0Pandemonium0
New member
על יצר ההרפתקנות
היה זה אוסקר ויילד שאמר פעם: "לחיות הוא אחד הדברים הנדירים ביותר, רוב האנשים פשוט קיימים", ואין צודק ממנו גם כיום ובמיוחד כיום, יותר ממאה שנים לאחר מותו. מפני שאם נביט סביבנו, כמה מן האנשים הסובבים אותנו חיים באמת כפי שהיו רוצים? כמה מהם נאמנים לעצמם? וחשוב אף יותר: האם אנחנו פועלים מחוץ לשגרה, בהתאם לרגשות האמיתיים שמפעמים בתוכנו? התשובה היא לא, או כמעט ולא. רוב בני-האדם כיום מתוכנתים מלידה על-ידי חינוך שמקורו בחברה, חינוך הקובע עבורם מה מותר ומה אסור לעשות, חינוך המדכא כל שאיפה של הגשמה עצמית ואינדיווידואליזם. חינוך זה, הבלתי מורגש כביכול, הוא אחד הדברים המשפיעים ביותר על חייו של האדם: הוא כובל אותו בעוצמה למקומו ולא מאפשר לו יכולת ביטוי עצמי. החינוך הזה טבוע עמוק כל-כך במוחותיהם של בני-האדם עד שהם כלל לא מרגישים בכך, ולכן אפילו לא מנסים להתנגד. לומר שרוב האנשים פשוט קיימים יהיה להיטיב במצבם, מפני שהם מתקיימים רק בגופם הפיזי, ורוחם למעשה מתה. מכאן שרוב האנשים למעשה אינם קיימים, כי אם מתים לגמרי. ועל כן עלינו להכיר את יצר ההרפתקנות המדוכא ולתעל אותו כלפי חוץ. מהו, אם כן, יצר ההרפתקנות? ומדוע אנו זקוקים לו? יצר ההרפתקנות הוא תכונתו של אדם נעלה בעל מחשבה חופשית, המסוגלת לנדוד למחוזות רחוקים אשר מעבר למחשבה האנושית הרגילה. יצר ההרפתקנות הוא זה המניע את המבקשים לחיות ומתקיים רק באלה המרגישים בקריאתו, מסיבה זו או אחרת. לא ניתן לברוא את יצר ההרפתקנות מבלי שינוי קיצוני בתפישה ובצורת המחשבה, אבל על כך מרחיב מאמר זה בהמשך. ראשית, עלינו להגדיר את יצר ההרפתקנות ולהכירו: כאמור, זוהי התכונה הדוחפת את האדם לחיים אמיתיים, כאלה שאינם במסלולים מוגדרים או בכלוב החברה, אלא מחוצה לה, ובהם ישנם הגשמה עצמית ואינדיווידואליזם. זהו יצר פנימי המאפשר לאדם להפליג הרחק במחשבתו ולשנות אותה, ולהגיע אף להבנות חריגות שאינן מקובלות על יתר האוכלוסייה. אך יותר מכך: יצר ההרפתקנות הוא זה אשר הופך את המחשבות למעשים ודוחף את האדם קדימה. אדם כזה, סביר שיעשה ידוע לשמצה ולא אהוד בחברה, שמעולם לא סבלה ולא תסבול את אלה המנסים להפיל אותה. אבל הידוע לשמצה פועל באומץ על דעת עצמו, בשל יצר ההרפתקנות המקנן בו ומבלי פחד. יצר ההרפתקנות הוא, בסופו של דבר, פריצת הגבולות ומלחמה בשעמום האנושי, וזוהי התכונה המבדילה באמת בין אדם קיים לאדם חי. בשל תנאי החיים כיום, רבים עלולים להזדהות בטעות עם הכתוב ולומר שהם פועלים בדיוק בדרך זו, אך בפועל, רק מעטים פועלים כך. לדוגמה, נראה שצעירים כיום נוהגים להפגין יצר הרפתקנות מדומה לאחר שירותם הצבאי על-ידי נסיעות וטיולים ברחבי העולם, אך זהו שקר גס. יצר ההרפתקנות הוא איננו חופשה בחו"ל או בחירה בעבודה בלתי שגרתית, או באורח חיים יוצא-דופן. זוהי טעות נוראה הנובעת מחוסר הבנה בסיסי, ועושה עוול גדול לאותה תכונה מופלאה. יצר ההרפתקנות הוא הוא היכולת לשבור את חוקי החברה ולהפליג, הן בדמיון והן במעשה, למקומות מזעזעים, מפתיעים ומרגשים, שהחברה השמרנית בעצמה לא תוכל כלל להעלות על הדעת. יצר ההרפתקנות הוא ההתמסרות למערבולת הפנימית שבנפשו של כל אדם, לרגש האימתני המפעם בליבו מאז לידתו. יצר ההרפתקנות הוא הכניעה לרצון האמיתי ולמוסר האישי והפרטי, מבלי לפחד מן החברה ומצביעותה, משנאתה ומנידוי על-ידה. ואמרות שונות כגון "אלה החיים", השגורים בקרב עלובי האדם, שירת המתים הם, הקובעת את ההנחה שישנו משהו מעל האדם השולט וקובע את גורלו, במקום להבין שיוצרה היחידי של חברת האדם ושל חוקיה, הוא האדם עצמו. ומדוע חשוב כל-כך יצר ההרפתקנות? הוא חשוב רק לאלה המתאימים, או במילים אחרות: אלה הנמשכים ליצר ההרפתקנות, החשים בו, הם אלה שהוא בעל חשיבות בעבורם. מפני שהם אלה המבקשים להתקדם ולהתפתח, להתרחק מן העקביות של חסרי הדמיון ולהימלט. למעשה רצונם הוא להימלט מן החברה אל תוך עצמם ולהיעשות נאמנים לעצמם, וכך להיעשות לאנשים המסוגלים להקריב את האחר למען רצונותיהם שלהם. "האחר" הוא, כמובן, אינו הזולת, כי אם כל דבר שאינו תואם את השקפתם. הכוונה היא לזניחת רעיונות שמקורם בחברה ובאחר, ואימוץ רעיונות המגיעים מתוך האדם עצמו. אנשים אלה הם המחפשים להתקרב לעצמם, לאהוב את עצמם, ולהגשים את עצמם. אלה האנשים שעלינו לטפח, משום שאלה הם הראויים לטיפוח. הם חיים בתוך עדר האדם החייתי, אך מבקשים להיפרד ממנו. מעשה זה קשה כל-כך עד שהוא ראוי להערצה, ולכן גם האנשים האלה. ניתן להמשיל אותם לדגים: בעוד הדגים המתים שוחים עם הזרם והחלשים שוחים כנגדו, החזקים הם אלה המשנים אותו ויוצרים מערבולות. אבל אין מדובר בשינוי הזרם כפי שבהתפתחות האישית אין מדובר בשינוי החברה, אלא רק בשינוי העצמי ובשינוי המציאות העצמית. אדם חזק מסוגל לתעל את יצר ההרפתקנות שלו כדי לשנות את עצמו ולהתרחק מעבר לגבולות שהציבה לעצמה החברה האנושית, אל מקומות שהיא לא יכולה אפילו להבין.
היה זה אוסקר ויילד שאמר פעם: "לחיות הוא אחד הדברים הנדירים ביותר, רוב האנשים פשוט קיימים", ואין צודק ממנו גם כיום ובמיוחד כיום, יותר ממאה שנים לאחר מותו. מפני שאם נביט סביבנו, כמה מן האנשים הסובבים אותנו חיים באמת כפי שהיו רוצים? כמה מהם נאמנים לעצמם? וחשוב אף יותר: האם אנחנו פועלים מחוץ לשגרה, בהתאם לרגשות האמיתיים שמפעמים בתוכנו? התשובה היא לא, או כמעט ולא. רוב בני-האדם כיום מתוכנתים מלידה על-ידי חינוך שמקורו בחברה, חינוך הקובע עבורם מה מותר ומה אסור לעשות, חינוך המדכא כל שאיפה של הגשמה עצמית ואינדיווידואליזם. חינוך זה, הבלתי מורגש כביכול, הוא אחד הדברים המשפיעים ביותר על חייו של האדם: הוא כובל אותו בעוצמה למקומו ולא מאפשר לו יכולת ביטוי עצמי. החינוך הזה טבוע עמוק כל-כך במוחותיהם של בני-האדם עד שהם כלל לא מרגישים בכך, ולכן אפילו לא מנסים להתנגד. לומר שרוב האנשים פשוט קיימים יהיה להיטיב במצבם, מפני שהם מתקיימים רק בגופם הפיזי, ורוחם למעשה מתה. מכאן שרוב האנשים למעשה אינם קיימים, כי אם מתים לגמרי. ועל כן עלינו להכיר את יצר ההרפתקנות המדוכא ולתעל אותו כלפי חוץ. מהו, אם כן, יצר ההרפתקנות? ומדוע אנו זקוקים לו? יצר ההרפתקנות הוא תכונתו של אדם נעלה בעל מחשבה חופשית, המסוגלת לנדוד למחוזות רחוקים אשר מעבר למחשבה האנושית הרגילה. יצר ההרפתקנות הוא זה המניע את המבקשים לחיות ומתקיים רק באלה המרגישים בקריאתו, מסיבה זו או אחרת. לא ניתן לברוא את יצר ההרפתקנות מבלי שינוי קיצוני בתפישה ובצורת המחשבה, אבל על כך מרחיב מאמר זה בהמשך. ראשית, עלינו להגדיר את יצר ההרפתקנות ולהכירו: כאמור, זוהי התכונה הדוחפת את האדם לחיים אמיתיים, כאלה שאינם במסלולים מוגדרים או בכלוב החברה, אלא מחוצה לה, ובהם ישנם הגשמה עצמית ואינדיווידואליזם. זהו יצר פנימי המאפשר לאדם להפליג הרחק במחשבתו ולשנות אותה, ולהגיע אף להבנות חריגות שאינן מקובלות על יתר האוכלוסייה. אך יותר מכך: יצר ההרפתקנות הוא זה אשר הופך את המחשבות למעשים ודוחף את האדם קדימה. אדם כזה, סביר שיעשה ידוע לשמצה ולא אהוד בחברה, שמעולם לא סבלה ולא תסבול את אלה המנסים להפיל אותה. אבל הידוע לשמצה פועל באומץ על דעת עצמו, בשל יצר ההרפתקנות המקנן בו ומבלי פחד. יצר ההרפתקנות הוא, בסופו של דבר, פריצת הגבולות ומלחמה בשעמום האנושי, וזוהי התכונה המבדילה באמת בין אדם קיים לאדם חי. בשל תנאי החיים כיום, רבים עלולים להזדהות בטעות עם הכתוב ולומר שהם פועלים בדיוק בדרך זו, אך בפועל, רק מעטים פועלים כך. לדוגמה, נראה שצעירים כיום נוהגים להפגין יצר הרפתקנות מדומה לאחר שירותם הצבאי על-ידי נסיעות וטיולים ברחבי העולם, אך זהו שקר גס. יצר ההרפתקנות הוא איננו חופשה בחו"ל או בחירה בעבודה בלתי שגרתית, או באורח חיים יוצא-דופן. זוהי טעות נוראה הנובעת מחוסר הבנה בסיסי, ועושה עוול גדול לאותה תכונה מופלאה. יצר ההרפתקנות הוא הוא היכולת לשבור את חוקי החברה ולהפליג, הן בדמיון והן במעשה, למקומות מזעזעים, מפתיעים ומרגשים, שהחברה השמרנית בעצמה לא תוכל כלל להעלות על הדעת. יצר ההרפתקנות הוא ההתמסרות למערבולת הפנימית שבנפשו של כל אדם, לרגש האימתני המפעם בליבו מאז לידתו. יצר ההרפתקנות הוא הכניעה לרצון האמיתי ולמוסר האישי והפרטי, מבלי לפחד מן החברה ומצביעותה, משנאתה ומנידוי על-ידה. ואמרות שונות כגון "אלה החיים", השגורים בקרב עלובי האדם, שירת המתים הם, הקובעת את ההנחה שישנו משהו מעל האדם השולט וקובע את גורלו, במקום להבין שיוצרה היחידי של חברת האדם ושל חוקיה, הוא האדם עצמו. ומדוע חשוב כל-כך יצר ההרפתקנות? הוא חשוב רק לאלה המתאימים, או במילים אחרות: אלה הנמשכים ליצר ההרפתקנות, החשים בו, הם אלה שהוא בעל חשיבות בעבורם. מפני שהם אלה המבקשים להתקדם ולהתפתח, להתרחק מן העקביות של חסרי הדמיון ולהימלט. למעשה רצונם הוא להימלט מן החברה אל תוך עצמם ולהיעשות נאמנים לעצמם, וכך להיעשות לאנשים המסוגלים להקריב את האחר למען רצונותיהם שלהם. "האחר" הוא, כמובן, אינו הזולת, כי אם כל דבר שאינו תואם את השקפתם. הכוונה היא לזניחת רעיונות שמקורם בחברה ובאחר, ואימוץ רעיונות המגיעים מתוך האדם עצמו. אנשים אלה הם המחפשים להתקרב לעצמם, לאהוב את עצמם, ולהגשים את עצמם. אלה האנשים שעלינו לטפח, משום שאלה הם הראויים לטיפוח. הם חיים בתוך עדר האדם החייתי, אך מבקשים להיפרד ממנו. מעשה זה קשה כל-כך עד שהוא ראוי להערצה, ולכן גם האנשים האלה. ניתן להמשיל אותם לדגים: בעוד הדגים המתים שוחים עם הזרם והחלשים שוחים כנגדו, החזקים הם אלה המשנים אותו ויוצרים מערבולות. אבל אין מדובר בשינוי הזרם כפי שבהתפתחות האישית אין מדובר בשינוי החברה, אלא רק בשינוי העצמי ובשינוי המציאות העצמית. אדם חזק מסוגל לתעל את יצר ההרפתקנות שלו כדי לשנות את עצמו ולהתרחק מעבר לגבולות שהציבה לעצמה החברה האנושית, אל מקומות שהיא לא יכולה אפילו להבין.
