על התעמרויות ותרבות הביטול.
רבות מדובר על התעמרויות בעבודה . הרגשתנו היא, שנושא רגיש זה הפך ל "מכת מדינה", ושקיימת התדרדרות מתמדת ביחסי האנוש הפנים ארגוניים והבינאישיים. נושא ההתעמרות חמור מאין כמוהו.
מעבר לכל סימן שהזכרנו בעבר, יצא ספר שנקרא:
"The canceling of the American mind" משמע "על תרבות הביטול".
הפוסט מבוסס על מאמרו של אבי גורפינקל בעיתון הארץ בנושא בתאריך 24.5.2024.
יש קשר הדוק בין "תרבות הביטול" לבין "תרבות ההתעמרות" (או שמא תת תרבות?). בשני המקרים ישנו צד אחד שמנצח בדיאלוג את הצד השני דרך השתקתו.
ומהי תרבות הביטול? ואיך זה קשור להתעמרות?
צד אחד (המתעמר) מרגיש נעלה באמצעות השתקת הצד השני.
נקיטת טקטיקות מצד המתעמר לבודד את עצמו מדעות מנוגדות.
טענות מצד המתעמר/המשתיק, שהנפגע עשה משהו "לא בסדר".
הצגה לא הוגנת של עמדת הסובל (בשימוע, למשל).
גזלייטינג - הקטנת הבעיה ("זו לא התעמרות...").
הכחשה שקיימת תרבות ביטול (התעמרות).
ארכיאולוגיה של ביטול (ושל התעמרות), חפירה באמירות של הצד השני, ציטוטים שיוצאים מהקשרם, טעויות עבר וכו'.
הטחת האשמות כמו: "אתה לא מקצועי" בכל מה שלא נראה בעיני המנהל/ת.
לטענת כותב הספר, מספר מקרי הביטול במדינות המערב נמצא בעליה מתמדת, כמו גם מספר מקרי התעמרויות בעבודה ודרגת חומרתן. לטענת הסופר "תרבות הביטול" מאיימת על הדמוקרטיה - עד כדי כך...
האמת היא שהדוגמאות מהספר על ביטול ומחיקת הקולות של אנשים וכפי שמופיעות במאמר של אבי גורפינקל הן די מבהילות. וזאז מה עושים? יש מה לעשות והרבה.
אבל קודם - מה לא לעשות? לא לברוח, לא להתנצל ולא להסביר.
כן -"להשיב מלחמה". להשיב מלחמה לא קשור ל"לגמור יפה בחברה", הרי הולכים לפטר אותנו, לא?
אז אם כן, לשמור על גבולות ברורים ורצוי מתחילת עבודתנו בחברה.
הבוס בייש אותנו ליד כולם? לבייש בחזרה וליד כולם. קולגה מציגה את עבודתך כשלה? לא להניח לה. להעביר המסר ליד כולם שזו עבודה שלך, וכו וכו. שם המשחק "העמדת גבולות"
וחשוב להזכיר: כל הסבר או התנצלות מחמירים את המצב. תלונות ל"רשויות" בד"כ עושות את הפעולה ההפוכה - היא "האשמת הקורבן".
רבות מדובר על התעמרויות בעבודה . הרגשתנו היא, שנושא רגיש זה הפך ל "מכת מדינה", ושקיימת התדרדרות מתמדת ביחסי האנוש הפנים ארגוניים והבינאישיים. נושא ההתעמרות חמור מאין כמוהו.
מעבר לכל סימן שהזכרנו בעבר, יצא ספר שנקרא:
"The canceling of the American mind" משמע "על תרבות הביטול".
הפוסט מבוסס על מאמרו של אבי גורפינקל בעיתון הארץ בנושא בתאריך 24.5.2024.
יש קשר הדוק בין "תרבות הביטול" לבין "תרבות ההתעמרות" (או שמא תת תרבות?). בשני המקרים ישנו צד אחד שמנצח בדיאלוג את הצד השני דרך השתקתו.
ומהי תרבות הביטול? ואיך זה קשור להתעמרות?
לטענת כותב הספר, מספר מקרי הביטול במדינות המערב נמצא בעליה מתמדת, כמו גם מספר מקרי התעמרויות בעבודה ודרגת חומרתן. לטענת הסופר "תרבות הביטול" מאיימת על הדמוקרטיה - עד כדי כך...
האמת היא שהדוגמאות מהספר על ביטול ומחיקת הקולות של אנשים וכפי שמופיעות במאמר של אבי גורפינקל הן די מבהילות. וזאז מה עושים? יש מה לעשות והרבה.
אבל קודם - מה לא לעשות? לא לברוח, לא להתנצל ולא להסביר.
כן -"להשיב מלחמה". להשיב מלחמה לא קשור ל"לגמור יפה בחברה", הרי הולכים לפטר אותנו, לא?
אז אם כן, לשמור על גבולות ברורים ורצוי מתחילת עבודתנו בחברה.
הבוס בייש אותנו ליד כולם? לבייש בחזרה וליד כולם. קולגה מציגה את עבודתך כשלה? לא להניח לה. להעביר המסר ליד כולם שזו עבודה שלך, וכו וכו. שם המשחק "העמדת גבולות"
וחשוב להזכיר: כל הסבר או התנצלות מחמירים את המצב. תלונות ל"רשויות" בד"כ עושות את הפעולה ההפוכה - היא "האשמת הקורבן".
חזק ביותר