על מותו של הרודן פינושט-לקחים לשמאל
אתמול נקבר בכבוד מלכים הרודן פינושט שעשה טרור פשיסטי בצ'ילה. הבורגנות בצ'ילה ובעולם ביכתה אותו, אך המוני העם חגגו. השאלה היא מה קרה בצ'ילה שאפשר את עליית הרודן בתמיכת הבורגנות העולמית? צ'ילה אשר נכבשה על ידי הספרדים, הפכה לנחלתם של בעלי אחוזות קסטיליאנים, ומאוחר . בסקר שנעשה ב1925 90 אחוז מהאדמות המעובדות היו בידי בעלי אחוזות. 3 אחוז מהאוכלוסייה מחזיקים באחוזות אלו. הם מגדלים שם בקר ומיטב האדמות הן בשימוש לגידול אספסת לבקר, במקום גידולים חקלאיים בשיטות מודרניות הרבה יותר כדאיים לרווחת בני העם. הם מעסיקים כוח עבודה זול שעל גבם הם חיים. שאלה זו הייתה ונותרה שאלה מרכזית בצ'ילה, שכן מעולם לא הייתה שם מהפכה אגרארית שתשנה מבנה פיאודלי זה בחקלאות ובעלי האחוזות מהווים מכשול אדיר לפיתוחה הכלכלי והחברתי של החברה הצ'יליאנית. חלק מבעלי אדמות אלו מכר חלק קטן מהאדמות והפך להיות הבורגנות העירונית. האינטרס של בעלי אחוזות, בעלי הבנקים ובעלי התעשיות שכולם מאותן משפחות הפך הוא מאוחד. מסיבה זו מעולם לא הייתה מהפכה בורגנית בצ'ילה שכן המעמד הבורגני הקשור בבעלי האדמות מתנגד לה. הם עומדים יחד כנגד כל ניסיון לשינוי מתקדם. האלמנט הבורגני אשר פיתח תעשייה מעולם לא חתר למאבק כנגד השליטה של בעלי ההון הזרים אלא תמיד הכניעה עצמה לבעלי ההון האימפריאליסטים, בעיקר אמריקאים שגמלו בה בתמיכתם במעמד השליט כנגד כל ניסיון של ההמונים לשנות את פני החברה. הקפיטליזם בצ'ילה שתמיד היה קשור בהון הזר וממנו נהנו בעלי האחוזות לא מסוגל לעמוד בראש מהפכה דמוקרטית נוסח המהפכה הצרפתית או האמריקאית. מבחינה זו צ'ילה דומה למצבה של הבורגנות הרוסית לפני המהפכה של 1917, מעמד הניצב כנגד כל שינוי מהפכני דמוקרטי שלא לדבר על סוציאליסטי. האיכרים לא מסוגלים לעשות מהפכה, כפי שמרידות שונות שלהם בצ'ילה מוכיחות ומעמד הביניים שחלקו הגדול מהווה הבירוקרטיה של המדינה קשור ומגן על הבורגנות ועל בעלי האחוזות. רק מעמד הפועלים מסוגל למשימות אלו. אולם כדי שמעמד העובדים יצליח למלא את תפקידיו עליו להיות עצמאי מהבורגנות מעמד הפועלים החל להתארגן כבר בראשית המאה העשרים במכרות . ב1910 הוקם איגוד ה אפ.או.סי ושנתיים לאחר מכן המפלגה הסוציאליסטית בהנהגת לואיס אמליו רקאבארן.. המהפכה הרוסית הביא לרדיקאליזציה של העובדים ומיליטנטיות גדולה: שביתות גדולות והפגנות בדרישות שכר והטבת תנאים. המפלגה הסוציאליסטית הפואוס יצאה בתמיכה במהפכה הבולשביקית וב1922 התקבלה לאינטרנציונל הקומוניסטי בהנהגת לנין וטרוצקי. היא שנתה את שמה למפלגה הקומוניסטית של צ'ילה. בשנות המאבקים הקשות העובדים למדו לא לבטוח בפוליטיקאים הליברלים, שפעלו כדי לשמר את שלטון בעלי הבנקים, האחוזות וההון בכלל. התסיסה של העובדים הביאה למספר הפיכות צבאיות כדי למנוע שינוי. המשבר של 1929 הביא לאבטלה קשה מאוד תנועה שמאלית חזקה של סטודנטים, שקדמה למאבק החריף של העובדים עצמם. המאבק של הסטודנטים ושל מעמד הביניים הפילה את הדיקטאטור אבנאז. אולם תנועה זו לא יכלה לשנות את החברה הקפיטליסטית. מה שחסר היה הוא תנועה מהפכנית של מעמד העובדים. הבעיה הייתה כי המפלגה הקומוניסטית שקמה כמפלגה מהפכנית עברה תהליך של סטליניזציה בעקבות הניוון של המהפכה הרוסית. בין 1929 ו 1935 המפלגה הקומוניסטית בצ'ילה יחד עם כל המפלגות הקומוניסטיות שהיו קשורות ונשלטו על ידי מוסקבה של סטלין אמצה קו אולטרה שמאלי של "התקופה השלישית" לפיו ארגוני העובדים שאינם תחת שליטת המפלגה הקומוניסטית, הם סוציאל פשיסטים, ומנע את המאבק המאוחד של תנועת העובדים. זה הביא לא רק לניצחון היטלר בגרמניה, זה בודד אותה לחלוטין מתנועת העובדים בצ'ילה. הממשלה ה"שמאלית" של קרלוס דוילה, מאשר הכריזה על משטר סוציאליסטי מבלי להלאים את הכלכלה ומבלי לשבור את מנגנון המדינה הבורגני הופלה על ידי הצבא ב1932. ההיסטוריון אדוניס סאפולודה כתב על כך: מאמר על ההיסטוריה של תקופה זו" On the history of the PSCh: "The movement did not maintain its support in the masses, it did not hand over arms to the people to defend the government, there wasn't a party to give a lead to the resolve of the workers to fight." (El Socialismo Chileno, no. 1, May 1976) הלקחים שמעמד העובדים מניסיון זה הביאו להקמתה של מפלגה חדשה המפלגה הסוציאליסטית ב- 1933 בהצהרת היסוד שלה היא הכריזה על עצמה כעל מפלגה מרקסיסטית.קיבלה את הגישה של מלחמת המעמדות וכי המדינה הנוכחית היא מדינה בורגנית שיש לשבור את מנגנונה ולהחליפו במדינת עובדים היא גם הצהירה על תמיכתה בדיקטטורה של מעמד הפועלים ובאינטרנציונאליים.. בינתיים, לאחר עליית היטלר לשלטון האינטרנציונל הקומוניסטי תחת הנהגת סטלין שינה קו 180 מעלות ובעוד סטלין מחפש ברית עם המערב האימפריאליסטי המפלגות הקומוניסטיות הפכו לבנות ברית של הליברלים מה שנקר "החזית העממית". לנין נלחם כל ימי חיו כנגד ברית כזאת שאפיינה את המנשביקים, כנגד כניסת מפלגות עובדים לממשלות בורגניות. ממשלת חזית עממית כזו הוקמה ב1938 , אליה גם נכנסה המפלגה הסוציאליסטית אולם ככל שותפות בין מפלגות עובדים ובין חלק מהבורגנות, ממשלה זו הפכה להיות מחסום כנגד העובדים עצמם . והיא הופלה על ידי הימין. מאז המדיניות של המפלגה הקומוניסטית ושל המפלגה הסוציאליסטית נותר שותפות עם אלמנטים של הבורגנות בכל סיטואציה שבה תנועת העובדים מתעוררת. זה גם מה שקרה בצ'ילה ב-1970, כאשר הוקמה ממשלת חזית עממית בראשותו של סלבדור אינדה. ממשלה אשר סירבה לעשות רפורמות אגראריות, בלמה כל תפיסת מפעלים על ידי העובדים, סירבה לחמש את המוני העם והטיפה לסמוך על הצבא והמסורת הדמוקרטית של הצבא. אינדה עצמו מינה את פינושט לרמטכ"ל בתקווה כי יגן על ממשלת השמאל. צעדים אלו גרמו לדמורליזציה הולכת וגוברת של העובדים והאיכרים חסרי האדמות, ולהתחזקות הימין בתמיכת האימפריאליזם האמריקאי. פינושט כראש הצבא הגן לא על הממשלה השמאלית אלא פעל כמדינה בורגנית וחיסל את הממשלה בעצה אחת עם הסי.אי.אי. ב1973 המשטר שהקים היה טרור פשיסטי לקול מחיאת הכפיים של הבורגנות בכל העולם. השאלה אינה מי צחק ומי בכה עם מותו, השאלה היותר גדולה כיצד נלמד את הלקחים של עצמאות מעמד העובדים מהבורגנות כנקודת מפתח על מנת שהגל המהפכני באמריקה הלטינית לא ייגמר באותה צורה שהוא נגמר בצ'ילה ב1973 אלא במהפכת אוקטובר ברוסיה
אתמול נקבר בכבוד מלכים הרודן פינושט שעשה טרור פשיסטי בצ'ילה. הבורגנות בצ'ילה ובעולם ביכתה אותו, אך המוני העם חגגו. השאלה היא מה קרה בצ'ילה שאפשר את עליית הרודן בתמיכת הבורגנות העולמית? צ'ילה אשר נכבשה על ידי הספרדים, הפכה לנחלתם של בעלי אחוזות קסטיליאנים, ומאוחר . בסקר שנעשה ב1925 90 אחוז מהאדמות המעובדות היו בידי בעלי אחוזות. 3 אחוז מהאוכלוסייה מחזיקים באחוזות אלו. הם מגדלים שם בקר ומיטב האדמות הן בשימוש לגידול אספסת לבקר, במקום גידולים חקלאיים בשיטות מודרניות הרבה יותר כדאיים לרווחת בני העם. הם מעסיקים כוח עבודה זול שעל גבם הם חיים. שאלה זו הייתה ונותרה שאלה מרכזית בצ'ילה, שכן מעולם לא הייתה שם מהפכה אגרארית שתשנה מבנה פיאודלי זה בחקלאות ובעלי האחוזות מהווים מכשול אדיר לפיתוחה הכלכלי והחברתי של החברה הצ'יליאנית. חלק מבעלי אדמות אלו מכר חלק קטן מהאדמות והפך להיות הבורגנות העירונית. האינטרס של בעלי אחוזות, בעלי הבנקים ובעלי התעשיות שכולם מאותן משפחות הפך הוא מאוחד. מסיבה זו מעולם לא הייתה מהפכה בורגנית בצ'ילה שכן המעמד הבורגני הקשור בבעלי האדמות מתנגד לה. הם עומדים יחד כנגד כל ניסיון לשינוי מתקדם. האלמנט הבורגני אשר פיתח תעשייה מעולם לא חתר למאבק כנגד השליטה של בעלי ההון הזרים אלא תמיד הכניעה עצמה לבעלי ההון האימפריאליסטים, בעיקר אמריקאים שגמלו בה בתמיכתם במעמד השליט כנגד כל ניסיון של ההמונים לשנות את פני החברה. הקפיטליזם בצ'ילה שתמיד היה קשור בהון הזר וממנו נהנו בעלי האחוזות לא מסוגל לעמוד בראש מהפכה דמוקרטית נוסח המהפכה הצרפתית או האמריקאית. מבחינה זו צ'ילה דומה למצבה של הבורגנות הרוסית לפני המהפכה של 1917, מעמד הניצב כנגד כל שינוי מהפכני דמוקרטי שלא לדבר על סוציאליסטי. האיכרים לא מסוגלים לעשות מהפכה, כפי שמרידות שונות שלהם בצ'ילה מוכיחות ומעמד הביניים שחלקו הגדול מהווה הבירוקרטיה של המדינה קשור ומגן על הבורגנות ועל בעלי האחוזות. רק מעמד הפועלים מסוגל למשימות אלו. אולם כדי שמעמד העובדים יצליח למלא את תפקידיו עליו להיות עצמאי מהבורגנות מעמד הפועלים החל להתארגן כבר בראשית המאה העשרים במכרות . ב1910 הוקם איגוד ה אפ.או.סי ושנתיים לאחר מכן המפלגה הסוציאליסטית בהנהגת לואיס אמליו רקאבארן.. המהפכה הרוסית הביא לרדיקאליזציה של העובדים ומיליטנטיות גדולה: שביתות גדולות והפגנות בדרישות שכר והטבת תנאים. המפלגה הסוציאליסטית הפואוס יצאה בתמיכה במהפכה הבולשביקית וב1922 התקבלה לאינטרנציונל הקומוניסטי בהנהגת לנין וטרוצקי. היא שנתה את שמה למפלגה הקומוניסטית של צ'ילה. בשנות המאבקים הקשות העובדים למדו לא לבטוח בפוליטיקאים הליברלים, שפעלו כדי לשמר את שלטון בעלי הבנקים, האחוזות וההון בכלל. התסיסה של העובדים הביאה למספר הפיכות צבאיות כדי למנוע שינוי. המשבר של 1929 הביא לאבטלה קשה מאוד תנועה שמאלית חזקה של סטודנטים, שקדמה למאבק החריף של העובדים עצמם. המאבק של הסטודנטים ושל מעמד הביניים הפילה את הדיקטאטור אבנאז. אולם תנועה זו לא יכלה לשנות את החברה הקפיטליסטית. מה שחסר היה הוא תנועה מהפכנית של מעמד העובדים. הבעיה הייתה כי המפלגה הקומוניסטית שקמה כמפלגה מהפכנית עברה תהליך של סטליניזציה בעקבות הניוון של המהפכה הרוסית. בין 1929 ו 1935 המפלגה הקומוניסטית בצ'ילה יחד עם כל המפלגות הקומוניסטיות שהיו קשורות ונשלטו על ידי מוסקבה של סטלין אמצה קו אולטרה שמאלי של "התקופה השלישית" לפיו ארגוני העובדים שאינם תחת שליטת המפלגה הקומוניסטית, הם סוציאל פשיסטים, ומנע את המאבק המאוחד של תנועת העובדים. זה הביא לא רק לניצחון היטלר בגרמניה, זה בודד אותה לחלוטין מתנועת העובדים בצ'ילה. הממשלה ה"שמאלית" של קרלוס דוילה, מאשר הכריזה על משטר סוציאליסטי מבלי להלאים את הכלכלה ומבלי לשבור את מנגנון המדינה הבורגני הופלה על ידי הצבא ב1932. ההיסטוריון אדוניס סאפולודה כתב על כך: מאמר על ההיסטוריה של תקופה זו" On the history of the PSCh: "The movement did not maintain its support in the masses, it did not hand over arms to the people to defend the government, there wasn't a party to give a lead to the resolve of the workers to fight." (El Socialismo Chileno, no. 1, May 1976) הלקחים שמעמד העובדים מניסיון זה הביאו להקמתה של מפלגה חדשה המפלגה הסוציאליסטית ב- 1933 בהצהרת היסוד שלה היא הכריזה על עצמה כעל מפלגה מרקסיסטית.קיבלה את הגישה של מלחמת המעמדות וכי המדינה הנוכחית היא מדינה בורגנית שיש לשבור את מנגנונה ולהחליפו במדינת עובדים היא גם הצהירה על תמיכתה בדיקטטורה של מעמד הפועלים ובאינטרנציונאליים.. בינתיים, לאחר עליית היטלר לשלטון האינטרנציונל הקומוניסטי תחת הנהגת סטלין שינה קו 180 מעלות ובעוד סטלין מחפש ברית עם המערב האימפריאליסטי המפלגות הקומוניסטיות הפכו לבנות ברית של הליברלים מה שנקר "החזית העממית". לנין נלחם כל ימי חיו כנגד ברית כזאת שאפיינה את המנשביקים, כנגד כניסת מפלגות עובדים לממשלות בורגניות. ממשלת חזית עממית כזו הוקמה ב1938 , אליה גם נכנסה המפלגה הסוציאליסטית אולם ככל שותפות בין מפלגות עובדים ובין חלק מהבורגנות, ממשלה זו הפכה להיות מחסום כנגד העובדים עצמם . והיא הופלה על ידי הימין. מאז המדיניות של המפלגה הקומוניסטית ושל המפלגה הסוציאליסטית נותר שותפות עם אלמנטים של הבורגנות בכל סיטואציה שבה תנועת העובדים מתעוררת. זה גם מה שקרה בצ'ילה ב-1970, כאשר הוקמה ממשלת חזית עממית בראשותו של סלבדור אינדה. ממשלה אשר סירבה לעשות רפורמות אגראריות, בלמה כל תפיסת מפעלים על ידי העובדים, סירבה לחמש את המוני העם והטיפה לסמוך על הצבא והמסורת הדמוקרטית של הצבא. אינדה עצמו מינה את פינושט לרמטכ"ל בתקווה כי יגן על ממשלת השמאל. צעדים אלו גרמו לדמורליזציה הולכת וגוברת של העובדים והאיכרים חסרי האדמות, ולהתחזקות הימין בתמיכת האימפריאליזם האמריקאי. פינושט כראש הצבא הגן לא על הממשלה השמאלית אלא פעל כמדינה בורגנית וחיסל את הממשלה בעצה אחת עם הסי.אי.אי. ב1973 המשטר שהקים היה טרור פשיסטי לקול מחיאת הכפיים של הבורגנות בכל העולם. השאלה אינה מי צחק ומי בכה עם מותו, השאלה היותר גדולה כיצד נלמד את הלקחים של עצמאות מעמד העובדים מהבורגנות כנקודת מפתח על מנת שהגל המהפכני באמריקה הלטינית לא ייגמר באותה צורה שהוא נגמר בצ'ילה ב1973 אלא במהפכת אוקטובר ברוסיה