה לו את דרכו, האדם לא יכול להבין באיזו דרך הוא צריך ללכת. ואם הוא עדיין לא מבין מה הוא צריך לעשות לאחר התפילה, אז שיעשה מה שהוא מבין, וימשיך להתפלל עד שייראה משהו ברור יותר.
אם אין לו מה לאכול, שיברור לו אחת מאלפי דרכים שיש לאדם על מנת לאכול. אפשר לבקש נדבה, להסתובב בשווקים וליד חנויות מזון ומסעדות ולגלות שיש שפע של מזון שנזרק, ללכת לבית תמחוי וליהנות מארוחה מבושלת, להתוודע לאגודות המחלקות מזון, לשנות את סדרי העדיפויות הכלכליים שלו (ולבקש עזרה לשם כך) - ועוד ועוד.
במקום ללמוד מהתקשורת מה יש לאדם ומה אין לו, כדאי להבין שכל הנתונים של המציאות של אדם מיועדים כדי שימלא את תכליתו לשמה ירד לעולם, ושעליו להתבונן בהם כדי להבין את תכליתו, וכן לברר אותה היטב היטב ע"י שיחה עם הבורא וחיפוש ישר ובלתי פוסק של הדרך שהבורא רוצה שיילך בה.
