על ה"חומרא" וה"קולא" בפסקי הלכה.
פעמים רבות יש מחלוקות בין הפוסקים בעניין מסויים. חלק יכולים לפסוק לחומרא, וחלק לקולא. שיקוליהם שונים ומשונים, אבל נראה ששיקול אחד לא נלקח בחשבון (או נלקח בצורה לא ראויה), והוא החיים בצוותא של חילונים ודתיים. בכל פעם ששיקול כזה משפיע על פסק הלכה, הוא משפיע בצורה לא נכונה. במקום שיחשבו הפוסקים על איך להקל על קיום כזה בצוותא, הם חושבים על איך להכריח את החילונים לקיים מצוות, או איך למנוע מדתיים להשתלב בחברה חילונית. כדוגמא, ניתן לראות את הקישור שהבאתי בעניין מתן תעודות הכשרות לבתי מלון, או את הקישור העוסק בעניין השחיטה בהימום, ובפרט הקטע ממנו העוסק בשחיטה בהימום חנקן. אז לפני שהדתיים באים אל החילונים לפתור את בעיותיהם באמצעות חקיקה, מוטב שקודם יפנו אל רבניהם ופוסקי ההלכה, ויפעילו עליהם לחץ לפסוק את פסיקותיהם תוך לקיחת השיקולים הנכונים בחשבון. רק אז, כשיהיו ידיהם נקיות, יוכלו לבוא בדרישות לחילונים...
פעמים רבות יש מחלוקות בין הפוסקים בעניין מסויים. חלק יכולים לפסוק לחומרא, וחלק לקולא. שיקוליהם שונים ומשונים, אבל נראה ששיקול אחד לא נלקח בחשבון (או נלקח בצורה לא ראויה), והוא החיים בצוותא של חילונים ודתיים. בכל פעם ששיקול כזה משפיע על פסק הלכה, הוא משפיע בצורה לא נכונה. במקום שיחשבו הפוסקים על איך להקל על קיום כזה בצוותא, הם חושבים על איך להכריח את החילונים לקיים מצוות, או איך למנוע מדתיים להשתלב בחברה חילונית. כדוגמא, ניתן לראות את הקישור שהבאתי בעניין מתן תעודות הכשרות לבתי מלון, או את הקישור העוסק בעניין השחיטה בהימום, ובפרט הקטע ממנו העוסק בשחיטה בהימום חנקן. אז לפני שהדתיים באים אל החילונים לפתור את בעיותיהם באמצעות חקיקה, מוטב שקודם יפנו אל רבניהם ופוסקי ההלכה, ויפעילו עליהם לחץ לפסוק את פסיקותיהם תוך לקיחת השיקולים הנכונים בחשבון. רק אז, כשיהיו ידיהם נקיות, יוכלו לבוא בדרישות לחילונים...
