על מה את חושבת אמא יקרה?
כבר יומיים שאמא בבית. בהתחלה, היא רצתה הביתה. וניסתה לערוך הכרות מחודשת עם הבית, להתבונן בתמונות שעל הקיר, להתרגל למיטה, ליהנות מהאנשים שסביבה. היא יושבת בבוקר על כסא הגלגלים, כשעתיים, אוכלת, לוקחת כדורים, רואה טלוויזיה ומגיבה לסובב אותה. ואז מבקשת למיטה. מסרבת לאכול ( אני נותנת לה תוספי מזון עתירי קלוריות להשלמת הנדרש) מסרבת לקום שוב. ישנה הרבה, אבל, גם שוכבת שעות בשקט, ערה ומכונסת בעולמה. אני עומדת בצד ומביטה בה. היא נראית שלווה יחסית. לא חסרת מנוחה. ואני שואלת את עצמי שוב ושוב, על מה היא חושבת ? מה עובר בראש שלה? האם היא חושבת מחשבות שלוות ונעימות? האם היא מנסה להזכר איך קוראים, לכל הרוחות, להיא שקוראת לי אמא? או איך קוראים לילדון המחובק איתה בתמונה שעל הקיר? האם היא חושבת עד כמה זה משפיל ועצוב לה להיות נתונה לחסדי הזולת, שכן, אישה עצמאית שכמותה שהיתה רגילה לתת מעצמה ולא לקבל.... האם היא חושבת בכלל? אני משתגעת מה עובר עליה? מה היא מרגישה? האם היא כועסת עלי? האם היא פוחדת ממה שקורה לגופה ולנפשה? האם יש לה מושג שאנחנו כל כך אוהבים אותה? אמאלה שלי, מעולם לא הסתרנו אחת מהשניה. תמיד שיתפנו במה שאנחנו מרגישות. תמיד הבנו אחת את השניה ללא מילים. ועכשיו אני מנסה כל כך להבין מה עובר עליך ומה את מרגישה ועל מה את חושבת לך? מסתתרת בתוך מפלצת אלצהיימר ומתרחקת ממני. מתרחקת להלי שוב. ולא. את לא אשת לוט, ולא תסתובבי לאחור, לעוד מבט חטוף של מה שאת משאירה מאחור.... הרחק הרחק בעולמך החדש.אמאלה אהובה שלי.
כבר יומיים שאמא בבית. בהתחלה, היא רצתה הביתה. וניסתה לערוך הכרות מחודשת עם הבית, להתבונן בתמונות שעל הקיר, להתרגל למיטה, ליהנות מהאנשים שסביבה. היא יושבת בבוקר על כסא הגלגלים, כשעתיים, אוכלת, לוקחת כדורים, רואה טלוויזיה ומגיבה לסובב אותה. ואז מבקשת למיטה. מסרבת לאכול ( אני נותנת לה תוספי מזון עתירי קלוריות להשלמת הנדרש) מסרבת לקום שוב. ישנה הרבה, אבל, גם שוכבת שעות בשקט, ערה ומכונסת בעולמה. אני עומדת בצד ומביטה בה. היא נראית שלווה יחסית. לא חסרת מנוחה. ואני שואלת את עצמי שוב ושוב, על מה היא חושבת ? מה עובר בראש שלה? האם היא חושבת מחשבות שלוות ונעימות? האם היא מנסה להזכר איך קוראים, לכל הרוחות, להיא שקוראת לי אמא? או איך קוראים לילדון המחובק איתה בתמונה שעל הקיר? האם היא חושבת עד כמה זה משפיל ועצוב לה להיות נתונה לחסדי הזולת, שכן, אישה עצמאית שכמותה שהיתה רגילה לתת מעצמה ולא לקבל.... האם היא חושבת בכלל? אני משתגעת מה עובר עליה? מה היא מרגישה? האם היא כועסת עלי? האם היא פוחדת ממה שקורה לגופה ולנפשה? האם יש לה מושג שאנחנו כל כך אוהבים אותה? אמאלה שלי, מעולם לא הסתרנו אחת מהשניה. תמיד שיתפנו במה שאנחנו מרגישות. תמיד הבנו אחת את השניה ללא מילים. ועכשיו אני מנסה כל כך להבין מה עובר עליך ומה את מרגישה ועל מה את חושבת לך? מסתתרת בתוך מפלצת אלצהיימר ומתרחקת ממני. מתרחקת להלי שוב. ולא. את לא אשת לוט, ולא תסתובבי לאחור, לעוד מבט חטוף של מה שאת משאירה מאחור.... הרחק הרחק בעולמך החדש.אמאלה אהובה שלי.
