אין לי פתרון
יש כמה כיווני מחשבה: לעודד אנשי בריאות הנפש לאבחן גם מקרים גבוליים כאוטיסטים כדי שיקבלו סיוע - במקרה הטוב אחרי כמה שנים לא יצטרכו אותו כלל. ליצור מסגרת של הכשרה מקצועית לאנשי חינוך לזיהוי והתמודדות עם אוטיסטים בתפקוד גבוה. טיפול באוטיזם זאת התמחות שדורשת הבנה רבה. למשל מה שרגיל אצל הרבה אנשים, אפילו עם פיגור, כגון שהות בצוותא, אצל אוטיסטים זאת הבעיה המרכזית... או לדעת שכאשר אוטיסט עונה אחרת זה לא בהכרח כי הוא לא יודע, אלא לפעמים כי הבין אחרת את השאלה או נתפס לאיזה היבט שולי שלה. נקודה נוספת היא שלאוטיסטים קשה מאוד לעשות דברים שלא מעניינים אותם, עד בלתי אפשרי (זה לא אומר שבמה שמעניין אותם הם יצליחו בלי עזרה), צריך להתאים לפיכך את מסגרות הלימודים והעבודה בצורה כזאת... או למשל מתן עזרה של דיור עצמאי עם סיוע, ולא בהכרח בהוסטל שיקומי... הבעיה היא כרגע שאנשים אפילו לא קולטים שמדובר באוטיסטים, כי כל התקשורת עוסקת בעיקר במה שמכונה "תפקוד נמוך". יתכן שהפוסט הבא בבלוג יעסוק בזה. תודה
