עבר הווה עתיד
New member
על טעויות משלמים.
בחדר לידה היא צרחה. הרופאים דחפו לתוכה אצבעות והגב הרג אותה, היא צרחה ונשמה ונשפה, לוחצת את ידה של האחות לצידה. בסוף שמעה את הצליל שהיה שווה את כל הכאב, צליל הבכי שלו. התינוק שלה. סוף סוף, התינוק שלה נולד. ברגעים האלו הכריחה את עצמה להיזכר בהתחלה, ביום שבו בדיקת השתן הייתה חיובית. היא נשכבה לאחור על המיטה, מביטה בפלא הזה שנייה שנלקח לרחיצה וניקוי, עוצמת עיניה ו... *** 8 וחצי חודשים קודם לכן הגיעה לעיר. לבדה, ללא משפחה. רק היא ועוברה שעדיין לא ידעה על קיומו. עזבה את משפחתה, עירה, חבריה, לאחר שהוצעה לה עבודה מבטיחה, עם אפשרות קידום בעיר הרחוקה הזו - אילת. בחששות רבים עזבה הכל ונסעה אחרי הקריירה שלה. יודעת שבגיל 30 היא לא רוצה משפחה, לא רוצה ילדים, אלא לפתח את הקריירה שלה. על גברים לא סמכה, ולא רצתה שום קשרים איתם. כל קשר שכזה חרט בליבה עוד חריץ, והיא ידעה שעוד חריצים כאלו וליבה יתפרק, נפשה לא יכלה לעמוד יותר בעומס השקרים, האכזבה והכאב שהעולם הגברי הקנה לה. כמעט שלוש שנים לפני שעברה לאילת לא יצאה עם מישהו. ממש בחודש האחרון, כשכבר ידעה על עזיבתה, פתאום קשריה איתו החלו להעמיק. היא לא הסתכלה עליו כגבר ולכן לא חששה ממנו. ידעה שאינטימיות לא תהייה כאן. הוא היה זקוק לה והם בילו שעות ארוכות בשיחות. במילים שלו עורר בה את הנימים העמוקים ביותר, אלו שכבר מזמן הייתה בטוחה ששקעו בתרדמת, עורר בה רגשות שלא זכרה שהיו קיימים בה. הם בילו יחד, בעיקר דיברו על עצמם, מגלים יותר ויותר דברים משותפים, נדהמים מהחיבור שיש בינהם, מבינים שהכל זמני כי היא עוזבת. כמה לילות לפני שעזבה, שכבו. היו אצלה בדירה, הכל מסביב ארגזים ושניהם יושבים במרכז וצוחקים, ולפתע האווירה נהייתה רצינית מאוד והוא נישק אותה, משם הדברים זרמו מהר מאוד והם מצאו את עצמם שוכבים על השטיח בביתה, בין חפציה הארוזים. היא לא האמינה שבגדה בעצמה כל כך ונכנסה איתו למצב כל כך אינטימי. מה קרה לה? מה עובר עליה? את הימים עד הנסיעה לאילת העבירה בהתחמקות ממנו ובהסתגרות בעצמה. איך עשתה את זה? אחרי לילות של בכי החליטה שהיא נוסעת לאילת. היא עוברת והיא חייבת להשאיר את זה מאחוריה. שבוע לאחר מכן כשהגיעה לאילת לא חשדה בכלום. הוא השתמש בקונדום והיא לא הרגישה שהיה לה דבר לחשוש ממנו, את ההתחלה החדשה שלה היא עשתה לגמרי בהדחקה. העלימה את הסיפור בינהם כלא היה. ואז גילתה שהיא בהריון. גם זה ממש במקרה. חודשיים אחרי המעבר, הייתה שקועה בתוך עבודתה, עדיין מסתגלת לעיר, למקום, לאנשים, פתאום הבינה שהיא לא זוכרת מתי לאחרונה קיבלה מחזור. את החששות ביטלה במהרה בתירוצי לחץ מהעבודה ומהמעבר אך על כל פנים החליטה לעשות בדיקות כלליות, לבדוק אם לא חסר לה ויטמינים או משהו כזה. לרופא הגיעה רגועה למדיי, ביקשה בדיקות מקיפות - כולסטרול, ויטמינים וכו', ובדרך ביקשה שגם יבדוק את עניין המחזור. תוך 3 ימים חזרו הבדיקות, והרופא החדש שלה ביקש שתגיע לקבל תוצאות, כמה שהיא הופתעה לשמוע שהיא בהריון. בדיקת אולטרה סאונד מהירה אישרה את היותה בתחילתו של החודש השלישי. היא יצאה מהרופא בהלם. בחלומות הכי פרועים שלה לא ציפתה להיכנס להריון מקרי שכזה בגיל 31. זה דבר שמתאים לגיל 16 חשבה, מה היא תעשה עכשיו עם הריון לא רצוי בגילה? ומה איתו? האם תספר לו? המחשבות ערפלו אותה והיא הרגישה סחרחורת, מה תעשה? הודיעה בעבודה על יום מחלה למחרת ונשכבה במיטה. שוב ושוב חייגה את מספרו וניתקה כל פעם מחדש. מה תגיד לו? אחרי חודש וחצי שלא דיברו כלל, מה תגיד? היי, זוכר אותי? אני בהריון.. ומה היא רוצה שהוא יעשה? האם באמת היא רוצה שיבוא לכאן? או ישכנע אותה לבוא אליו? האם היא בכלל רוצה לשמור את הילד? מה תעשה? היא הכינה לעצמה חלם חם, ונכנסה עם הכוס למיטה. זה היה הדבר הכי מרגיע שהיא מכירה, מלבד אלכוהול, ועד שלא תחליט מה היא עושה, היא לא מתקרבת לשתייה חריפה, גם ככה ההתחלה של העובר שלה גרועה, היא לא רוצה עוד יותר לדפוק לו את החיים.
בחדר לידה היא צרחה. הרופאים דחפו לתוכה אצבעות והגב הרג אותה, היא צרחה ונשמה ונשפה, לוחצת את ידה של האחות לצידה. בסוף שמעה את הצליל שהיה שווה את כל הכאב, צליל הבכי שלו. התינוק שלה. סוף סוף, התינוק שלה נולד. ברגעים האלו הכריחה את עצמה להיזכר בהתחלה, ביום שבו בדיקת השתן הייתה חיובית. היא נשכבה לאחור על המיטה, מביטה בפלא הזה שנייה שנלקח לרחיצה וניקוי, עוצמת עיניה ו... *** 8 וחצי חודשים קודם לכן הגיעה לעיר. לבדה, ללא משפחה. רק היא ועוברה שעדיין לא ידעה על קיומו. עזבה את משפחתה, עירה, חבריה, לאחר שהוצעה לה עבודה מבטיחה, עם אפשרות קידום בעיר הרחוקה הזו - אילת. בחששות רבים עזבה הכל ונסעה אחרי הקריירה שלה. יודעת שבגיל 30 היא לא רוצה משפחה, לא רוצה ילדים, אלא לפתח את הקריירה שלה. על גברים לא סמכה, ולא רצתה שום קשרים איתם. כל קשר שכזה חרט בליבה עוד חריץ, והיא ידעה שעוד חריצים כאלו וליבה יתפרק, נפשה לא יכלה לעמוד יותר בעומס השקרים, האכזבה והכאב שהעולם הגברי הקנה לה. כמעט שלוש שנים לפני שעברה לאילת לא יצאה עם מישהו. ממש בחודש האחרון, כשכבר ידעה על עזיבתה, פתאום קשריה איתו החלו להעמיק. היא לא הסתכלה עליו כגבר ולכן לא חששה ממנו. ידעה שאינטימיות לא תהייה כאן. הוא היה זקוק לה והם בילו שעות ארוכות בשיחות. במילים שלו עורר בה את הנימים העמוקים ביותר, אלו שכבר מזמן הייתה בטוחה ששקעו בתרדמת, עורר בה רגשות שלא זכרה שהיו קיימים בה. הם בילו יחד, בעיקר דיברו על עצמם, מגלים יותר ויותר דברים משותפים, נדהמים מהחיבור שיש בינהם, מבינים שהכל זמני כי היא עוזבת. כמה לילות לפני שעזבה, שכבו. היו אצלה בדירה, הכל מסביב ארגזים ושניהם יושבים במרכז וצוחקים, ולפתע האווירה נהייתה רצינית מאוד והוא נישק אותה, משם הדברים זרמו מהר מאוד והם מצאו את עצמם שוכבים על השטיח בביתה, בין חפציה הארוזים. היא לא האמינה שבגדה בעצמה כל כך ונכנסה איתו למצב כל כך אינטימי. מה קרה לה? מה עובר עליה? את הימים עד הנסיעה לאילת העבירה בהתחמקות ממנו ובהסתגרות בעצמה. איך עשתה את זה? אחרי לילות של בכי החליטה שהיא נוסעת לאילת. היא עוברת והיא חייבת להשאיר את זה מאחוריה. שבוע לאחר מכן כשהגיעה לאילת לא חשדה בכלום. הוא השתמש בקונדום והיא לא הרגישה שהיה לה דבר לחשוש ממנו, את ההתחלה החדשה שלה היא עשתה לגמרי בהדחקה. העלימה את הסיפור בינהם כלא היה. ואז גילתה שהיא בהריון. גם זה ממש במקרה. חודשיים אחרי המעבר, הייתה שקועה בתוך עבודתה, עדיין מסתגלת לעיר, למקום, לאנשים, פתאום הבינה שהיא לא זוכרת מתי לאחרונה קיבלה מחזור. את החששות ביטלה במהרה בתירוצי לחץ מהעבודה ומהמעבר אך על כל פנים החליטה לעשות בדיקות כלליות, לבדוק אם לא חסר לה ויטמינים או משהו כזה. לרופא הגיעה רגועה למדיי, ביקשה בדיקות מקיפות - כולסטרול, ויטמינים וכו', ובדרך ביקשה שגם יבדוק את עניין המחזור. תוך 3 ימים חזרו הבדיקות, והרופא החדש שלה ביקש שתגיע לקבל תוצאות, כמה שהיא הופתעה לשמוע שהיא בהריון. בדיקת אולטרה סאונד מהירה אישרה את היותה בתחילתו של החודש השלישי. היא יצאה מהרופא בהלם. בחלומות הכי פרועים שלה לא ציפתה להיכנס להריון מקרי שכזה בגיל 31. זה דבר שמתאים לגיל 16 חשבה, מה היא תעשה עכשיו עם הריון לא רצוי בגילה? ומה איתו? האם תספר לו? המחשבות ערפלו אותה והיא הרגישה סחרחורת, מה תעשה? הודיעה בעבודה על יום מחלה למחרת ונשכבה במיטה. שוב ושוב חייגה את מספרו וניתקה כל פעם מחדש. מה תגיד לו? אחרי חודש וחצי שלא דיברו כלל, מה תגיד? היי, זוכר אותי? אני בהריון.. ומה היא רוצה שהוא יעשה? האם באמת היא רוצה שיבוא לכאן? או ישכנע אותה לבוא אליו? האם היא בכלל רוצה לשמור את הילד? מה תעשה? היא הכינה לעצמה חלם חם, ונכנסה עם הכוס למיטה. זה היה הדבר הכי מרגיע שהיא מכירה, מלבד אלכוהול, ועד שלא תחליט מה היא עושה, היא לא מתקרבת לשתייה חריפה, גם ככה ההתחלה של העובר שלה גרועה, היא לא רוצה עוד יותר לדפוק לו את החיים.
