על השימוש במוות...

[בן טל-שחר]

על השימוש במוות... ../images/Emo2.gif ../images/Emo5.gif ../images/Emo20.gif

"אנו שבים לשאלתי הנושנה, דון חואן. מהי שלמות וטוהר?" "כן. שבנו לשאלתך מאז. ולפיכך אנו שבים לתשובתי מאז. ´שלמות וטוהר ללא רבב פירושם לעשות את כל אשר אתה עושה בדרך הטובה ביותר´." "אבל, דון חואן, אני הרי טוען שנדמה לי תמיד שאני עושה כמיטב יכולתי, בשעה שלמעשה ברור שאין הדבר כך." "הדבר אינו מסובך כפי שאתה מציגו. המפתח לכל הקשור בטוהר הוא תחושת הזמן. כלומר: אם חש אתה שיש ברשותך זמן אם לאו. הכלל הוא שכאשר אתה חש ומתנהג כבן אלמוות שזמנו אינו מוגבל, אין אתה טהור ללא רבב. בנסיבות אלו כל אשר עליך לעשות הוא להביט סביבך ואזי תבין לבטח שהרגשתך שעיתותיך בידיך היא מטופשת. איש אינו נשאר בחיים בעולמנו זה!" (מתוך "סיפורי עוצמה" מאת קרלוס קסטנדה, בהוצאת זמורה ביתן ובתרגומו של יורם שדה) דון חואן אמר: "איש אינו נשאר בחיים בעולמנו זה!"... ואין ספק שהוא צודק. אתם קולטים?! איש איננו נשאר בחיים! בספר של ויקטור סנצ´ז, כמדומני, נאמר משהו כגון: "אין מורים ותלמידים... יש רק אנשים העומדים למות..." כשהכוונה היא שכולנו עומדים למות. גם כאשר מאסטר גדול מנחה את תלמידו, אין הם באמת "מורה ותלמיד", אלא שני בני-אדם במעמד שווה, העומדים למות... תמיד תזכרו שאני ואתם וכל אדם אחר, בין אם הוא מעליב אתכם ובין אם הוא מעצבן אתכם, הינו אדם העומד למות... כולנו באותה סירה: אנשים העומדים למות... והאם יש יש לנו זמן ואנרגיה לעסוק בזוטות, אם כך? האם כדאי לנו להיפגע או להיעלב אחד מהשני? לבזבז את עיתותנו על פחד? או על מירוץ להשתפרות עצמית? את/ה, הקורא/ת שורות אלה, הינך אישה/גבר העומד למות... אני, הכותב שורות אלה, הינני אדם העומד למות... האם אתם קולטים זאת??? "כל אשר עליך לעשות הוא להביט סביבך ואזי תבין לבטח שהרגשתך שעיתותיך בידיך היא מטופשת. איש אינו נשאר בחיים בעולמנו זה!" ...מה דעתכם? כיצד המוות הופך לנקודת ייחוס המסייעת לנו להפוך את חיינו למאושרים יותר, מלאי עוצמה יותר ואמיתיים יותר, שלא לומר נקיים מרבב??

 

[~דויד~]

וואהו, בן, כמה שזה נכון

אני ממש מתרגש על התגלית הזאת עבורי. תודה רבה רבה לך איש יקר. כבר אמרתי לך כמה אתה משמעותי לחיי? כבר אמרתי לך כמה שאני אוהב אותך? מה שכתבת כאן הוא כל-כך נכון!!! אין זמן להתעסק בזוטות. אהבתי, ואני אפנים את זה!!!! תודה, אהובי

 

[Kaya]

אני לא חושבת שיש קשר ...

כי הרי המוות הינו חלק מהחיים, אם אסתובב כל הזמן בהרגשה שכל רגע אני יכולה למות, נכון שלמראית עין זה נראה כמו סם ממריץ שחבל על הזמן, אבל אז אקבל את כל התוצאות ההפוכות... וזאת מפני שכל מה שיניע אותי - יהיה הפחד למות !!!וזאת תהיה התייפיפות לשמה לאמר שמספיקה לי הידיעה שקיים מושג המוות - וזה לא מפחיד אותי... אם אנסה להספיק דברים גם אם הלחץ הוא במינון נמוך - דהיינו לא אתעסק בזה ש"אני הולכת למות כל רגע" אלא רק אהיה מודעת לנושא - זה לא משנה..... כי זה קיים בתת-מודע....ולמי שאינו יודע - זהו תת המודע שלנו שמניע אותנו, לתת המודע שלנו יש את ה"כח" האמיתי לאמר לנו מאיפה באנו ולאן אנו הולכים.. תת המודע שלנו הינו "ה"מכונה הכי גדולה והכי מ-ד-ה-י-מ-ה שקיים - יותר מכל מחשב-על יותר מכל אחד אחר שחושב שיודע מה טוב בשבילנו, כי כמונו - גם הוא מונע ע"י אותה מכונה.... בקיצור - פעם גם אני חשבתי שצריך להספיק הכל ומהר (יחסית) וזאת רק בגלל שהמוות המתין על סף ביתנו - כל עוד שאבי היה חולה..... כשאבי נפטר הבנתי...... הצלחתי להביט אחורה ולראות שכל מה שעשיתי עד שהיום, אבל ה-כ-ל (שזה הרבה חוויות שחוייתי והתנסויות שעשיתי) שווה מאומה !!! הדרך להשלמה/הגשמה עצמית הינה הידיעה כי המוות הוא חלק מהחיים המוות אינו ´סוף´ של כלום ! נהפוך הוא - התחלה של משהו אחר במקום אחר... כמו שחקן אשר יורד מהבמה בהצגה האחרונה שלו.... כל מה שהוא עושה - לוקח קצת חופש ומתכונן ל´הצגת חייו´ הבאה שלו......... כאשר כל מה שמניע אותו - אינה הידיעה כי ההצגה תסתיים בסופו של דבר - אלא אהבתו הכנה לבמה, לקהל, ליתר השחקנים, לתמורה הכספית, למחיאות הכפיים הסוערות וכמובן.... אהבתו למשחק...

 

[~דויד~]

ואם אני לא מפחד מן המוות?

מה אז קאיה? האם גם אז אני אהיה מונע מתוך פחד? החיים האמיתיים מתחילים כאשר מקבלים את המוות כחלק מן החיים. זה יקרה לכל אחד מתי שהוא, ולוחם אמיתי צריך לקבל זאת.

 

[בן טל-שחר]

קאיוש,

אם תסתובבי כל היום בהרגשה שאת הולכת למות, את תפחדי כל הזמן... נכון... אבל... אם תקלטי את העובדה שמתי שהוא תמותי (אף אחד מאיתנו לא קולט זאת לגמרי); ואם תקלטי את העובדה שאין לך מושג מתי זה יקרה (אף אחד מאיתנו... וכו´); ואם תבחרי ליהנות מהחיים באמת (קרי - למצות כל רגע של החיים); (זה מתחיל להזכיר את כל החוזים האלה: "והואיל, והואיל, והואיל...") אז --- המוות יהפוך להיות לתחום הפקחון הגדול ביותר שלך, לנקודת המוצא הבסיסית ביותר של עצמך, לאיזור החוכמה העמוק ביותר שעומד לרשותך, כי משם - ורק משם! - את תדעי בדיוק מאיזה חומר קורצת, מאיזה חומר קורצה המציאות ומה את באמת רוצה לעשות עם כל זה. עכשיו. כי זמן אחר לא קיים. שלך באהבה רבה בן

 

[Kaya]

בנצ´וק ../images/Emo42.gif

אגיב (שוב) בצורת הציטוטים ותגובתי (סתם כי כתבת הרבה דברים

....) "אם תקלטי את העובדה שמתי שהוא תמותי": -הנשמה הינה נצחית וכשיגיע הזמן אעבור טרנספורמציה כלשהי. "אם תקלטי את העובדה שאין לך מושג מתי זה יקרה": -זה יקרה כשאסיים את תפקידי

כך שזה לא משנה לי בדיוק מתי.... "אם תבחרי ליהנות מהחיים באמת": -אם נשמתי היננה ניצחית (כמו בתגובתי הראשונה) כך שמונח "חיים" הינו חסר משמעות בעיניי, בדיוק כמו מונח ה"מוות". שהרי אין דבר ללא היפוכו.. "המוות יהפוך להיות לתחום הפקחון הגדול ביותר שלך": קיימים שני רגשות בסיסיים שמהם נובעים כ-ל הרגשות: פחד=

ואהבה =

וכמו שאין מצב בו קיים אור ובאותו זמן גם חושך - כך גם אין מצב בו קיים פחד ובאותה עת גם האהבה. הפחד מכחיש את קיומה של האהבה כמו שהאהבה מכחישה את הפחד. מכאן נובע ש-למוות אין תפקיד "כי משם - ורק משם! - את תדעי בדיוק מאיזה חומר קורצת, מאיזה חומר קורצה המציאות ומה את באמת רוצה לעשות עם כל זה.": אם למוות אין תפקיד בחיי ובמוות נולדות כל האשליות... אז אסיים בציטוט ממקור אחר: " בתפישה כזאת של היקום כפי שברא אותו אלוהים לא יהיה אפשר לראות אותו כאוהב. כי מי שגזר שכל הדברים יחלפו, יסתיימו בעפר ואכזבה ויאוש, בהכרח מטיל מורא. הוא אוחז בידיו את חייך הקטנים בחוט בלבד והוא נכון לנתק את החוט הזה בלי חרטה או דאגה, אולי אפילו היום. וגם אם יתמהמה, עדיין הסוף ודאי. מי שאוהב אלוהים כזה - אינו יודע אהבה מה היא, מפני שהוא מסרב להכיר בכך שהחיים הם ממשיים. המוות נעשה סמלם של החיים. עכשיו עולמו הוא שדה-קרב, ששולטת בו סתירה והניגודים נלחמים בו מלחמה שאין לה קץ. מקום שיש בו מוות

- לא ייתכן שיהיה בו שלום

"

ו-

מרג.

 

[בן טל-שחר]

אההההה!

מרגוש - תתחברי לעצמך. לא לאגו שלך, לא לאהבה שלך, לא לפחד שלך, לא לתפישת העולם הנוכחית שלך (על אהבה ופחד)... לעצמך!!! לדעתי את פספסת משהו קודם... אולי בשניה הזו כבר פחות... ופחות... תתמקדי! אל תפחדי ממה שתגלי! תת-מק-די!! אל תפחדי להרפות ממה שאת "יודעת", אחרת לא תעברי הלאה!! הניחי לאגו... הניחי לפחד... ורק הרגישי את שניהם עד תום, אחרת את מדחיקה אותם ומעצימה אותם... הרגישי אותם, עברי דרכם - ורק אז תצאי בחוץ, אבל את לא יודעת מתי זה יקרה! מרגוש........................ מה זה? עצרי! מה קרה עכשיו? מה היה? את מזדהה... עם האהבה, עם היקום... ברור שבמצב כזה את חווה נצחיות, כי היקום נצחי, כי האהבה נצחית... את מזדהה עם חלקים נצחיים "שלך", או ליתר דיוק - חלקים שאת "שלהם"... שאת הביטוי הזמני שלהם כמו שההודעה הזאת היא הביטוי הזמני שלי... כל זמן שאת מזדהה איתם, את הנצח, את לעולם לא תמותי, אבל זוהי רק הזדהות, מרגוש, רק הזדהות! היא נותנת לך פרופורציה ואמת, מבהירה לך את אפסותך (אפסותו של החלק הזמני שבך, לא, לא האגו, הגיע הזמן להפסיק לחשוב בתוויות ולהסתכל ישירות אל תוך עצמך, מתוך ידיעה שמה שאת רואה ברגע זה - זה מה שאת רואה, זה לא הכי ברור בעולם, אבל זה די ברור ועם הזמן זה הולך ונעשה ברור יותר ויותר). את מפספסת את עצמך... את מפספסת את היצור שעתיד למות... בקרבך נמצא יצור העומד למות... אל תפספסי אותו... (זמן של שקט, תני לתשובות להגיע, מסר כביר בדרכו אלייך...) שלך באהבה בן

 

[Kaya]

בנצ´וק ../images/Emo13.gif ../images/Emo13.gif

מגבלות האור... מגבלות השפה... מגבלות חמשת החושים.... כל אלה ועוד מגבילים אותי מלהעביר לך את מה שאני חווה. את מה שאני ´יודעת´. את מה שאני ´יודעת´ ומתנסה בו. את מה שאני ´יודעת´ ועדיין לא התנסתי בו..... את מי שאני. את מה שאני. בגלל זה לעיתים אף קשה לי לרשום דברים כי זה beyond חומר... מקווה שאתה מבין...... יודעת שאתה מבין... וגם אם לא...... אז זה עיניין עד שתבין........ כל מה ש´צריך´ כדי שתבין........ הוא רק - Stick around and watch me........ בלי טיפת נימה של ´אגו´........ מרשה לעצמי כי יודעת ומכירה מי האדם העומד מולי...... מי אתה באמת......... וסומכת עליך שתדע....... ואם לא.............. אז לפחות תרגיש................. באהבה ובהוכרת תודה על התרגיל

מרגלית.

 

[deep ocean]

בן בוקר טוב

מנסיוני האישי אני מסכימה איתך לחלוטין. ברגע שידעתי שחיי יכולים להיות זמניים מאד, ושהבנתי שהמוות יכול להגיע גם אולי יותר מוקדם משחשבתי (בגלל הסרטינון היקר) התחלתי לראות את החיים בפרספקטיבה אחרת לגמרי. החלטתי להפסיק לשרוף אנרגיה על כל מיני דברים כי זה פשוט יהיה בזבוז לעשות את זה! הפסקתי להיות לחוצה מדברים והם נראו לי כאלה שטותיים כי שוב זה בזבוז זמן להתעכב עליהם! הפסקתי להתעכב על דברים שלא תורמים לי וכו´ וכו´.

 

[eliii]

למען האמת אם אנו בוחרים

להאמין בגלגולים אזי זמננו הוא בלתי מוגבל.....אמנם נתון לבחירתנו המלאה באיזה נושא אנו רוצים להתקדם כעת(בגלגול הנוכחי) וכמה.......ברור שזה שיתקדם מהר יותר יגיע רחוק יותר בזמן קצר יותר...כלומר את גלגולו הבא הוא יתחיל עם בסיס ופוטנציאל יותר מתקדמים מזה שעתותיו בידיו..(אני דווקא מוצא שבענינים שאינם אפשריים לגבינו יותר בגלגול הנוכחי לדוגמא שאני אשאף בגיל 30 להיות עם הרזרבות של בן 18...או להתחיל קריירה של מתאגרף ברמה בילאומית...לא סביר שאגיע לזה בגילי ובטח לא כשמדובר באדם בן חמישים או באיש קטוע ידים...{קשה להתאגרף בלי ידים

}..)אבל אם אנו חשים שיש בנו את הכמיהה לעשות את הדבר....(זה יכול להיות אפילו משהו בחיי היום יום שבגלל מצבנו הפיזי או הכלכלי איננו מסוגלים לו...)אז ייתכן שהוא מהותי לנו...ואז אנו יכולים בפשטות "לתכנן" אותו ל"גלגול הבא"...ואם אנו יוצאים מתוך הנחה כי קיים מרכיב פנימי בנו שעובר מגלגול למשנהו...יייתכן כי תכנונים בנוסח זה "נספגות" באותו מרכיב ש"עובר" ל"גלגול" הבא....יתרה מזאת ייתכן שאם נבא אל מותנו "בטוחים" ו "מתוכננים" באשר לרצוננו ליישם בגלגול הבא...נדע טוב יותר איזה "כלים" לבקש לנו בעולם שמעבר על מנת שישרתו אותנו בחיינו הבאים טוב יותר...אני מניח שאני זורק כאן משהו חדש מעט...מקווה שהפורום יעמוד גם בנסיונות לחדש או לבדוק מעבר למה שקראנו בספר זה או אחר..בכל מקרה הרפייה מדברים שאין ביכלתנו לעשות בגלגול הנוכחי מותירה לנו המון אנרגייה שהייתה מתבזבזת מההתקעות בכמיהות הבלתי מציאותיות...ואז אנו מגיעים יותר מהר למטרתינו האפשריות בגלגול הנוכחי מה שמקדם אותנו בחשבון הכללי מהר יותר אל עבר אותם כמיהות שאין ביכלתנו למא בחיים האלה..אולי זו הכוונה ה"שלמה" של החוק האומר ש"דווקא כשאתה מרפה מכמיהה למשהו הוא ייפול בחיקך" ....כלומר אילו היית רק עסוק בלרצות אותו הרי שלא היה לך זמן ומקום בתוכך להביא את עצמך למצב של הכנה אל הדבר(על ידי עבירה בכל יישותך של השלבים שתחתיו) כי הלא חלק ממך"כלוא" ברצון אליו ואינו יכול לשמשך ב"דרך" אליו....אולי יש כאן "סינתיזה" של המובא ב "דון חואן" והרעיון הנגדי הנובע מאמונה בגלגולים....

 

[בן טל-שחר]

מטרה ודרך, נצח וארעיות...

קודם כל כתבת נהדר (לדעתי, לדעתי; יכול להיות שהטקסט שלך הוא חרא, מה אכפת לי, לדעתי כתבת נהדר יא &*^%@&$# שכמוך) ואכן אין כל בעיה להביא בפורום הזה כל מה שרוצים, בוודאי ובוודאי דברים שאנחנו מאמינים בהם. אמנם דון חואן מאטוס העביר לנו דרך ידיו הבלתי-אמונות של קרלוס קסטנדה הרבה מידע ורמזים אודות "דרך הלוחמים", אולם דרך זו קיימת גם בלי קשר לאדון מאטוס היקר ואף היא איננה אלא דרך ולא מטרה, כך שאיננו מחוייבים לה כהוא זה. אם היינו מחוייבים ל"דרך הלוחמים", כבר לא היינו לוחמים... אני רוצה להוסיף, בהקשר למה שכתבת, שני דברים קטנים... *** 1 - העין האחת *** בסדרה הנהדרת "קונג-פו - האגדה נמשכת", שואל פיטר קיין הקטן את אביו, קוואי צ´אנג קיין, אב מנזר השאו-לין בקליפורניה: "אבא, תוך כמה זמן אני אדע להילחם כמוך?" משיב לו האב: "תוך 10 שנים". מוסיף פיטר ומקשה: "ואם אתאמן כפליים כל יום?" "אה", אומר האב, "במקרה כזה... תזדקק ל-20 שנים!" "ואם לא אלך ללמוד בכלל בבית-הספר - זה ממילא משעמם - וכל היום רק אתאמן ואמדוט ואשנן את העקרונות של השאו-לין... לכמה זמן אזדקק???" "המממ... 30 שנה!" מתפלא פיטר ושואל: "אבל איך זה יכול להיות??? איך זה אפשרי???" ומשיב לו קוואי צ´אנג קיין: "כאשר עין אחת שלנו ממוקדת ביעד שלה, נשארת לנו רק עין אחת בשביל שתראה לנו את הדרך". אגב, הסיפור הזה הוא די נפוץ ומפורסם ואני בטוח כבר ששמעת אותו, בגרסאות כאלה ואחרות. מה שמעניין בעיני הוא שבכל גרסה של הסיפור הזה, הוא מאוד דומה לעצמו - פרט לסוף; תמיד התשובה בסוף קצת שונה - וזה נחמד מאוד, כי זוהי דרך נוספת להמחיש את מסר הסיפור... *** 2 - להתגלגל ל... מה? *** נניח שהיית יודע שהגוף שלך ישרוד אחרי המוות (למרות שאתה יודע שלא). ושכל השאר ימות. קרי, אתה תמות - אבל גופך ישרוד ומישהו אחר יתגלגל לתוכו... במקרה כזה, היית מרגיש שיש לך המשכיות? היית מתייחס לכך כאל "גלגול נשמות"? הלו מדובר בגלגול גוף... ובכן, בהתחשב בכך שאתה הקורא שורות אלה מעולם לא חיית בגלגול אחר וגם לעולם לא תחיה בגלגול אחר (למעט, אולי, זכרונות קלושים כחלום), האם לא נכון יהיה להתייחס לחלק ש"מתגלגל" כאל חלק שאיננו אתה? ולפיכך, כמו במקרה של גלגול גוף, לראות בכך כדבר שכמעט ולא קשור אליך? נכון, גם בדוגמא של גלגול גוף, יתכן מאוד שיש זכרונות ואנרגיות ששרדו בגוף ועוברות ומשפיעות על הדייר הבא, מדייר לדייר... אך זה משול לזכרונות הקלושים שבוודאי יש גם לך מגלגולים קודמים... השאלה היא אם אלה אכן זכרונותיך שלך, או שהישויות הקודמות שהינך זוכר למחצה אינן אתה אלא ישויות אחרות לגמרי - ואילו אתה נולדת לראשונה באותו זמן שמצויין בתעודת הלידה הנוכחית שלך... אני שואל ומעלה ומקשה, רק כדי לדעת מה דעתך על כך. אינני טוען שכך הוא הדבר. אינני יודע איך הוא הדבר, אבל אני בהחלט יודע שהחיים כאן בגוף פיסי זה, בצורה זו, במודעות זו, באגו זה, בהתנסויות אלה, בזכרונות אלה, באישיות זו ובתחושה זו, הינם זמניים. המוות, הסיום, הוא חלק מהיקום הזה; מכל אחד מרובדיו של היקום הזה. נכון, יש התחדשות, השתנות, התגלגלות... אבל עבור ה"ישויות" הזמניות שמשתנות, מדובר במוות, בסיום. לדוגמא, אם אני נותן מכה למישהו, המכה נולדת ברגע מסויים ומתה ברגע מסויים. היא היתה זמנית, למרות שאני נצחי ממנה. ממש כפי שהודעה זו שאני כותב עכשיו, עומדת לסיים את הקריירה שלה ביקום הזה... אני אמשיך לחיות אחריה (אני מקווה מאוד), אך היא - כבר עומדת להסתיים. זה ברור ומובן מאליו, לא??? ואני? גם אני הינו תוצר של משהו גדול ממני ונצחי ממני, בעוד שאני אסתיים הרבה לפניו. גם זה די "הגיוני" לשכל ולרגש כאחד, לא? שלך בן

 

[גיאגיא7]

למות כל רגע מחדש

אדם שמצליח באמת לחיות בשלום עם המוות שלו, מעבר לזה שהוא מודע לכך שהוא ימות, הוא גם מודע למוות שמתרחש בכל רגע ורגע, בכל שנייה ושנייה. כי הרי מי שהייתי לפני שנייה כבר מת, ונולד מישהו חדש, וכך לגבי כל רגש, כל מחשבה. אדם שיודע למות לא נאחז בשום דבר, ורק אז הוא יודע לחיות באמת. ככה שזה לא ממש משנה בסופו של דבר אם הנשמה נצחית או לא. חוויית המוות הכרחית לחיים.

 

[eliii]

אופפ זה הולך להיות קשה..תן לחשוב...

זה נושא "ענקי" מסתעף ללא גבולות ובעיקר שדה בית הבעל העומד בפני עצמו בעולמות נעלים ,איננו כפוף אפילו לחוקים היותר רוחניים של יקומנו הנוכחי, ומידע אמפירי עליו הוא נדיר...נדיר מדי....ולא זמין מספיק...מה שבדווקא מאתגר אותי יותר

...אז ניתן לזה להתגלגל במוח מעט, ונראה מה יצא

 

[eliii]

כתבתי המון והכל נמחק

אולי זה לא הזמן כי זה קשור בתורה שלמה שאני מפתח כבר מעל שנה על מהות היקום......קשה לי לענות את דעתי המלאה בלא לפתח את כל הנושא.....אז למצער אסתפק בלומר אכן נראה שנהיה כבר יישות אחרת...אז נכון אולי אי אפשר או שכן) לתכנן מגלגול אחד לזה שאחריו(הייתי מעדיף לפנטז שזה אפשרי)אבל מצד שני...זה גם לא אומר שעלינו להספיק המון בגלגול הזה כי הלא בין כה היישות הנקראת אנו הולכת להעלם ואם כך מה שחשוב זה שנהנה עכשיו כי בין כה הכל ארעי...ואם מישהו נהנה לשבת בחיבוק ידים שיערב לו ........אלא אם כן נאמר שהשגינו בתבנית הנוכחית נחקקים ברמת קיום מסוימת נצחית כמעין נר זכרון לעד...ושם יש להם (לנו-הנוכחי) קיום נצחי מסויים המבוסס על שווי המניות שרכשנו בחיינו...אם זה כך אז יש למה למהר... רק שכאן אנו שוב נכנסים למלכודת של "לחיות בשביל שכר בעולם הבא" אלא אם נתחכם ונאמר כי במציאות האמיתי אין עולם הבא כי כל הזמנים הם זמן אחד ולכן זה לא לחיות בשביל העתיד כי אותו נר נשמה כבר נבנה כעת (נכון שאין לנו כלים "לתפוס" רעיון זה האחרון במציאות הפיזית אך אולי אם נהפוך ל"רוחניים" יותר נפסיק לחוש בהבדל שבין העתיד להווה) נ.ב:יש המון "חורים, לוגיים במה שכתבתי...אבל זה בסדר ...אשמח להפוך את הנושא הכביר לדיון מתמשך של שאלות ותשובות....פירכות...הארות והערות.

 

[eliii]

אנסה שלא להתעמק יותר מדי....

אלא לשלוף אנטי תזה....ייתכן בדיוק ההיפך ייתכן שבתת המודע רשום כל פרט ופרט מכל גלגול קודם שלנו...וכל דבר שעשינו או למדנו לטוב ולרע חקוק ובגלגולים שנצליח להגיע לרמה מספיק ,רוחנית" נוכל פשוט ,לשלוף" איכשהו יכולות כלומר ,להתחבר" בקלות ליכולות שפתחנו בעבר וכך להיות אנשים יותר מצליחים השאלה היא אם ה תת מודע הוא נצחי ואם כן אז כבר יותר קל להניח שיש אפקט מצטבר מכל גלגול....

 

[eliii]

יש את הסיפור על הילד הדרוזי...

שטען כי רצחו אותו בגלגול הקודם והראה בדיוק איפה הוא גר ומי הוא היה הסתבר שהוא נולד בדיוק בייום שהאיש ההוא נרצח וכל הפרטים היו מדויקים ולא עוד אלא שהיה לו סדק בגולגולת(לילד) בדיוק בצורה ובמקום שהיה לנרצח שנרצח לטענת הילד בפגיעה בגולגולת...אם אני זוכר טוב הרוצח נתפס והופלל על פי אותן ראיות...יש לנו כאן מקרה של השאת ה"סדק, מגולגולת של גלגול אחד לזה שאחריו....(כלומר שוב נוכל לטעון שזו לא אותה יישות אכן אמנם יש כאן נגיעה לא מעטה ואפילו השאה של צרכים מגלגול למשנהו כגון הצורך להעניש את הרוצח)אולי רק בגלל שהדרוזים קשובים לילדיהם הם זוכים לשמוע כל כך הרבה סיפורי גלגולים ולוודא את אמיתותם בעוד שאצלנו יפטרו את מלמולי הילד כדמיונות והזיות האופיניים לגילו עד שהוא(הילד) למד ומפנים העובדה כי אל לו להתייחס ברצינות לזכרונותיו אלו...והוא מדחיק אותן ו"מתבגר" ונהיה מציאותי בעוד אנו מאבדים עולמות שלמים של ידע על ידי פסילתנו מראש של אפשרויות מסוימות......

 

[בן טל-שחר]

בפעם הראשונה שבה כתבתי

המון והכל נמחק, שיניתי את גישת העבודה שלי, אל הגישה הבאה: תוך כדי הקלדה בגוף ההודעה, אני מדי פעם בוחר את כל הטקסט (באמצעות Ctrl + A) ומעתיק אותו אל ה-Clipboard (באמצעות Ctrl + C). במידה ומתרחשת תקלה, אני יכול לתמיד להשתמש בטקסט שנאגר ב-Clipboard (באמצעות Ctrl + V). למרות זאת, עדיין קרה לאחר מכן פעם או פעמיים שהתרחשה תקלה מסוג כזה או אחר (נראה לי שהדרך היחידה להבטיח כמעט לגמרי את העניין היא ליצור את ההודעה תחילה במעבד תמלילים נפרד ולאחר מכן להעבירה לפורום). בפעמים בהם זה קרה לי שוב, בחרתי לראות בהודעה המחוקה הודעת-אימון, שתגרום לכך שההודעה החדשה תצא הרבה יותר מהר וחלק. שיואו - איזה בידור!!!!!! כתבתי כמה פסקאות הלאה מכאן אבל בדיוק נמחק לי הכל ומה שנשמר זה רק עד לנקודה הזאת בדיוק!!! איזה קטעים!!!!! מדהים, הא?! או-קיי... אז מובן שהאינסטינקט הראשוני באותם מקרים היה להצטער על אובדן ההודעה ולהרגיש שאין סיכוי שאצליח לשחזר אותה (שזה מה שקורה לי גם עכשיו, כמובן), כי היא היתה כל כך מוצלחת והשקעתי בה כל כך הרבה, אבל... בחרתי לשנות מחשבה זו על ידי בחירה במחשבה אחרת, לפיה ההודעה הקודמת היתה בלתי-רלוונטית, היתה הודעת-אימון והכשרה בלבד. שאבתי את ההרגשה וההוכחה הפנימית לכך, מתוך נסיוני בתכנות בשפת WordBasic. במקרים בהם הייתי זקוק לעריכה מורכבת בתוכנית קיימת (עקב הרחבה, או מכל סיבה אחרת), העדפתי לפעמים להתחיל לכתוב את התוכנית מחדש - והתוצאות היו תמיד מדהימות! בפעם השניה תמיד הכתיבה היתה הרבה הרבה הרבה יותר מהירה וכמו כן הייתי הרבה הרבה הרבה יותר חכם - ולעיתים גם כל המבנה של התוכנית היה אחר לגמרי. עכשיו... אני שואל את שנינו: האם יש קשר בין נושא ההודעה הזאת שכתבתי, לבין הנושא שהעלית בדבריך (נצחיות ובחירות בעולמנו)...? אני מתחיל להרגיש שכן... וואו, זה מדהים, לא? שלך בן נ.ב. בשושלת הנהוולים של חואן מאטוס נהוג היה ללמד ש: "יפה כוח החילוף מכוח התיקון!"

 

[time to fly]

אוקי, כתבת נפלא,

לא פלא פתחת פורום נפלא שכזה ושהוא הפך לכזה גם כן אני מסכים עם הארעיות והנצחיות אבל, גלגול לגוף גשמי? כאילו, הנשמה לא מתגלגלת לגוף חדש הרי אנחנו מתים, הגוף שלנו נקבר, ואנו מתגלגלים ל-לא יודע מה? נכון האנרגיות שלנו לא מבוזבזות ואני לא מתכוון לאנרגיות הרוחניות לא יודע אתה מאמין בזה, בכך שהגוף נשאר או שסתם יצרת תשובה כקונטרה? שלומי

 

[eliii]

ברור שזה היה רק לצרכי המחשה...

 

[בן טל-שחר]

../images/Emo9.gif תודההה. וזה אכן היה

רק לצרכי המחשה, כפי שהסביר אלי. באהבה בן