על השקר של "דעת אמת" חיות כשרות
חיות כשרות בעלות שני סמנים מאת: הגוף למען סובלנות בישראל חיפוש חיות בכל העולם עם שני סימני כשרות מלבד המנויות בתורה כעוד ראיה לתורה משמים: מחז''ל משמע שעשר החיות הכשרות עם שני סימני הכשרות [מעלת גירה ושוסעת שסע פרסה] הכתובות בתורה בספר דברים י''ד ד'-ה', אין יותר מהן בעולם! ואילו הפוקר טוען שמצא 154 מיני חיות שכאלו באינצקלופדיה. מענה: הפוקר, אחר שחיטט לבדוק ארבעת אלפים מיני חיות ובהמות שבעולם, ביניהן נדירות ביותר, בחשבו שאולי אחת מהן בקצה תבל תסתור דברי חז''ל הכותבים שאין עוד חיות כאלו, לא מצא אפילו חיה אחת טהורה שלא כתובה בתורה! מה יעשה? הרי זו עוד ראיה לתורה משמים, כי מהיכן תדע התורה את כל סוגי החיות בעולם? במצוקתו הלך וזייף ושיקר כדרכו כדלקמן: ספרי הזואולוגיה מפרטים ב''מעלי הגירה'' חמש משפחות: 1. הפריים ובה 49 סוגים ו115 מינים. 2. האיליים ובה 17 סוגים. 3. הג'ירפיים ובה 2 סוגים. 4. האילוניים ובה 2 סוגים. 5. האנטילוקפריים ובה סוג אחד. כל החיות הכשרות, כמעלות גירה, כלולות בחמש משפחות אלו. הלך הפוקר ופירט את כל מיני ה''עז'' ל10 סוגים שונים: עז הבר, עז הבית, עז הברג, עז הפירינאים, עז יעל, עז קאוקזית, בָּרָל, טַר, סֶרו ועוד. והרי התורה לא מתכוונת לפרט את כל מיני ה''עז'' אלא מין ה''עז'' בלבד! עוד החשיב הפוקר עשרות מיני ''פר'' הדומים זה לזה: פר, בנטנג, גאור, גיאל, יאק, זבו, פרה[!!], שור הבר, שני מיני ביזון, שלושה מיני תאו ועוד, שהתוה''ק כללה את כל אלה בשני סוגים ראשיים: ''שור'' ו''תאו'', כש''שור'' הוא ממין ''בהמה'' [וחלבו אסור ולא צריך לכסות דמו] וכולל את הבהמות היותר מתורבתות מהסוג הזה, וה''תאו'' הוא ממין ''חיה'' [וחלבו מותר וצריך לכסות דמו] וכולל את היותר פראיות. והרי כבר כתב הרמב''ם בהלכות מאכלות אסורות א' ח' אחר שמנה את עשרת הבהמות הכשרות: ''הן ומיניהן כגון שור הבר והמריא שהן ממיני השור''. וכן כתב בפשטות המלבי''ם ב''התורה והמצוה'' ויקרא פר' שמיני אות ע''ג שלכל אחד מהטהורים יש מינים הרבה, כגון ליעלים: 17, לאיל: 14 וכו'. נראה הלאה: שני בעלי החי ממין ''חיה'': ה''צבי'' וה''דישון'' כוללות 28 סוגים של קבוצת ה''אנטילופות'', הכוללת סוגי הצבי וסוגי הראם וסוגי הדישון ועוד, כולם דומים אחד לשני, והתוה''ק מחלקת אותן לשני סוגים ראשיים עם חלוקתם הניכרת לדמויי הצבי ה''אלגנטיים'' והקלים, ודמויי הדישון היותר גסים וכבדים, וניכר היטב ההבדל ביניהם. גם עוד סוג כוללים הזואולוגים במשפחה זו: ה''אנטילוקפרה'', שהוא הסוג והמין היחיד שיש במה שהם קוראים: ''משפחת האנטילוקפריים'', והוא דומה לצבי לחלוטין, מלבד שקרניו לפעמים נשירות וקצת מסועפות, ע''כ ''פסקו'' לה הזואולוגים משפחה בפני עצמה... כמו כן מה שהתורה כותבת את ה''כבש'' ואת ה''אקו'' [=יעלים], סוגים אלה כוללים יותר מ20 סוגים ומינים. ואותו הדבר הוא במשפחת ה''אייליים'' [עם קרניים מפוצלות מלאות ונשירות בדרך כלל] עם 17 סוגיו, כל הסוגים דומים [וכל שכן המינים דומים]: אייל [הכולל: אייל אציל, אייל ופיטי, סיקה, אייל סמבר כו'], אייל הקורא, אייל הפמפס, אייל הביצות, אייל הכרמל, מונטיק הציצית, אייל דוד, אייל האנדים, אלקרן הגדות, מזאמה, אייל מושק, מונטיק, יחמור, אייל פרדי, פודו ואייל הצפון. התוה''ק קוראת לשני הסוגים הראשיים בשם ''אייל'' האלגנטי ו''יחמור'' היותר גס. את שני הסוגים הנדירים ב''משפחת האיילוניים'', גם הזואולוגים מדמים לאייל, ושמם יוכיח. אם כן: תשע חיות הכתובות בתורה מתוך עשר הטהורות: עז, שור, כבש, תאו, צבי, דישון, אקו, אייל ויחמור, שלושת הראשונות בהמות והשאר חיות, כוללות את כל סוגי החיות שבארבע מתוך חמשת משפחות מעלי הגירה: הפריים והאיליים ואיילוניים ואנטילוקפריים, שום סוג או מין מכל אלה לא נעדר! ועתה נראה את הדבר המדהים ביותר: נשארה בעולם, לפי ספרי הזואולוגים, עוד חיה אחת ויחידה עם שני סימני הכשרות שאינה דומה לשאר החיות שלעיל להיות כלולות בהן, והיא אינה מצויה כלל באיזור א''י אלא הרחק במרכז אפריקה: הג'ירפה מהמשפחה האחרונה שנשארה מחמש משפחות מעלי הגירה: הג'ירפיים. ובמשפחה זו יש שני סוגים, הג'ירפה המוכרת, והאוקפי שהיא הג'ירפה הקטנה. היכן היא בתורה? פשוט: הרי נשארה גם עוד חיה אחת בתורה שלא ראינו מה היא: ה''זמר''. מה זה? נבדוק בתרגום הכי עתיק שיש בידינו למילה זו, תרגום השבעים שיסודה לפני יותר מ2200 שנה, שם מתורגם ''זמר''... ג'ירפה! [עי' פי' רד''צ הופמן על ויקרא עמ' רכ''ו]. וכן ביארו ר' יונה אבן ג'נאח ורד''ק. וכן כתבו עוד הרבה קדמונים, ו''הסכים'' להם תרגום הוולגוטה הנוצרי הקדום מזמן הגמרא ואליעזר בן יהודה במלונו ערך ''זמר''. אם כן אנו רואים שוב נפלאות מתורתו ית' שידעה על חיה זו שלא היתה ידועה באיזור א''י ולא באיזור מצרים, אלא באפריקה המרכזית בלבד, וידעה התורה שהיא החיה האחרונה עם מראיה המיוחד שהיא כשרה עם שני הסימנים! ואין עוד! וזה למרות כל איזורי המחיה השונים בעולם שחיות יכולות לשנות קצת צורה, ולמרות הרביה משני מינים עם ההכלאות שעושים בני האדם, עם כל זאת לא נמצאו בכל העולם חיות כשרות שונות מהמפורשות בתורה! [ובמענה בהרחבה ראה היאך גם אין עוד חיות עם סימן אחד מלבד אלו הכתובות בתורה, ועוד מידיעת חז''ל הפלאית בענייני החיות הנעלמים, עד לידיעתם, בסיוע רמזים מהתורה, על תכונות חיה נדירה שהזואולוגים נודע להם תכונות אלו רק לפני 12 שנה!].
חיות כשרות בעלות שני סמנים מאת: הגוף למען סובלנות בישראל חיפוש חיות בכל העולם עם שני סימני כשרות מלבד המנויות בתורה כעוד ראיה לתורה משמים: מחז''ל משמע שעשר החיות הכשרות עם שני סימני הכשרות [מעלת גירה ושוסעת שסע פרסה] הכתובות בתורה בספר דברים י''ד ד'-ה', אין יותר מהן בעולם! ואילו הפוקר טוען שמצא 154 מיני חיות שכאלו באינצקלופדיה. מענה: הפוקר, אחר שחיטט לבדוק ארבעת אלפים מיני חיות ובהמות שבעולם, ביניהן נדירות ביותר, בחשבו שאולי אחת מהן בקצה תבל תסתור דברי חז''ל הכותבים שאין עוד חיות כאלו, לא מצא אפילו חיה אחת טהורה שלא כתובה בתורה! מה יעשה? הרי זו עוד ראיה לתורה משמים, כי מהיכן תדע התורה את כל סוגי החיות בעולם? במצוקתו הלך וזייף ושיקר כדרכו כדלקמן: ספרי הזואולוגיה מפרטים ב''מעלי הגירה'' חמש משפחות: 1. הפריים ובה 49 סוגים ו115 מינים. 2. האיליים ובה 17 סוגים. 3. הג'ירפיים ובה 2 סוגים. 4. האילוניים ובה 2 סוגים. 5. האנטילוקפריים ובה סוג אחד. כל החיות הכשרות, כמעלות גירה, כלולות בחמש משפחות אלו. הלך הפוקר ופירט את כל מיני ה''עז'' ל10 סוגים שונים: עז הבר, עז הבית, עז הברג, עז הפירינאים, עז יעל, עז קאוקזית, בָּרָל, טַר, סֶרו ועוד. והרי התורה לא מתכוונת לפרט את כל מיני ה''עז'' אלא מין ה''עז'' בלבד! עוד החשיב הפוקר עשרות מיני ''פר'' הדומים זה לזה: פר, בנטנג, גאור, גיאל, יאק, זבו, פרה[!!], שור הבר, שני מיני ביזון, שלושה מיני תאו ועוד, שהתוה''ק כללה את כל אלה בשני סוגים ראשיים: ''שור'' ו''תאו'', כש''שור'' הוא ממין ''בהמה'' [וחלבו אסור ולא צריך לכסות דמו] וכולל את הבהמות היותר מתורבתות מהסוג הזה, וה''תאו'' הוא ממין ''חיה'' [וחלבו מותר וצריך לכסות דמו] וכולל את היותר פראיות. והרי כבר כתב הרמב''ם בהלכות מאכלות אסורות א' ח' אחר שמנה את עשרת הבהמות הכשרות: ''הן ומיניהן כגון שור הבר והמריא שהן ממיני השור''. וכן כתב בפשטות המלבי''ם ב''התורה והמצוה'' ויקרא פר' שמיני אות ע''ג שלכל אחד מהטהורים יש מינים הרבה, כגון ליעלים: 17, לאיל: 14 וכו'. נראה הלאה: שני בעלי החי ממין ''חיה'': ה''צבי'' וה''דישון'' כוללות 28 סוגים של קבוצת ה''אנטילופות'', הכוללת סוגי הצבי וסוגי הראם וסוגי הדישון ועוד, כולם דומים אחד לשני, והתוה''ק מחלקת אותן לשני סוגים ראשיים עם חלוקתם הניכרת לדמויי הצבי ה''אלגנטיים'' והקלים, ודמויי הדישון היותר גסים וכבדים, וניכר היטב ההבדל ביניהם. גם עוד סוג כוללים הזואולוגים במשפחה זו: ה''אנטילוקפרה'', שהוא הסוג והמין היחיד שיש במה שהם קוראים: ''משפחת האנטילוקפריים'', והוא דומה לצבי לחלוטין, מלבד שקרניו לפעמים נשירות וקצת מסועפות, ע''כ ''פסקו'' לה הזואולוגים משפחה בפני עצמה... כמו כן מה שהתורה כותבת את ה''כבש'' ואת ה''אקו'' [=יעלים], סוגים אלה כוללים יותר מ20 סוגים ומינים. ואותו הדבר הוא במשפחת ה''אייליים'' [עם קרניים מפוצלות מלאות ונשירות בדרך כלל] עם 17 סוגיו, כל הסוגים דומים [וכל שכן המינים דומים]: אייל [הכולל: אייל אציל, אייל ופיטי, סיקה, אייל סמבר כו'], אייל הקורא, אייל הפמפס, אייל הביצות, אייל הכרמל, מונטיק הציצית, אייל דוד, אייל האנדים, אלקרן הגדות, מזאמה, אייל מושק, מונטיק, יחמור, אייל פרדי, פודו ואייל הצפון. התוה''ק קוראת לשני הסוגים הראשיים בשם ''אייל'' האלגנטי ו''יחמור'' היותר גס. את שני הסוגים הנדירים ב''משפחת האיילוניים'', גם הזואולוגים מדמים לאייל, ושמם יוכיח. אם כן: תשע חיות הכתובות בתורה מתוך עשר הטהורות: עז, שור, כבש, תאו, צבי, דישון, אקו, אייל ויחמור, שלושת הראשונות בהמות והשאר חיות, כוללות את כל סוגי החיות שבארבע מתוך חמשת משפחות מעלי הגירה: הפריים והאיליים ואיילוניים ואנטילוקפריים, שום סוג או מין מכל אלה לא נעדר! ועתה נראה את הדבר המדהים ביותר: נשארה בעולם, לפי ספרי הזואולוגים, עוד חיה אחת ויחידה עם שני סימני הכשרות שאינה דומה לשאר החיות שלעיל להיות כלולות בהן, והיא אינה מצויה כלל באיזור א''י אלא הרחק במרכז אפריקה: הג'ירפה מהמשפחה האחרונה שנשארה מחמש משפחות מעלי הגירה: הג'ירפיים. ובמשפחה זו יש שני סוגים, הג'ירפה המוכרת, והאוקפי שהיא הג'ירפה הקטנה. היכן היא בתורה? פשוט: הרי נשארה גם עוד חיה אחת בתורה שלא ראינו מה היא: ה''זמר''. מה זה? נבדוק בתרגום הכי עתיק שיש בידינו למילה זו, תרגום השבעים שיסודה לפני יותר מ2200 שנה, שם מתורגם ''זמר''... ג'ירפה! [עי' פי' רד''צ הופמן על ויקרא עמ' רכ''ו]. וכן ביארו ר' יונה אבן ג'נאח ורד''ק. וכן כתבו עוד הרבה קדמונים, ו''הסכים'' להם תרגום הוולגוטה הנוצרי הקדום מזמן הגמרא ואליעזר בן יהודה במלונו ערך ''זמר''. אם כן אנו רואים שוב נפלאות מתורתו ית' שידעה על חיה זו שלא היתה ידועה באיזור א''י ולא באיזור מצרים, אלא באפריקה המרכזית בלבד, וידעה התורה שהיא החיה האחרונה עם מראיה המיוחד שהיא כשרה עם שני הסימנים! ואין עוד! וזה למרות כל איזורי המחיה השונים בעולם שחיות יכולות לשנות קצת צורה, ולמרות הרביה משני מינים עם ההכלאות שעושים בני האדם, עם כל זאת לא נמצאו בכל העולם חיות כשרות שונות מהמפורשות בתורה! [ובמענה בהרחבה ראה היאך גם אין עוד חיות עם סימן אחד מלבד אלו הכתובות בתורה, ועוד מידיעת חז''ל הפלאית בענייני החיות הנעלמים, עד לידיעתם, בסיוע רמזים מהתורה, על תכונות חיה נדירה שהזואולוגים נודע להם תכונות אלו רק לפני 12 שנה!].