על חולשת הרצון וחיינו שלנו

[ישראל שורק]

על חולשת הרצון וחיינו שלנו

חולשת הרצון היא אחת הבעיות הנפוצות ביותר, שמאז שאריסטו קרא לה כך אין לנו פתרון ואף לא הסבר מניח את הדעת בשבילה: מי מאיתנו לא החליט, בכל מאודו לעשות דבר מה ובכל זאת נכשל בכך למרות שאיש לא עצר בעדו? להתמיד בדיאטה, נניח, או להפסיק לעשן, או ללמוד ערבית או להיגמל מהתמכרות למחשב, או להיות בן זוג מתחשב יותר... חולשת הרצון היא סוג של פלא אנושי שכיח שבשכיחים. דווקא בגלל זה התופעה הזאת מזמינה פיענוח כי בחלק מהמקרים אנחנו מצליחים "לעלות על העניין". פרויד ניסה לפתור את החידה בכך שהמציא מושג בעל כוח הסברי עצום ובעל חולשות רבות גם כן: "הלא-מודע" שמו. הבעיה היא, שהפתרון הזה כבר הפך לסוג של קלישאה: "אהה, אתה אומר שאתה רוצה לבנות אתי קשר יציב אבל בעצם בלא מודע שלך אתה דווקא רוצה להרוס את הקשר..". אין לדבר הזה סוף. אני עצמי מעדיף הסברים אחרים ואתם?

 

[רבי מנחם מנדל]

גם שומרי מצוות נכשלים בזה

חולשת הרצון היתה ידועה יפה לחז"ל וגם לקדוש ברוך הוא עוד לפני אריסטו. תשוקות בלתי כשרות אנחנו מוצאים כבר בסיפור הבריאה. קין לא רצה להרוג את הבל אך נכנע לתשוקתו. אדם לא רצה לאכול מפרי עץ הדעת אך פותה. משמע שאין אדם פטור מזה. אלא שהיהדות יצרה מנגנון חכם להתמודדות עם חולשת הרצון. ההלכה! ההלכה קובעת את סדר היום שלנו מא' עד ת'. אין יותר מדי מקום לשיקול דעת לכל אדם ואדם. ברור שטוב ללמוד תורה. רע לעסוק בהבלי העולם הזה. אני כבר לא עוסק בסיוע לחוזרים בתשובה ולכן אני יכול לומר שהלוואי שגם חכמי החילוניות היו קובעים סדרי חיים שבהם יהיה מקום קטן בלבד לכשלונות כמו חולשת רצון. אין אדם פטור מזה, שנאמר "להתגבר כארי לעבודת השי"ת" משמע שחולשת רצון היא מאפיין יותר מובהק מרצון שכן מצליח להביא את עצמו לידי ביטוי. אצל שומרי מצוות וכאלה שאינם (עדיין) שומרי מצוות. ואגב, כולי תקווה שהפורום הזה יהיה צנוע. ברכות לפתיחתו ואיחולי הצלחה.

 

[אנטתזהי]

שאלות לבעל הפורום החדש

האם היעוץ הפילוסופי נותן נקודט מבט אחרת ודרכים לפעולה, והאם הוא יכול להחליף עזרה שונה למיניה (כגון יעוץ פסיכולוגי, קצין מבחן וכד'). האם היעוץ הפילוסופי עוזר לשנות את האדם, או רק את מעשיו?? האם היעוץ הפילוסופי עוזר לפתור בעיות שונות לא התנהגותיות: תוקפנות, בישנות ןכו') ויכול לעזור גם בבעיות מנטאליות כגון קנאה או חשש מתמיד? אנא סלח לי שככה אני מפילה עליך כ"כ הרבה שאלות, כשהפורום בחיתוליו. אשמח לתשובה. בברכה.

 

[ישראל שורק]

השאלות הנהדרות של אנטיתזה...

עוד יחשבו שהזמנתי אותן... ובכן אנטיתזה יקרה (האם אפשר לקרוא לך באיזה שם חיבה?) קודם כל אני לא "בעל הפורום". אני רק מנהל אותו: את ואני וכל מי שיצטרף ותצטרף- כולנו חברי קהילה. אין אנחנו בעלים ואין לנו בעלים. ייעוץ פילוסופי הוא בהחלט, בהקשרים מסויימים, חלופה לייעוץ פסיכולוגי. מהם ההקשרים הללו? נראה לי שכאשר מדובר במי שהתנסה בטיפול פסיכולוגי והתאכזב, מי שמעדיף גישה דיאלוגית ושוויונית יותר, מי שאינו מאמין שבידי הפסיכולוגיה מצויה תיאוריה תקפה כוללת על האדם ומצוקותיו, מי שמעוניין שלא להיכנס לסטטוס של "מטופל" על כל המשתמע מכך- כל אלה מוזמנים להיעזר בייעוץ הפילוסופי. אבל איננו מחליפים את הפסיכולוגיה בהקשרים רבים אחרים... ודאי ניכנס לשאלות אלו בעתיד (הקרוב!). את שואלת אם הייעוץ הפילוסופי נותן נקודת מבט אחרת. התשובה היא שהוא מתיימר לעשות בעיקר את זה. כלומר להראות שאפשר להעמיד דילמה נתונה, או סיפור נתון בדרך אחרת ושעצם ההעמדה האחרת של מצב העניינים מייצרת גם כיווני פתרון ויצירה חדשים. את שואלת אם הייעוץ הפילוסופי משנה את האדם או "רק" את מעשיו. ובכן, יקירתי, האם זה משנה? יש השקפת עולם פילוסופית (ז´אן פול סארטר מייצג אותה) שטוענת שאין בכלל "טבע אדם" אלא האדם הוא סכום מעשיו. זאת אומרת שאם שינינו את ההתנהגות שלנו שינינו גם את עצמנו נכון? את שואלת אם הייעוץ הפילוסופי יכול לעזור בבעיות מנטליות. השאלה הזאת קצת רחבה מדי. יש צורך במאמץ של פיענוח כדי לראות מה טיבן של הבעיות המנטליות ומה מקורן. הייעוץ הפילוסופי לא מתימר ליילד לשום אדם אישיות חדשה אלא הוא מניח שאפשר ליילד אצל מרבית האנשים (גם הגברים...) כוחות חדשים ולייצר כוחות חדשים להתמודדות. הייעוץ הפילוסופי הוא לא שיקוי קסמים... גם בתהליכי שינוי נחוץ בד"כ הרבה מהתבלין הזה שצ´רצ´יל קרא לו דם יזע ודמעות ואני מעדיף לקרוא לו תרגול. הרבה תרגול! השארי איתנו אנטית יקרה!

 

[A s t i n u s]

האם אתה טוען

שהתת-מודע כפי שמציג אותו פרויד הוא תאוריה לא נכונה?

 

[ישראל שורק]

ברוך הבא !

יופי לראות אותך... כבר כתבתי שתיים שלוש תגובות קודמות שנבלעו/נמחקו בשל תקלה טכנית. מה שרציתי להגיד לך זה שלתיאוריה של פרויד יש כוח הסברי עצום! נניח שמישהו כועס מאוד על חברו, והכעס הולך ונצבר בו אך אינו ניכר בהתנהגותו כלפי חברו. יום אחד "לפתע" מתפרץ האיש על חברו בשל איזזה עניין שולי ופעוט וחסר חשיבות "אובייקטיבית". רבים מאיתנו יאמרו בדיעבד שהיה כאן כעס מודחק, "לא מודע" שלפתע מצא אפיק שולי ככל שיהיה. אני מסכים. בשיח יומיומי ורגיל בוודאי יש כאן כוח הסברי משכנע. אבל האם באמת קיימת ישות מוחית ששמה "לא מודע"? אני עצמי נוטה לחשוב שלא. אבל מה שיפה בתיאוריות פסיכולוגיות (ובמדעים קרובים לה) שתיאוריה יכולה להצליח מפני שיש לה כוח הסברי טוב מאחרות ולא בשל היותה "אמת" בפני עצמה. חוץ מזה, לפני שנגלוש לדיון על תיאוריות ומעמדן- אולי תספר לנו משהו על החיים עצמם? יהיה מעניין לדבר על התיאוריה בזיקה למשהו "חי ואמיתי" לא? שוב, ברוך הבא!! להתראות

 

[A s t i n u s]

קודם כל - אני בחורה

נעים להכיר. בנוגע לעניין התת מודע - אני מבינה שאין בהכרח נכונות של העניין ושמדובר בהחלט בהסבר שפשוט נופל יחסית באופן מתאים. אבל האם הפילוסופיה מציעה הסבר אחר? או לחילופין סתירה להסבר התת-מודע של פרויד? איך ניתן בכלל לברור האם מדובר באמת או בכוח הסברי? לספר משהו על החיים? בנוגע לתאוריה הזו או בכלל? יש ערך לפלספנות בפני עצמה, לא?

 

[אבא של אבנר]

אם כך,,, ברוכה הבאה! וסליחה!

יש המון ערך לפלספנות בפני עצמה. הפלספנות היא חלק מהחיים עצמם, חוץ מזה. ועוד אני חושב, שהחיים אינם ראויים בלי קמצוץ לפחות מהתבלין הזה "התפלספות". רק שבז'רגון העממי (המגונה, אני מסכים) מזוהה המונח "פלספן" או "פלספנית" עם מישהו שמבלבל את המוח. מישהו שמתחמק מדיון לגופו של עניין. בפילוסופיה היה נסיון להתמודד עם פרויד דרך הגות אקזיסטנציאליסטית כמו זו של סארטר שלא האמין בקיומה של "זהות" בכלל וממילא גם לא זהות בלתי מודעת. סארטר האמין שאנחנו מסוגלים ליצור את עצמנו מחדש בכל רגע נתון מכוח חופש הרצון שלנו, מכוח ההכרעה הרצונית והמודעת. הוא חשב ששיכחה והדחקה הם בסופו של דבר מנגנונים רצוניים (!) מפני שאנחנו יכולים לבחור להתמודד ולחשוב ולהציף את מודעותנו אך בוחרים שלא לעשות זאת. נסיונות פילוסופיים נוספים להתמודד עם פרויד תמצאי אצל דוייודסון (דונאלד) במאמרו (on the very idea of conceptual scheme). רציתי שתספרי משהו על החיים גם מתוך סקרנות להכיר קצת יותר טוב את האמיצים ןהאמיצות שנכנסים לפורום חדש, וגם מפני שאני מאמין בחיבור שבין הפילוסופיה כשהיא לעצמה והחיים כשהם לעצמם...

 

[ישראל שורק]

סליחה... טעויות של מנהל מתחיל...

אבא של אבנר הוא ניק שאני משתמש בו בפורום אחר (משפחות מורכבות- פורום מומלץ מאוד אגב). אני טיפוס מפוזר ולכן תקלות כאלה צפוי שיקרו לי. על כל פנים- אני שכתבתי לך... מקווה לראות אותך כאן איתנו!

 

[pzirpim]

שלום רב,

להערכתי התבלבלת, מאמרו של דוידסון אינו מופנה כלפי פרויד. בברכה

 

[ישראל שורק]

אז מה

בפילוסופיה אנחנו מוצאים כל מיני "דיאלוגים" שלא באמת נכתבו כדיאלוגים. אנחנו שריבוניים אנחנו לעשות בשדה זה כרצוננו (כל עוד איננו שרלטנים וכל עוד אנחנו הגונים) מותר לנו לשדך את דיווידסון לפרויד, את ניטשה לסוקרטס וכו. כמובן בתנאי שלומדים מזה משהו.

 

[pzirpim]

בהחלט.

אפשר לשדך את פרויד ודיוידסון מכיוון שיש נקודות דמיון ושוני אשר הופכים ההשוואה למענינת. במקרה דנן השוואה לא נעשת לכן לא ברור מה ערכה. לדעתי המאמר המדובר אנו מתמודד אם פרויד ואין סיבה טובה לא לתקן הטעות. בברכה

 

[Dorfl]

הבנה בסיסית של המוח האנושי דרושה,

מה שלא היה לאריסטו, מה שהפך את השאלה להרבה יותר מעניינת. את הספר The Society of Mind של מארווין מינסקי אפשר לקנות כאן, או שאפשר למצוא אחד מספרים רבים אחרים בנושא, ואז אפשר להשאיר את השאלות של אריסטו ושאר החברה שחיו לפני שידענו על חשמל או אבולוציה מאחור והלמשיך הלאה לתחומים מעניינים יותר.

 

[ישראל שורק]

אנא בלי פרסומת

אריסטו בעיניי לפחות עדיין רלוונטי. אנא, ותרו על פרסומות כי אני אצטרך למחוק אותן. אגב, אולי תאיר את עינינו ותפתור לפילוסופים של טרום עידן החשמל את בעיית חולשת הרצון?

 

[Dorfl]

אה? אז אתה מפרסם את אריסטו?

אני לא קרוב משפחה לא של מינסקי ולא של מייסד אמאזון, קשה לי להאמין שמישהו ימצא בליבו לחשוד בכך. כל כוונתי הייתה להלמליץ, אולי גם לגרום לך ולאריסטו להראות רע (שום דבר נגד אריסטו עצמו, שבוודאי היה טורח לקרוא כל שיכל למצוא על נוירולוגיה לו עוד היה עימנו, רק נגד הרלוונטיות של רעיונותיו). גם לא אקבל אגורה אם מישהו יבחר לגשת ולרכוש את הספר דווקא מהקישור הזה, אותו מצאתי באתר של מינסקי - פשוט קישרתי לאתר שמציע, חינם אין כסף, הצצה לעמודים הראשונים של הספר. לנוחיותך. אין בעד מה. ואחרי האקספוזיציה הבלתי-נעימה, לנושא, על רגל אחת: המוח, כפי שאנחנו למדים עליו מתצפיות וכפי שיש עלינו לשער שיהיה הכי סביר שיתפתח ויתעצב בתהליך האבולוציה, הוא איבר ש"נועד", כמו כל איבר אחר, להגביר את סיכויי הגנים שלך לעבור הלאה. אין סיבה להניח שזו ברירת המחדל לצפות מהמוח, או מאחד מה-manifestations הרבים שלו, מה שאני ואתה נחשוב עליו כאישיות שלך, להיות מסוגל לעשות את מה שאתה מופתע שלא למצוא אצלו - היכולת לקבוע יעדים ברורים שיעמדו בפני כל היעדים והרצונות המתחרים שחלקיו האחרים של המוח דורשים בכל רגע נתון. אני לא חושב שהספר עליו המלצתי היה המתאים ביותר, אבל יש לי הרגשה שאני עומד להכנס איתך לויכוח על האפשרות בכלל שהאישיות שלך היא תולדה של משהו גשמי בלבד, המוח שלך, ולא של משהו מעבר לזה - איזשהו יסוד שמימי עם יכולת לבחירה חופשית. הקדמתי תרופה למכה.

 

[Dorfl]

התבלבל לי הניסוח שם, בטוח שתבין.

 

[ישראל שורק]

שלום דורפי! (בסדר לקרוא לך ככה?)

נעים להכיר. אני שמח שאתה כאן! אמנם חבל שרצית לגרום לי להרגיש רע... (לא מרוע לב זה בטוח, רק אל תדרוש ממני לנמק את קביעתי כרגע...). ...אבל נראה לי שאנחנו נלמד להכיר זה את זה עם הזמן קצת יותר טוב. קראתי את המאמר של מינסקי. תודה! למדתי! גם מתגובתך למדתי ונהניתי. ובכל זאת, גישה שמנסה לשאול מה מותר (אם בכלל) האינטילגנציה האנושית מהאינטליגנציה המלאכותית והאם יש אפשרות להניח את קיומו של רצון חופשי במודל כזה או אחר- עדיין לא מייתרת (מלשון הופכת למיותרת) את שאלתו של אריסטו. להפך! היא אולי מנסה לעשות את זה בכך שהיא מניחה שהאישיות היא רק מרכיב מוחי אחד או "מצב מוח" או פונקציה מוחית (מחק את המיותר), ובכל זאת, יש למרכיב הזה במוחנו איזו תביעה חד משמעית לדומיננטיות! הנה, התשובה שלך בחלק הראשון של התגובה מנסה להפוך את שאלתו של אריסטו לחסרת משמעות ומבחינתי זו דרך התמודדות לגיטימית עם הסוגיה ממש כמו כל דרך אחרת. אתה מבין, ההסבר המוחי לא באמת יכול לעזור לאדם כמוך, כמוני, שמשתוקק לדבר מה ואין הוא מצליח להשיגו למרות שדבר לא ניצב (לכאורה) בינו לבין ההשגה המיוחלת. בלשון המטאפיזיקה של אותו אריסטו קשישא- לכל היותר נתת הסבר סיבתי (סיבה פועלת) למצוקה אנושית קיומית- אבל המצוקה מה יהיה עליה? נשלח את כל מי שמוטרד מחולשת הרצון למאמריו של מינסקי? טוב שאתה כאן, ואל תגרום לי להיראות רע, בסדר?

 

[Dorfl]

לא, השם הוא דורפל.

 

[Dorfl]

קראת את ה"מאמר"? קישרתי לספר.

 

[קופץ חופשי]

שאלה ברשותך

היצגת את הקביעה הבאה: "המוח, כפי שאנחנו למדים עליו מתצפיות וכפי שיש עלינו לשער שיהיה הכי סביר שיתפתח ויתעצב בתהליך האבולוציה, הוא איבר ש"נועד", כמו כל איבר אחר, להגביר את סיכויי הגנים שלך לעבור הלאה" המוח לפי תאורית האבולוציה (לטעמי) הוא תוצר מקרי שלא הפריע לנושא הגנים להעביר אותם הלאה! יכול להיות שלאחר מכן הוא גם עזר באותה העברה אך עדיין הוא לא נועד , הנועדות בציטוט הוא בעיתי בעיני. ובחזרה לדיון הכללי: האם לדבריך ה"רצונות" שלנו עומדים בסתירה לצו ה"גן"?