זו לא נחמה כי מישהו סובל יותר מממך
וכידוע אני חושבת שבסבל בכלל "אין תחרות" מי סובל יותר. זה לא היררכי, זה אינדיבידואלי לגמרי.
אלא לנסות למצוא את חצי הכוס המלאה. בסגנון דיינו.
כרגע אני לא ממש במצב לכתוב לעומק ופילוסופי.
אז באופן ממש שטחי: אצלנו יש אי אלו אעזקות, לפעמים כמה פעמים ביום, היו פה גם לא מעט נפילות של רסיסים. וכן, זה גורם לסטרס והכל, אבל אני חושבת שאיזה מזל שיש לי רק נגיד 5 אזעקות ביום ולא עשרות רבות. ושאני לא גרה במקום שפתאום יכולים לצאת לתוך היישוב חולייה חמושה, ושהתושבים שם צריכים להיות סגורים בבתים חלקים גדולים מהזמן.
אז זה להגיד דיינו על זה שיכול ליהות יותר גרוע. לא חלילה כדי "לגמד" את הסבל שלנו, כאילו אנחנו לא רשאים לרחם על עצמנו, אלא כדי לנסות לעודד את עצמנו ולראות מה כן יש לנו, ושאנשים אחרים היו שמחים להיות במקומנו.
אני מקווה שאצליח לכתוב בצורה יותר עמוקה בהמשך. כי אני מבינה שמה שכתבתי לא הובן.
לדוגמא: גם אני גרה בבית מאד ישן עם בלוקים באיכות מאד ירודה, אבל הרסיס שנפל בכפר שלם על בית שהגג שלו היה אסבסט גרם שם נזק נוראי. אז אני אומרת תודה שאני לא גרה מתחת לגג אסבסט, שזה גם ככה מסוכן גם בימי שלום.
טוב, לא בטוח שההסבר הזה מבהיר את מה שאני מנסה להגיד ואולי בכלל זו לא צורת מחשבה שתנחם מישהו בפורום, אז אולי עדיף שאני לא אנסה.
בכל מקהר שיהיה שבוע טוב ושקט לכולם, כמיטב האפשר